הרב אליהו ע' שור
היה נראה כאילו הוא נחת זה עתה מהירח, או למצער מאחד מכוכביו. רוחו הייתה סוערת ביותר, וכל מראהו זעק בלבול עצום וסערת רגשות עזה…
הסיפור המרגש והמטלטל שעלה בחכתנו, ואנו זוכים לפרסמו בזאת לראשונה, הוא אמיתי לגמרי, וניתן אף לאמת את פרטיו אצל גיבור המעשה, כדלהלן.
המשפיע הרה"ח רבי יעקב רבינוביץ שליט"א, משפיע הוא לצאן קדשים ומרעיף עליהם טללי טהרה וקדושה בכינוסיהם השונים, אך בעיקר הוא מלמד תינוקות של בית רבן מימים ימימה, והוא שסיפר לי את הסיפור המטלטל דלהלן, אשר אותו חווה אישית, והוא היה עד לכל שלבי הסיפור המדהים והמפליא אשר לפנינו.
רבי יעקב בנדיבותו מסר לי סיפור זה בחפץ לב, מתוך אוצר סיפוריו ופניניו, למען פרסמו כאן לראשונה, לחזק את לב בני ישראל ולקשרם בעבותות אהבה אל אבינו שבשמים ותורתו.
פרק א'
חודש תמוז תשע"ה.
רבי יעקב משמש מזה שנים רבות כמלמד תינוקות לילדים רכים שלא טעמו טעם חטא, והוא מלמדם מקרא, משנה ואורחות חיים. בשנה ההיא לימד את שני החומשים האחרונים בסדר חמישה חומשי תורה, ועתה לקראת סוף השנה הוא עומד לקראת סיום לימוד כל חמשת חלקי התורה!
הילדים בכיתתו היו מרוגשים כהוגן עד עמקי נשמתם, כשהם מתכוננים בחרדת קודש למסיבה המפוארת אשר נוהגים לערוך לתינוקות של בית רבן והוריהם בסיום לימוד כל חמשת חומשי התורה. הרב'ה לימדם אי אלו ניגוני קודש, אף הפרטים הרלוונטיים מול הספקים והאולם כבר נסגרו, וההתרגשות היתה בשיאה.
לילה לפני הסיום.
רבי יעקב, שכולו לב והתמסרות מוחלטת לתלמידיו, הנהיג מנהג לעצמו, עוד מעת היותו צעיר לימים, כשנתמנה להיות מלמד תשב"ר באחד מתלמודי התורה המובילים בעיר התורה והחסידות 'ביתר עילית' אשר מצויה היא בינות לערי יהודה הקדומים, שבליל הסיום, הלילה שלפני מעמד הסיום המפואר של כל חמשת חומשי התורה, הרי הוא נוסע אל הכותל המערבי – מקום ממנו לא זזה שכינה מעולם, לפרוק שם בפני קוב"ה ושכינתיה את התרגשותו העזה לנוכח ההצלחה בהקניית כל חמשת חלקי התורה שבכתב לנטיעים הצעירים ברוחם ובנפשם, ולזעוק ולהתחנן קמיה למען המשך דרכם שיצליחו בתורה וביראת שמים ויגדלו מעלה מעלה לאיתעביד לאילנא רברבא.
בתחילת דרכו בלימוד בני יהודה קשת, בקשתה של תורה, היתה התרגשותו עזה שבעתיים. שכן בימים ההם היה נהוג במתיבתא בה לימד, שמלמד אחד לומד עם התינוקות את כל חמשת חומשי התורה ברצף, מהחל עד כלה, והיה הוא מלמדם ופטרונם במשך שלוש שנים רצופות, החל מחומש בראשית ופרשיותיו עד לגמר חומש דברים והתורה כולה. לכן היתה התרגשותו מרקעת שחקים, הן לאו בכל יומא מתרחש דא, שיסיימו תינוקות של בית רבן טהורים עם מורם את כל התורה שבכתב כולה!
כעבור שנים מספר שונה הסדר במקצת, והוא היה מלמדם רק חלק מן התורה או רובה, על פי רוב החלק המאוחר יותר, כחומש ויקרא על פרשיותיו המקודשות שעליהן נאמר 'יבואו טהורים ויתעסקו בטהרות', חומש במדבר וחומש דברים. אף בשנים האלו היתה התרגשותו גוברת, והוא היה ממהר לשפוך שיח אצל הכותל המערבי כהכנה לקראת הסיום.
אף בשנה ההיא נהג כן, ובהתרגשות חסרת מעצורים ניגש אל הכותל המערבי גופא, ושפך שיח ותחנונים קדם מרן דבשמיא, בכוונו על תינוקותיו הטהורים, שכשם שזכו לגמור ולסיים את כל חמשת חלקי התורה, כן יזכו לסיים עוד הרבה ספרים ומסכתות נכבדות, ושיגדלו בתורה וביראת שמים בדרך הוריהם ומוריהם.
פרק ב'
בגמרו את תפילתו החמה, פנה לשמאלו, אל החלק ברחבת הכותל המקורה בקירוי ובקורת גג, כדי להתאוורר קמעה. בדרכו חלף על פני חדר הספרים הנמצא שם, כאשר לרווחת המתפללים והמבקרים בכותל, העמידו הרשויות חדרי ספרים שונים באותו מקום מקורה, כדי שהחפץ אף ללמוד במקום המקודש, יוכל לעשות זאת שם באין מפריע.
רבי יעקב נכנס פנימה, ונהנה לסקור את הספרים הרבים, את ספרי המשניות החדשים שהעמידו שם, את הש"ס הבהיר והחומש המפואר, וכן כל שאר הספרים.
לפתע זה קרה.
מתוך הפינה בחדר הספרים הפנימי הגיח לפתע בחור כבד מימדים אשר אך כיפה קטנה מבצבצת מבין המוני שערותיו, ובראותו את רבי יעקב החל לרטוט בכל גופו, עיניו דמעו במהרה וכל איבריו הצטרפו אף הם לטלטלתו. הוא היה נראה בהלם מוחלט, וכאדם שעוד רגע קט ישתטח מתעלף על רצפת ההיכל. ובמהרה נפלטה מפיו שאגה אדירה: רב'ה! רב'ה!
אחר הליט שוב את ראשו בין ידיו, ובכה בכיה עצומה ומטלטלת, כזו שרבי יעקב לא ראה דוגמתה שנים ארוכות. רבי יעקב התבונן בבהלה בו ובתווי פניו, ובמהרה זיהה אותו, היה זה תלמיד שלמד אצלו לפני שנות דור, כשרבי יעקב היה עוד צעיר לימים ממש, והיה תלמיד זה בין הראשונים שלימדם בתלמוד תורה.
תלמיד זה, גרר אחריו רקע קשה מאוד. משפחתו קשת יום היתה, הרוסה ובקושי מתפקדת. עובדה זו גררה הזנחה מכמירת לב ברוח ובגשם, שבשל כך ירד לאן שירד, עד שבקושי ניתן היה להגדירו כ'דתי', באשר אף פחות מכך היה. לכן לא התפלא רבי יעקב למראהו הלא מרנין.
אך לסצנה זו לא התכונן. התלמיד כמעט חיבקו בחוזקה, כשרבי יעקב לא מבין מה זה ועל מה זה. מה פשר סערת הרוח שתלמידו זה נתון בתוכה, עד שנראה שרגשותיו מכריעים אותו לגמרי.
רבי יעקב תפס במהרה פיקוד, והוא החל להתעניין אולי ירצה לשתות כוס מים, למען יירגע קצת, או שמא לחילופין ירצה לצאת החוצה לשאוף אויר צח מאווירה הקדום של ירושלים וחצרותיה. אך התלמיד שלל כל זאת, כשהוא מחווה באצבעו שיש לו שתיה מתוקה שהביא עמו, ממנה ישתה ויירגע במקצת. אחר פנה לרבי יעקב: "רצוני אחד הוא: האזן בבקשה לקורות חיי במשך כל התקופות, ובמהרה תבין גם תבין למה מצוי אני עתה בסערת רגשות כל כך עזה".
פרק ג'
רבי יעקב גרר כסא והתיישב בסמוך לתלמידו, והתלמיד החל לגולל את כל אשר קרהו מעת אשר יצא מהחיידר ועד עצם היום הזה:
כפי שהנך רואה, הרי שאיני נראה כמו שאר התלמידים בכיתתך, כאשר מיד לאחר צאתי מהחיידר – כבר בעת שהותי בישיבה קטנה, זרקוני ממנה לאלתר, בשל מצבי הרוחני הירוד ותופעות הלוואי שנגררו ממנו. בתחילה ניסיתי להתקבל לישיבה נוספת, אך משזרקוני גם ממנה וגם מאחת אחריה, חדלתי מלנסות להתקבל לישיבה נוספת.
ובמצב זה הכלל ידוע: כשאין מסגרת ברורה, מידרדרים מדחי אל דחי לחיי בטלה ומיאוס. ואכן כך קרה עמי, ירדתי מדחי אל דחי, כמעט עד לשאול תחתית הגעתי. הרי משפחה תומכת לא היתה לי, אף לא חברים מסורים. ומה יעשה הבן ולא ייחטא, כשאין לו כמעט דבר בעולמו. לא משפחה, לא מסגרת ואף לא חבר איכותי?!
בשלב מסוים כשהוצרכתי לפרנס את עצמי, החילותי לעבוד כקבלן שיפוצים קטן. ידע מקדים בענייני שיפוץ וחידוש דירות היה לי מכבר, כתוצאה משעות בטלה ושיעמום רבות שהופנו לעניינים אלו מתוך התעניינות ותחביב גרידא, וכשהוצרכתי לפרנסה ניסיתי את מזלי במקצוע זה.
ההצלחה האירה לי פנים, עשיתי עבודה מסורה ואחראית, ואנשים העבירו את שמי מפה לאוזן, עד שאף פתחתי משרד, ואני מעסיק כיום תחתיי פועלים רבים וצוותות איכותיים הפועלים בשוק זה. בניתי לעצמי בית באחת משכונותיה המרוחקות של ירושלים רבתי, וחייתי שם לבד.
לגמרי לבד… כך שאף אם הצלחתי בחומר ובגשם, וכסף רב היה לי, נפשי ריקנית היתה. בקושי הקפדתי על שלוש תפילות ביום, כמעט התנתקתי מכל לחלוחית של אידישקייט, וכל הקשר שלי אל הקב"ה היה רפוי ביותר. שלא לדבר על לימוד התורה, ממנו הייתי רחוק ביותר. הן לא התקרבתי אל ספר קודש כלשהוא במשך שנים ארוכות, עד שבמהלך השנים כמעט שכחתי מאיזה צד פותחים את כרך הגמרא.
כך חייתי את שנותיי. בחומר ובלבנים עסקתי, אך את נפשי הזנחתי, והיא נשארה ריקה, שפלה ומשתוקקת למשהו עלום ובלתי מושג. עברתי כבר את גיל עשרים, ושום דבר בחיי לא זז באופן חיובי. כך שעל אף שפיקדתי על צוותות של פועלים והצלחתי בתחום הבניה ביותר, הרגשתי בודד מתמיד, ללא אף אדם קרוב בעולם וללא סיפוק בחיי היומיום.
פרק ד'
בשלב הזה אנו מגיעים לליבת הסיפור.
"השנה, שנת תשע"ה, בערב פסח, שעה שכל עמך בית ישראל עסקו בניקיון הבית וסידורו, החלטתי אף אני לעסוק בכך, ובשל כך הזדמן לי שנברתי בכל מגירותיי הישנות, שם מצאתי ערימות של קלטות מהסוג הישן עם הסליל והחוט שאספתי במשך כל שנות ילדותי ונעוריי. החלטתי לסדרם גם כן, אך לפתע נזכרתי שכיום אין צורך בהחזקת הקלטות עצמן, שתופסות נפח גדול בארון, כי אם אפשר להמירן ע"י מכשיר ולהדחיקן בתוך דיסק אונקי קטן, כאשר מכניסים את הקלטת לשקע מסוים במכשיר, ובתוך כמה דקות הוא ממיר אותה לקובץ ממוחשב באופן מסודר ונאות.
היה זה כאמור בערב פסח, בימים הלחוצים ביותר, על כן החלטתי להניח לעניין, ולהמיר את הקלטות בימים הארוכים והשוממים של חול המועד פסח, שכן לא היו לי מדי הרבה תוכניות מרנינות, שהרי בדד ישבתי.
קניתי את המכשיר המבוקש, וביום הראשון של חול המועד פסח השתא התחלתי להריק אל תוכנו את הקלטות. היו שם קלטות מכל הסוגים ומכל הזמנים. זמרים שונים, מעמדי קודש והקלטות סתמיות. לפתע מצאתי חבילת קלטות מודבקת – "מסיבת סיום חמישה חומשי תורה – י"ח סיון תשס"ב", היה כתוב עליה בלורד שחור בכתב ילדותי. היו אלה הקלטות מכל סדר המעמד של סיום חמשת חומשי התורה שהתקיים בעודי תלמיד בכיתתך, שעה שגמרנו בשעה טובה את כל החומש כולו.
התרגשתי במקצת. נזכרתי בשנות ילדותי כשעוד היו לי אי אילו פינות של סיפוק, הערכה והגשמה, והחלטתי להאזין לתוכן ההקלטות לפני שאני ממירם אל תוך המכשיר. טייפ ישן שכן לי בבית, המתאים אף לקלטות, הכנסתי אפוא את הקלטות אל תוכו, והתחלתי להאזין אל תוכנן. ומשעה שהחלו הקלטות להשמיע את צלילי ניגוני הסיום, עלו במוחי כל אותם מראות קודש שזכינו להם בשעת מעמד הסיום שנערך בעת היותי תלמיד בכיתה.
רגשותיי החלו לצוף, וכל הווייתי חזרה אחורה, אל ימי ילדותי התמימים ואל השמחה הגדולה בשעת הסיום. המשכתי להאזין לקלטת בשקיקה רבה. בנקודה זו נשמעו דברי הברכה מפיך – המלמד, בגודל חשיבות לימוד התורה לתינוקות של בית רבן, ובחשיבות סיום חלקי התורה. דברותיך קרעו את אטימות לבי, חדרו עמוק אל תוך תוכי, ורגשותיי גאו ככל שהמשכתי להאזין לקלטת, לסיום, להוויה שנשבה ממנו ומנגוניו.
בסיומם הייתי מותש מהתרגשות. כבר שנים לא הייתי מצוי בטלטלה כה גדולה. הרי לבי – לב אבן היה, עקב מצבי הרוחני הירוד. אך לשמע הקלטות – באורח פלא, גאו רגשותיי ועלו עד למעלה ראש, כאילו התעוררתי מחלום רע וארוך.
ההתרגשות מהסיום הביאה אותי להבנה שאני חייב לשחזר את אותו סיום שוב.
פרק ה'
לאחר שנרגעתי מהתרגשותי הפתאומית, אמרתי לעצמי ביתר בהירות: 'אם כל כך התרגשתי, ונפשי נתמלאה סיפוק ואושר מזיכרון מעמד הסיום, הרי שחייב אני לשחזר התרגשות זו, ולזכות לחוש שוב באושר ובסיפוק המתוק הזה'. על המקום קיבלתי על עצמי לעשות סיום נוסף, לראשונה בחיי מאז הסיום של חמשת חומשי התורה, אך הפעם לא על חומש, כי אם על מסכת שלמה של גמרא. בחרתי אפוא להתחיל תיכף ומיד ללמוד מסכת ביצה!
למה בחרתי מסכת ביצה? התשובה היא, שמשום מה חשבתי אז שהיא המסכת הקלה ביותר. לא יודע למה, אבל כך שכן במוחי. למעשה אמנם גיליתי שהיא מסכת לא קשה, אך גם לא קלה. מסכת תענית למשל, קלה ממנה בהרבה. אך בשלב ההוא צלצלה מסכת ביצה בראשי, והחלטתי ללמוד את כל המסכתא, מהחל ועד כלה בהבנה, ולגומרה עד היסוד. כך שבסיומה תשוחזר אף התרגשות זו של סיום חלק חשוב בתורה!
נכנסתי לבית הכנסת, וניגשתי אל ארון הספרים, אך נסוגתי אחור. מפלס הבושה עלה בתוכי. הן זה שנים שלא פתחתי ספר בבית הכנסת בו ביקרתי. התביישתי להתחיל לפתע פתאום ללמוד בהתמדה. אף לרכוש מסכת ביצה חדשה לא עלה בידי, שכן חנויות הספרים סגורות על מסגר ובריח בימי חול המועד.
היצר חשב שהוא ניצחני, שכן היאך אתחיל את המסכת ואסיימנה, אם אפילו ספר אין בידי. אך לא התייאשתי. הרצון בער בקרבי, וההתרגשות שהחלה עם שמיעת הקלטות הוסיפה דלק לרצון זה. לקחתי לידי מדריך טלפונים ופניתי למדור הגמ"חים, יצרתי קשר עם גמ"ח להשאלת ספרי למוד באזורי, ואצתי רצתי ליטול את המסכת. הללו השאילו לי אותה בחפץ לב, ואני התנפלתי בביתי על הגמרא, כהתנפל הרעב על פירורי ביסקוויט לאחר ימים של צום!
החילותי ללמוד כל יום אך קטע קטן, כעמוד גמ' בערך. הן ידיעותיי בלימוד היו דלות ביותר, הרי עברו שנים בהם לא התראיתי עם צורת ספר יהודי. הלימוד היה די קשה, נעזרתי אף בספרי עזר ובגמרות המבוארות. ובמשך כל הזמן, על אף הנסיונות והקשיים, כמו גם הטרדות השונות, החזקתי מעמד בלימוד הגמרא, כאשר כל העת מרחפים ניגוני הסיום המתוקים וההתרגשות הנלווית אליהם באוויר, והם שמסייעים לי להחזיק בקבלתי, ולדהור במלוא העוצמה בלימוד הגמרא, כדי לגמור את המסכת ולחוש שוב את הסיפוק וההתרגשות המתוקים כל כך.
פרק ו'
כך למדתי ולמדתי, בהיחבא ובאין רואים, את כל מסכת ביצה, כאשר בשבוע האחרון סיימתיה עד לאחת! התרגשותי גברה ככל שקרב ובא הדף האחרון, ולאחר שסיימתי את כל המסכת גמרתי אומר לחגוג אף את הסיום וההרגשים הנובעים מכך בצורה דיסקרטית וצנועה הרחק מעין רואים, רק ביני לבין מי שבראני! לאור זאת קבעתי בנפשי שהמקום המתאים ביותר לערוך סיום מעין זה הוא בכותל המערבי, שריד בית מקדשנו, מקום בו רק אני וקוב"ה נוכל לשמוח ולהתרגש, באין רואים וללא התערבות בני אנוש אחרים.
ואכן, כך עשיתי. הלילה מיד עם סיום העבודה פניתי לחנות וקניתי שתיה ממותקת עם עוד אי אילו תופינים, והגעתי הנה אל הכותל המערבי לחגוג את שמחתי הגדולה בסיום מסכת לראשונה בחיי. חיפשתי בכל הרחבה פינה צנועה בה אוכל לפרוק את התרגשותי העזה, ומצאתיה בגומחת הספרים הלזו, שהיא מעין חדר לפנים חדר. התיישבתי בפינתי זו והחילותי ללמוד את הקטע האחרון של המסכת כדי לערוך את סיומי הצנוע. התרגשותי גאתה שחקים, לא האמנתי שאני הוא זה שזכיתי עתה לסיים מסכת, ולא רק בגירסא, כי אם בהבנה ובחיות!
מחשבותיי הפליגו אל ימי ילדותי, אל מעמד הסיום של חמשת חומשי התורה כשהיינו עוד ילדים רכים וטהורים. מראות הקודש של סיום זה חזרו אלי באחת. אף את קולך – קול הרב'ה, כמו שמעתי בתוך תנוכי אוזני.
הן רגשי הסיום ההוא הביאוני בפעם הראשונה אל בית היין – זהו יינה של תורה, כשלראשונה בחיי הנני מרגיש המאושר שבאדם, המסופק בסיפוק שאין כמוהו, והמובחר במין האנושי. שכן אינו דומה יהודי שלא סיים מסכת מימיו, ליהודי שסיים זה עתה מסכת בהבנה מלאה לראשונה בחייו!
ובעודי באמצעו של שיחזור הסיום מימי ילדותי, כאשר מחשבותיי ורגשותיי משתוללות בערבוביא, מופיע לנגד עיני – לא פחות מאשר – – –
אתה!
הרב'ה שלי!
הרב'ה שערך איתנו את הסיום המופלא והבלתי נשכח!!
הרב'ה שאת קולו וניגוניו דמיינתי כעת בתוככי ליבי – הנה הוא לפני במלוא הדרו!
חשבתי שאני הוזה מרוב התרגשות!
שהרב'ה שסיים עמנו את החומש בשעתו, שגרם אצלי למהפך הכה כביר אחרי עשרות שנות ניתוק מהתורה הקדושה – יופיע לפני בגומחה הצרה והפנימית ברחבת הכותל, בדיוק בשעה בה אני מסיים לאור כך מסכת לראשונה בחיי!
היתכן שזה אכן הוא???
וכי לא הוזה אני???
אך משהתבוננתי שוב ושוב, הסקתי שאכן זהו אתה!
רבי יעקב רבינוביץ, הרב'ה האהוב שערך את הסיום איתנו ועימנו, לא ניתן היה להתבלבל. חישבתי שאני עומד להתעלף על המקום, בשלב הזה פניתי אליך בשאגה האדירה, רב'ה! רב'ה! התרגשותי גאתה שחקים ולא יכולתי לעוצרה!
לאחר מכן הסקתי שללא ספק זוהי הארה מן שמיא, שבדיוק בלילה בו אני מסיים את המסכת הראשונה בחיי לסיפוריםורו של סיום החומש בשנות ינקותי, מופיע הרב'ה שערך את הסיום ההוא. זהו ללא ספק אות ומופת שאכן הקרבן שלי רצוי ואהוב. שהקב"ה שש ושמח עם סיומי עד ששלח עד לכאן אף את הרב'ה בכבודו ובעצמו!"
פרק ז'
רב יעקב התרגש עד דמעות, לזאת לא ציפה כלל. אך הוא מיהר להפתיע את תלמידו עוד. "דע לך", פנה אליו, "שלא רק שאני הוא הרב'ה המסיים, שסיים עמך את החומש בשעתו – אלא עומד אני אף עתה בלילה שלפני מעמד נוסף, בדיוק כמו ההוא, של סיום חמשה חומשי תורה עם התלמידים מהמחזור הנוכחי!
"וזוהי הסיבה שבאתי הנה לבקר בכותל המערבי, להפיל תחינה ובקשה קדם הקב"ה שיצליחני בכל הדרך, ושיצליחו התלמידים כולם בתורה, במצוות ובמעשים טובים.
"ובדיוק בלילה הזה, לילה לפני הסיום, הנני פוגש לא אחר מאשר – אותך, כשהינך עורך את הסיום המופלא שלך, הנגזר מן הסיום ההוא שערכנו לפני עשרות שנים!
"היש לך השגחה פרטית וסגירת מעגל גדולה מזו!
"האין זו הארת פנים מן שמיא שאכן דרכך רצויה ומקובלת, וכי מעתה ואילך תעלה אך מעלה מעלה בתורה במצוות ובחיים האנושיים?!" – נטע רבי יעקב את התקוה שוב, ועודדהו כהנה וכהנה עוד ועוד.
מתוך שמחה הדדית ומשותפת נפרדו שניהם, תוך הבטחה לשמור על קשר.
רבי יעקב לא עצם עין כל הלילה ההוא. הרגשות גאו בו בעוז, הוא ראה בסיפור את יד ד' בצורה המובהקת ביותר. למחרתו אף סיפר זאת במעמד הסיום לפני עשרות ההורים, כשעין אינה נותרת יבשה לנוכח ההשגחה הפרטית המובהקת!
בינתיים, התקדם התלמיד והחליט ללמוד את הש"ס מההתחלה. החל ללמוד מסכת ברכות בתקווה לסיימה במהרה, כשאת הסיום על מסכת זו ערך בסעודה מפוארת, תוך שהוא מזמין את רבי יעקב לדרוש שם ברבים ולפרסם את הנס. הוא אף קבע שיעור גמרא במשרדיו השונים, תוך ציון לכל פועל שהוא מעסיק, שישתדל להיכנס כל יום אל השיעור, להתחבר במקצת אל השאלטר הרוחני העז מכולם – דף הגמרא הנצחי.
כן התייצב מצבו אף בשאר העניינים. הוא זכה להקים משפחה במהרה, ואף נולד לו ילד, כשרוחו מפעמת בקרבו שילד זה יגדל ויצמח לאילנא רברבא, וילמד לא רק את מסכת ביצה וברכות, כי אם את כל הש"ס כולו על ס"ג מסכתותיו במהרה!
כשכל הפלא הזה קורה, קורם עור וגידים ושוזר עצמות אך ורק בזכות מעמד הסיום ההוא שנערך בעת היותו יניק בשנים ודעת!
פרק ח'
"התובנות ומוסרי ההשכל העולים מסיפור מטלטל זה", שח לי רבי יעקב, "רבות הן. לא ניתן להקיף את כולן. אך ללא ספק שתיים מזדקרות בבירור.
"האחת – איך שהסיום, אף שנערך בעת היותו יניק ביותר, עם כל זאת חדרו מים שקטים אלו כל כך אל ליבו, עד שהם אלו שגרמו למהפך, מה שמלמד על חשיבות גיל הינקות, בו ניתן לקבוע עולמות עד לאין שיעור!
"השניה, והיא התובנה הקשורה לימים אלו, בהם מסיימים כלל ישראל את הש"ס במסגרת הדף היומי, ונערכים מעמדות מפוארים בכל אתר ואתר בהשתתפות רועי האומה, מרנן ורבנן שליט"א, ראשי אלפי ישראל ובקהל רב, תוך השקעה מרובת ממון בכל מעמד ומעמד עם תזמורת מרובת נגנים, דרשות מעוררי לב ו'מצב' בלתי נגמר.
"וישנם התוהים, מה פשר כל אלו? וכי לא די בסיום שקט בבית הכנסת השכונתי לאחר השיעור היומי עם 'לעקח ובראנפן'?
והתשובה, לאור סיפור זה היא: לא!
"אין ברירה. כדי לייקר את התורה בעיני ההמון בכלל ובעיני הנוער בפרט, אין כמו מעמדות אלו כדי לייקרם ביותר. כאשר בעקבות כל מעמד ומעמד מתעוררים רגשות הלב, ורבים מצטרפים אל סדר הדף היומי מחדש, כמו שמעידים ראשי הארגונים העוסקים בהפצת הדף היומי, וכך נתרבה תורה בישראל יותר ויותר!
אם כי לפני הכל ואחרי הכל, יש לזכור שאין תכלית מעמדים אלו לרומם אנשים שונים. לא! תכליתם היא אך לרומם את התורה, לרומם את עצי החיים ולומדיה, ולקבוע בנפשנו פנימה ולהסב את רגשות הלב אך ורק סביב עצם הלוז שבשלה אנו קיימים – – –
התורה הקדושה!
כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה!
שישו ושמחו בשמחת התורה
כי היא לנו עוז ואורה!
('החינוך והמנחה', גיליון נג)
7/801