"לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב" (במדבר כ"ג, כ"א)
הגאון רבי שמואל פלמן זצ"ל- אביו של הגאון רבי בן ציון זצ"ל, משרידי דור דעה אשר זכה לצקת מים ולקבל תורה מגאוני הדור שלפני המלחמה, למד בבחרותו בישיבת טלז, והיה מתלמידיו המובהקים של רבי חיים טלזר. בנוסף לזה גם למד במשך כמה שנים בחברותא, עם הגה"ק רבי אלחנן וסרמן זצ"ל, והכין עמו את שיעוריו, ובמשך תקופה זכה גם לשמוע שיעורים מפי רבי שמעון שקופ זצ"ל.
ברשותו של ר' שמואל היו כמה מחברות של שיעורים, שכתב בבחרותו מאת אותם גאונים שזכה לשמוע את שיעוריהם. בשעתו בעת שכתב את השיעורים עמל רבות, בכדי שיצא מתחת ידו דבר נאה ומדויק. ובאמת השיעורים היו כתובים בצורה ברורה ובהירה, באופן שגם מי שלא מונח בסוגיא – יכל לעיין בהם ולהבין את תוכן הדברים. המחברות הללו היו יקרות אצל ר' שמואל כאוצר יקר, הן מצד תורת רבותיו הגאונים, שהיו חשובים לו מאד, והן מצד רוב עמלו שהשקיע בהן באותם שנים. משום כן היה שומרן מכל משמר, וגם כאשר עלה לארץ העלה עמו את אותן מחברות, כשהוא שומר עליהן שלא יאבדו או יתקלקלו בטלטולי הדרכים.
המחברות הללו היו לו כזיכרון יקר לאותם ימים נעלים, ובכל עת שלמד סוגיות שקשורות לאותם נושאים הכתובים במחברות, היה שב והוגה בתורת רבותיו, לומד ומחכים בהן בהבנת הסוגיא.
דבר המחברות הקיימות ברשותו, היה ידוע לחבריו וידידיו מאותם ימים, ומפעם לפעם היו ראשי ישיבות ותלמידי חכמים, מבקשים ממנו בהשאלה את המחברות, כדי ללמוד בהן, או להעתיק מהן חלקים הנצרכים לצורך תלמודם. ר' שמואל נהג בעין טובה, והשאיל להם המחברות, כשהוא שב ומדגיש שהן מאד יקרות לו, ויזהרו לשומרן בשמירה מעולה, ומיד לאחר הלימוד להשיבן אליו.
המחברות שלא הוחזרו
באחד מהימים בעת זקנותו של ר' שמואל, ביקש ממנו אדם, שהיה ידוע בתור אדם חשוב ומגיד שיעור, את המחברות כדי ללמוד בהן, ור' שמואל, כדרכו, נתן לו את המחברות. אבל משום מה אותו אדם לא מיהר להחזיר את המחברות. הזמן כדרכו חלף ועבר, והמחברות לא שבו ליעדן.
עברה תקופה ור' שמואל שכבר היה מבוגר – נחלש, והיה קשה לו לקרוא מתוך הספר. באחד הימים אמר לבנו הגרב"צ, שברצונו להיזכר שוב באותם שיעורים שכתב בבחרותו, ומשום כן הוא מבקש ממנו שבכל יום בעת שיבוא אליו לבקרו, שיקרא לפניו כמה חידושי תורה מהמחברות הללו.
הגרב"צ הזדרז מיד לעשות רצון אביו, וכשרצה לקחת את המחברות ממקומן הקבוע, לא נמצאו המחברות. כשברר היכן הן, נודע שלקחן אותו מגיד שיעור לפני תקופה ארוכה, ועדיין לא השיבן. מיד הלך הגרב"צ לביתו של אותו אדם, וביקש ממנו להשיב את המחברות, מכיון שאביו עתה זקוק להן. אבל להפתעתו, במקום להחזיר לו את המחברות, אמר לו שהמחברות אבדו לפני זמן רב, ואינו יודע היכן הן, וכאשר ימצאן מיד ישיבן.
כשנודע לר' שמואל שאבדו המחברות, נגרמה לו עגמת נפש גדולה, וצערו היה ניכר עליו מאוד. עקב כך, למחרת הלך שוב הגרב"צ לביתו של אותו אדם שלקחן, וסיפר לו שהדבר מאוד מצער את אביו שאבדו המחברות, ולכן מבקש ממנו שיעשה כל שביכולתו בכדי למצוא את המחברות, ויחזירן אל אביו במהרה. הוא הוסיף וסיפר לו את מצבו של אביו, שקשה עליו עתה העיון בספר, וברצונו להיזכר מדברי התורה של שנות בחרותו, ומאוד חשוב לו שיקרא לפניו עתה את החידושים שמתוך המחברות. אותו אדם השיב שהוא ישתדל לחפש שוב את המחברות, ומיד שכשימצאן יחזירן. עברו כמה ימים והגרב"צ שב ודרש בשלום המחברות החשובות, אבל התשובה היתה שלילית.
הגרב"צ שב וביקש ממנו, שיעשה מאמץ מעבר לחיפוש שעשה עד כה, ויחפש במקומות שלא עלה על דעתו לחפש שם, אולי בכל זאת המחברות נמצאות אי שם בפינות הבית. והוא כמקודם – הבטיח שיעשה את ההשתדלות הזו.
לאחר שעברו עוד כמה ימים שב הגרב"צ ודרש בשלומן, ושוב קבל תשובה שלילית, שאינו מוצאן באף מקום. הגרב"צ הוסיף וביקש, שבכל זאת לא יתייאש ויוסיף לחפש עוד, אולי ימצאן. ההוא הבטיח שימשיך בחיפושים אחר המחברות.
עברו כמה ימים, ואע"פ שמאוד לא היה נעים להגרב"צ לשוב ולדרוש אצל אותו אדם, אבל מצוות כיבוד אב גברה אצלו על כל השיקולים האחרים, ואזר אומץ לשוב לברר מה עלה בגורל החיפושים אחר האבדה, משום שהרגיש שאילו היו עתה המחברות אצל אביו, והיה מקריא לו את החידושים הכתובים בהן, היו החידושים הללו מחזירים אותו לימים עברו, ומתוך כך היה יכול להתחזק במידה מסוימת, והיה לו בזה רפואה זעירא. מצוות כיבוד אב החביבה דחפה אותו לעשות את כל המאמצים, בכדי לברר ולשדל את המאבד שישוב ויחפש אחר האבדה, ומשום כן שב ודפק ברביעית בבית המאבד, להראות כמה האבדה הזו חשובה לבעליה, ואולי מתוך כך יתעורר לחפש אחריה היטב ולהשיבה. אבל לאכזבתו התשובה היתה שלילית כקודמותיה.
הדבר היה מאוד אכפת להגרב"צ, במיוחד כשראה איך אביו משתוקק לשמוע את אותם חידושים, אבל בכל הפעמים ששב וביקש מהמאבד שיחפשם, התשובה הסופית היתה שלילית, שהמחברות אבדו ממנו לחלוטין.
השקר הגלוי
עברו כמה שנים, וזמן קצר לאחר שר' שמואל נפטר, אותו אדם שהמחברות היו כל העת ברשותו, שלח שליח שיאמר בשמו לבניו של ר' שמואל, שהמחברות של אביהם נמצאות ברשותו, אלא שאביהם ר' שמואל אמר לו במפורש שהוא נותן לו אותן במתנה!
בני המשפחה היו בהלם מוחלט, איך הוא מעז לשקר במצח נחושה? הרי הכתבים הללו היו כל כך יקרים אצל אביהם, ותמיד כשהשאילם לאחרים, היה מתנה את הדבר בהחזרתם בהקדם האפשרי, ואיך פתאום כאן נתן לו אותם במתנה? זאת ועוד, שהוכיח סופו על תחילתו, שבהתחלה כשביקשו ממנו את הכתבים, הוא לא אמר שר' שמואל נתן לו אותם במתנה, אלא אמר שאבדו לו, ועתה, לאחר שר' שמואל נפטר, שאין המת מכחיש את החי, פתאום המציא לו טענה חדשה שהוא קיבל אותם במתנה! היו אף כאלו שהסיקו את המסקנה המתבקשת, שבוודאי הכתבים היו אצלו כל העת ולא אבדו ממנו לרגע, אלא שבחיי ר' שמואל, ידע שר' שמואל יקום ויכחישו, ויאמר שלא נתן לו זאת במתנה מעולם, לכן המציא ואמר שהם אבדו, ואילו עתה לאחר פטירתו שאינו יכול להכחישו, קם ואמר שקיבלם במתנה.
הפלא היה עצום, איך אדם יכול לעשות כזה מעשה, בזמן שיודע שהכתבים חשובים מאוד לר' שמואל, ויכולים לעזור לו לצורך בריאותו??
האמת שבשקר
אמנם, כשענו זאת להגרב"צ, הוא דחה את כל הטענות, באומרו שיתכן שהאמת כדבריו, ואביו נתן את המחברות לאותו אדם במתנה, משום שבעשור האחרון של אביו היה מאוד חלש, והיו זמנים שברוב חולשתו לא יכול להתרכז כראוי, ויכול להיות שבדיוק באותו זמן, בא אותו אדם לבקש ממנו את המחברות, ור' שמואל לא הבינו כראוי, ואמר לו שיכול לקחתן במתנה, אלא שכיוון שלא היה מרוכז אז כל צורכו- ממילא בהמשך הזמן שכח שכך באמת אמר לו. על כן אין צורך לחושדו כשקרן, אלא שכך שמע מפורש מאביהם. ומה שבחיי אביהם התחמק מלהשיב את המחברות בטענה שהמחברות נעלמו, גם זה יכול להיות אמת, שבעת ההיא המחברות אבדו לו, ורק עתה לאחר הפטירה – שב ומצא את המחברות, ואילו היו המחברות מצויות בידו, היה משיב אותן כדי להשיב את נפשו של ר' שמואל, והיה מוסיף שקיבלן במתנה ונותנן עתה בתור השאלה, ובסוף ישיבו לו את המחברות. ולמה לחשוב אותו לשקרן, בעוד שכל דבריו יכולים להיות אמיתיים?
אבל תשובותיו של הגרב"צ לא סיפקו את כולם, והיה מי שהמשיך לטעון בלהט, שאינו מקבל את כל הסברות הדחוקות הללו שאכן אמת בדבריו, אלא הוא רואה את המעשה כמות שהוא, שהוכיח סופו לתחילתו ותחילתו לסופו, כי שקר הוא דובר.
אמר לו הגרב"צ: "תראה, אני מצדי עשיתי למען אבא זצ"ל את המקסימום שיכולתי לעשות, שהרי הלכתי אליו כמה פעמים, ובקשתי ממנו שישיב את המחברות בכדי לשמח את אבא, ויותר מזה לא יכולתי לעשות בעת ההיא, אם כן מה יעזור לי שאני אחשוד אותו כשקרן, שרצה להעלים ממני את הכתבים? הרי עכשיו זה לא ייתן לי כלום, עדיף לי לחיות בתמימות ולהאמין שזה באמת אבד לו, מאשר לחשוד בו חשד שלא יביא לי שום תועלת!".
דין תורה
היה אחד שהוסיף לטעון, שעדיין לא מאוחר ואפשר לתבוע אותו בדין תורה שישיב את המחברות. גם לזאת סירב הגרב"צ ואמר: "מה זה יעזור עכשיו לאבא זצ"ל, שנתבע את אותו אדם לדין תורה? הרי כל הבלגן הזה לא יביא שום תועלת לאבא! אם כן עדיף להשקיע את אותו זמן וכח של הגשת תביעה לבית הדין, בלימוד משניות לעילוי נשמת אבינו זצ"ל, אשר בזה תיטיב לו הטבה נצחית בעולם שכולו טוב!".
(מתוך 'שלמים מציון' תשע"ז)