'מבצע הטהרה' בישיבת 'יקירי ציון' לכבוד האורח מאמריקה, החליפה שהוחלפה בטעות והכניסה את כולם לבידוד, איך מסדרים חברותא לבן שיעור א' (חולין בטהרה) עם בן ה'קיבוץ' (חולין על טהרת הקודש), ובמה מתלבט ידידינו שלמיהו ממש בימים אלו?

לפני שנמשיך בשיחה המרתקת עם שלמיהו, נרענן את זכרוננו במשפטים האחרונים ששמענו ממנו אתמול, כדי שנוכל להמשיך מאותה נקודה.

"למרות ההפרדה" – אמר לנו שלמיהו – "אנחנו עדיין ישיבה אחת, ולפעמים אפילו מקבלים היתר לפתוח את הקפסולות במקרים מיוחדים, בדיוק כמו המקרה שהיה בשבוע האחרון…

"ביום ששי האחרון הגיע לישיבה אורח אמריקאי, שביקש לתרום חמשה כבשי שלמים לטובת בחורי הישיבה. עם קריאת ראש הישיבה "התקדשו ובואו עמי לזבח" – התארגנו כל בני הישיבה להתקדש ולהתכונן לטהרה של אכילת קודש, ב"מבצע טהרה".

"לא נוכל לפרט את כל הפרטים. אבל למשל, נעלנו את החדר שלנו, כי לטהר את כל החדר על טהרת קודש זה סיפור מורכב, וגם הזמן הדוחק לא העניק לנו אפשרות לעשות זאת מהרגע להרגע. במקום להתחיל לפרק את המיטות ולגרור אותם למקווה, הוצאנו מהחדר את כל מה שאנחנו צריכים לשבת הקרובה, והצטיידנו עם שק שינה מיוחד כזה שמטבילים אותו בקלות, עמו טבלנו את כל בגדי שבת, משקפיים, גרבים, נעלים, מצעים וכריות, וכולנו טבלנו לשם אכילה על טהרת קודש.

"ברגע שנטהרנו לגמרי, 'אחראי הטהרה' הגיע לבדוק אם נהגנו כפי כל הכללים. במקום לבדוק חום כמו בשנת תש"פ, הוא בדק אם אכן טבלנו את כל הכלים כיאות, אם הציפורניים שלנו קצוצות כדבעי, מחשש חציצה. לאחר הדרישה והחקירה ניתנה ההוראה ונפתחו המחיצות, נפתחה הקפסולה וכל בני הישיבה התאחדו לשבת אחים גם יחד.

"במשך כל ליל שבת ישבנו בדיבוק חברים כל בני הישיבה, ואכלנו את השלמים ושמחנו לפני ה' עם כיסופי רגש באתר די ביה יחדון רוחין ונפשין. ראש הישיבה אמר חידושים שלא שמעתן אוזן, והדברים היו מאירים ושמחים כנתינתם בסיני. השבת היתה מרוממת ביותר, וזכינו לאכול שלמים לשני ימים ולילה אחד עד מוצאי שבת. ואז… שוב נפרשו המחיצות ומתווה הקפסולות כבש שוב את חיי השגרה"…

החליפה שהוחלפה

"אך מה שקרה בהמשך, טרף את הקלפים – ממשיך שלמיהו לספר. "אל שולחנו של 'אחראי הטהרה' בישיבה, הגיע מידע על בחור משיעור א' שמרוב לחץ ובלבול החליף את חליפתו עם אחר.

"אירוע כזה הוא אמנם לא נורא כל-כך בדרך כלל, אבל עבורנו זה נורא ואיום. כי ברגע שקרה דבר כזה, זה אומר שהוא הסיח את דעתו משמירת החליפה שלו והיא בחזקת טמאה. ממילא הכל פה נכנס לבלגן. כל האזור נכנס לבידוד עד להשלמת החקירה".

מחיצה של ניילון

"אגב, מעניין לציין, שבדומה לתקופתכם", אומר שלמיהו ומצביע עלינו, בני תש"פ, "המלצת 'ועדת הקודש' היא שגם קריאת התורה בישיבה שלנו תיעשה בצורה סטרילית.

"הוחלט שבעל-הקורא וכל המחזיקים ב'עץ החיים' יהיו דווקא בחורים משיעור א' וב', ואילו בני שיעור ג' ו'קיבוץ' עדיף שלא יגעו בספר תורה, כי ספר תורה מטמא את הידיים.

"לכן, הוחלט שבחור משיעור ב' יקרא בתורה, ויעמידו מחיצה של ניילון בינו לעולה, ובחור ה'קיבוץ' שעומד מהעבר השני יזהר שלא לגעת בספר תורה עצמו"…

חברותא מקפסולה אחרת

שלמיהו ממשיך לספר: "באחד הימים השתוקקתי לקבוע חברותא עם בחור בן עליה מהקפסולה של הקיבוץ. דא עקא, שאני בקפסולה של שיעור א' שאוכל חולין בטהרה, והוא אוכל חולין על טהרת קודש. מה עושים?

בתחילה הגענו לפשרה שאשב רחוק ממנו שני מטר עם מסיכה, כי בייחס אליו הרוק שלי הוא אב הטומאה. וכך רק אני ישבתי עם מסיכה והוא לא, כי כל החשש הוא שאדביק אותו, ואילו הוא? הלואי וידביק אותי, 'ודבקנו ביצר הטוב'.

"אבל בשלב מסוים הוא ראה שמאוד קשה לי לשבת עם מסיכה, הלכנו לראש הישיבה וביקשנו פתרון. הוא חשב וחשב ואז נתן לנו הקלות חדשות. 'שבו במרחב הפתוח', הוא אמר לנו, 'גם ללא מסיכה'.

"הפתרון היה כל כך מוצלח, שפלא שלא חשבנו עליו קודם. פשוט, כי ספק טומאה ברשות היחיד ספקו טמא, ולכן צריך לשלול כל זרביב רוק, אבל ספק טומאה ברה"ר — ספקו טהור (אם כי רה"ר לעניין טומאה זה לאו דווקא במרחב פתוח, אלא תלוי בהגדרות שונות).

"לסיום רק אספר, כי בשבוע הקרוב בעז"ה אני מתכנן להתאמץ ולהתקדם צעד אחד קדימה, ולעלות לכל הפחות לשיעור ב'. וזאת משום שישנו יהודי אחד שהולך לעלות לירושלים עם ביכורי ענבים, והורי שלחו עמו את דמי מעשר שני שאוכל כנגדם בירושלים, זאת אומרת: בחודש הקרוב יהיה לי ארבע מאות שקל לקוח בכסף מעשר שני, שאותם עלי לאכול על טהרת מעשר.

"ההתלבטות שלי כעת היא, האם לעלות לגמרי לשיעור ב', או להמשיך עם השיעור שלי במשך כל היום, ורק לפני השקיעה ללכת למקווה ולהטהר לערב. ואם כך, אז במקום להחליף את כל החברותות, אחליף רק את החברותא של סדר ערב לבחור משיעור ב'"…

בשלב זה סיימנו את שיחתנו עם שלמיהו החביב, הודינו לו ונפרדנו ממנו לשלום. אך מסענו עדיין לא הסתיים…

חקירות אפידמיולוגיות

בירושלים לא חסרים כרוזים. באמת אמרו, שהכלל הארצי של שעות מנוחה בין 2:00 ל-4:00 תקף גם בירושלים, רק שהכוונה ל-2:00 ו-4:00 לפנות בוקר…

"היה זה בעת שצעדתי למאפייה", מספר לנו שאלתיאל תושב הגליל. "בתור מחזיק כרטיס 'חבר' אני משמש כ'מפריש חלה' במפעל. בדרכי שמעתי כרוז: 'תושבים יקרים: מי שהתפלל ביומיים האחרונים בבית הכנסת 'דרכי אברהם' בשלושת הספסלים האחוריים, מתבקש לטבול ולהטביל את בגדיו ואת כל הטהרות שנגע בהם ביממה האחרונה, עקב התגלות טמא מאומת'!

"אהה! אנחת רווחה נפלטה מפי. נס! ב"ה ביומיים האחרונים לא דרכתי בבית הכנסת הזה. אם ח"ו הייתי שם, הייתי עכשיו בצרות צרורות. בעלי המאפייה לא יסלחו לי על תאונה שכזו. הדבר יגיע לכותרות העיתונים והדימוי של המפעל יירד…

"אך לפתע אני מביט בפניו המחווירות של ידידי ר' יצחק, ומבין שאירעה תקלה…"

מה בדיוק ארע? – על כך נמשיך בעז"ה לקרוא ביום ראשון הבעל"ט