בעליית 'מפטיר' בשבת רגילה, ובחלק מהעליות בחול המועד סוכות, חנוכה וראש חודש, קוראים פסוקים שכבר נקראו בעלייה הקודמת. מלבד בעליות אלו - אשר אין בהן אפשרות אחרת - אין לקרוא פסוקים שנקראו בעלייה קודמת, אף בתוספת שלושה פסוקים שטרם נקראו. וגם בדיעבד, אם לא הוסיפו שלושה פסוקים - אין העלייה נחשבת כחלק ממספר העליות הנדרש באותה קריאה. ואם מדובר בעלייה שהוסיפו (בשבת) על מספר העליות הנדרש - לדעת השולחן ערוך מותר לקרוא פסוקים שכבר נקראו; ולדעת הרמ"א אסור, ויתכן שאף כשמוסיף פסוקים. [סעיף ו, ס"ק יט, כא, כד ו־כה, ושעה"צ ס"ק כח; וראה ביה"ל ד"ה ואם; ביאורים ומוספים דרשו, 25 ו־27; וראה שם, 29]

כאמור, אין לקרוא בעלייה לתורה פסוקים שכבר נקראו בעלייה הקודמת. ברם, אם קראו בפרשת בחוקותי (או פרשת כי תבוא) בעלייה שלפני ה'תוכחה' עד תחילת התוכחה - יש נוהגים שלא להתחיל בעלייה הבאה בפסוקי התוכחה, אלא שבים וקוראים שלושה פסוקים מהברכות הקודמות להם, כדי לפתוח בדבר טוב. וכן אם קראו בעלייה השישית עד סוף פרשת השבוע, יש לקרוא בעלייה השביעית חלק מהפסוקים שנקראו, כיון שלא ניתן להמשיך לפרשה הבאה; אך אם כבר אמרו 'חצי קדיש' אין להעלות אדם נוסף לעלייה שביעית, אלא ה'מפטיר' נחשב כעולה השביעי, ויקרא חלק מהפסוקים שכבר נקראו, כבכל עליית 'מפטיר'. [ס"ק יט; ביאורים ומוספים דרשו, 27]

בקריאת התורה במנחה של שבת, בשני ובחמישי, חובה לקרוא לפחות עשרה פסוקים, בשלוש עליות. ובדיעבד, אם קראו תשעה פסוקים - שלושה פסוקים בכל עלייה - יצאו ידי חובה; אך ראוי לקרוא שלושה פסוקים נוספים ללא ברכה. ואם באחת העליות קראו רק שני פסוקים שטרם נקראו, ואת הפסוק הנוסף קראו מתוך הפסוקים שכבר קראו בעלייה שלפניה, כך שנקראו בסך הכל רק שמונה פסוקים שטרם נקראו - ישוב העולה ויברך, ויקראו שלושה פסוקים נוספים. ויש אומרים שאין יוצאים ידי חובה אלא כשקראו עשרה פסוקים שטרם נקראו, שלושה בכל אחת מהעליות, ובאחת מהן פסוק נוסף. [סעיף ד, ס"ק יד-טז, ושעה"צ ס"ק כב ו־כד]