יום רביעי י"א באלול תשע"ט
מדוע יש בראש חודש ארבע 'עליות' בקריאת התורה?
בקריאת התורה של ראש חודש, יש ארבע 'עליות'. ואין לפחות ממספר זה, כדי שלא להשוות את ראש חודש לימות החול, ואין להוסיף על מספר זה, כדי שלא להשוות את ראש חודש ליום טוב, בו יש חמש עליות, וקדושתו גדולה משל ראש חודש.
וסדר הקריאה הוא כך: הכהן קורא את שלושת הפסוקים הראשונים של פרשת התמיד, והלוי קורא את הפסוק השלישי שקרא הכהן, וממשיך וקורא שני פסוקים נוספים. וישראל קורא את שלושת הפסוקים האחרונים שנותרו בפרשת התמיד (המונָה שמונה פסוקים), וכן את פרשת מוסף של שבת. והרביעי קורא את פרשת מוסף ראש חודש.
ויש אומרים שהלוי קורא את חמשת הפסוקים שנותרו בפרשת התמיד לאחר קריאת הכהן, וישראל חוזר וקורא את שלושת הפסוקים האחרונים של פרשת התמיד, ואת פרשת מוסף שבת.
והשולחן ערוך וכמה מגדולי האחרונים, ובכללם המשנה ברורה והחזון איש, פסקו כדעה ראשונה; וכן מנהג רוב ישראל. והגר"א פסק כדעה השניה, וכן מנהג חלק מבני אשכנז בארץ ישראל.
[שו"ע תכג, ב, משנ"ב ב-ג, וביה"ל ד"ה ולוי; ביאורים ומוספים דרשו, 4-5]
מדוע אומרים בראש חודש את מזמור 'ברכי נפשי'?
מנהגי התפילה בראש חודש: א. בסוף הברכה האמצעית של מוסף, יש בקשה עם שנים עשר פרטים: "וחדש עלינו... לטובה ולברכה, לששון ולשמחה... למחילת חטא ולסליחת עוון". ויש מנהג קדמון להוסיף: "ולכפרת פשע"; אך מנהג רוב ישראל להוסיף פרט זה רק בשנה מעוברת, משום ששנים עשר פרטי הבקשה הם כנגד שנים עשר חודשי השנה, ומוסיפים עוד אחד כנגד חודש העיבור; ויש שנהגו להוסיפו רק עד לאחר חודש אדר.
ב. מנהג רוב ישראל לפתוח את הקדושה של מוסף בפתיחה של קדושת מוסף של שבת (לפי מנהגם): "כתר יתנו ה' אלקינו מלאכים המוני מעלה...", ולהמשיך בקדושה של חול. ומנהג רבים מבני אשכנז לומר קדושה של חול.
ג. מנהג רוב ישראל לומר (לפני תפילת מוסף או לאחריה) מזמור 'ברכי נפשי', משום שנזכר בו ענין ראש חודש – "עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים"; ויש מקומות שאין נוהגים לאומרו. ונחלקו הפוסקים אם לומר גם 'שיר של יום' של אותו יום, או שמזמור זה בא במקומו.
[שו"ע תכג, ג, משנ"ב ו, ז ו־ט, ושעה"צ ב; ביאורים ומוספים דרשו, 8, 9 ו־12]
מי ששכח לחלוץ את התפילין בראש חודש לפני תפילת הלחש של מוסף – האם צריך לחלוץ לפני חזרת הש"ץ?
מנהג ישראל מקדמת דנא לחלוץ את התפילין בראש חודש לפני תפילת מוסף. וטעם הדבר – שכשם שאין מניחים תפילין בשבת וביום טוב, משום שהתפילין נקראות 'אות', ובשבת וביום טוב אין צורך באות נוספת, כי הימים עצמם נקראים אות; כך יש לנהוג גם בראש חודש בשעת תפילת מוסף, שמזכירים בו את מוספי היום, כיון שזכירה זו היא גם כן כעין אות. ועם זאת, אם שכח לחלוץ את התפילין לפני מוסף, לא יחלצן באמצע תפילת הלחש, כיון שאין איסור בדבר.
ויש אומרים שמנהג חליצת התפילין נוסד על פי המנהג (ראה לעיל) לומר במוסף קדושת 'כתר', ולא ראוי שהאדם יאמר להשי"ת "כתר יתנו לך" כשהוא עצמו מעוטר בכתר של תפילין. ולפי זה, אם שכח לחלוץ את התפילין לפני תפילת הלחש, יחלצן לפני חזרת הש"ץ, כדי שלא יאמר את הקדושה עם התפילין. ואף מי שמעוטר בתפילין ושומע קדושת כתר ממנין אחר – יש אומרים שצריך לחלוץ את התפילין (או יזיזן ממקומן) בטרם יאמר "כתר יתנו לך"; ויש אומרים שבאופן זה אינו צריך לחולצן.
[שו"ע תכג, ד, ומשנ"ב י; ביאורים ומוספים דרשו, 13-14]