מרדכי הלוי שוורצבורד
מורה הוראה נאות שמחה מודיעין עילית
דף כא.
השוכר בית בארץ ישראל חייב במזוזה מיד, והשוכר בחו"ל או שדר בפונדק בארץ ישראל עד שלושים יום פטור, מכאן ואילך חייב. מבואר בבבא מציעא (דף קא:), שהמשכיר פטור מן המזוזה אף שהבית בבעלותו, וכתוב: "וכתבתם על מזוזות ביתך", דרשו חז"ל שמזוזה חובה על מי שדר בבית, לכן רק השוכר חייב.
ונחלקו הראשונים האם חיובו של השוכר הוא מן התורה או מדרבנן, שהרי כתוב בתורה "ביתך", א"כ השוכר אינו בעל הבית. שיטת תוס' בע"ז (דף כא' סוד"ה סוף) שחיוב השוכר הוא מדרבנן. ומן התורה אין חיוב רק לבעל הבית שדר בעצמו בביתו, אכן במנחות (דף מד.) כתבו התוס' (בד"ה טלית) בתירוץ ראשון שהשוכר חייב במזוזה מן התורה, ומה שכתוב "ביתך" דרשו חכמים 'דרך ביאתך', ללמד שהמזוזה בצד ימין, אבל אין צריך שיהיה בבעלותו, ובתי' השני כתבו כשיטתם בע"ז שחיוב השוכר הוא רק מדרבנן, שנאמר בתורה שני פעמים "ביתך" והאחד ללמד שצריך בית בבעלותו.
דעת רש"י נראה שסובר שחיוב השוכר מן התורה, שכתב בע"ז כא. לבאר, שמזוזה חובה למי שדר, שנאמר "ביתך", והכוונה דרך ביאתך, כלומר למי שנכנס ויוצא בה הזהיר הכתוב, וכ"כ בב"מ קאי. וכ"כ החיי אדם כלל ט"ז בנשמת אדם בדעת רש"י, אכן הגרע"א בשו"ת (סי' ס"ו), נקט לעיקר דחיוב השוכר מדרבנן, ובתוך דבריו נראה שנקט כן גם בדעת רש"י, וביאר ידידי הריי"צ ברמן שליט"א בחיבורו 'יביא בית', שכוונת רש"י בדרשא של 'דרך ביאתך' ללמד למה המשכיר פטור, אבל השוכר ג"כ פטור ואין חיובו אלא מדרבנן, וכ"ד הרבה ראשונים, הרא"ש בהל' מזוזה סי' ט"ו והרשב"א והריטב"א בשבת קלא: והמרדכי, אמנם דעת החינוך (מצוה תכ"ב) שמצוה על השוכר מן התורה לעשות מזוזה, וכן הוכיח ידידי הנ"ל מדברי ה'יראים'. ובתוס' בסוגייתנו הביאו פי' הר"ח כהן והריטב"א פי' בדעתו ששוכר חייב במזוזה מן התורה.
שכר בית וחזר וקנאו
מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי שליט"א, דן בספרו על מזוזה להסוברים שחיובו של השוכר מדרבנן, מה הדין במי ששכר בית ואח"כ קנאו, אם יצטרך להסיר את המזוזה וחזור ולקובעה כיון שעד עכשיו היה חייב מדרבנן ועכשיו נתחייב מה"ת.
הקובע מזוזה בזמן של פטור
ויש לתלות את זה בדברי הפוסקים, האם כשקבע מזוזה בשעה שפטור ואח"כ הגיע לכלל חיוב, אם יש חסרון של 'תעשה ולא מן העשוי', וצריך להסיר ולקבוע מחדש או שכשר להניחה. ודעת המק"מ (סי' רפ"ו ס"ק נ"ט), שהשוכר בחו"ל אף שתוך ל' יום פטור, יכול לקבוע את המזוזה וכ"ד הרבה פוסקים, וכן מבואר במג"א סי' י"ט סק"א, שאפשר לקבוע מזוזה לפני שמתחיל לדור בבית. אכן המנ"ח מצוה תכ"ג, נסתפק בקובע מזוזה תוך ל' יום, שיפסל משום 'תעשה ולא מן העשוי', או שכיון שרק מחוסר זמן אין בזה פסול, וכ"כ הבית מאיר סי' י"ד ס"ג, שכיון שרק מחוסר זמן מועיל, משמע, אבל כשמחוסר מעשה לחייבו, יש בזה משום 'תעשה ולא מן העשוי'.
וכ"כ הפ"ת (סי' רפ"ו ס"ק י"ג וי"ד), שהנותן מזוזה בשעה שהמקום פטור, ואח"כ בא לכלל חיוב, צריך להסיר את המזוזה ולחזור ולקובעה, וכתב בשם ה'דרך החיים', שאם קבע מזוזה כשלא הייתה דלת ואח"כ שם דלת – צריך להסיר ולחזור ולקבוע.
והאריך בזה מו"ר הגרמ"ש קליין שליט"א, בספרו 'שאלת משה' שערי סת"ם (שיעור נ"ו הערה א'), לבאר דעות הפוסקים בזה.
שוכר צימר לנופש
דנו הפוסקים במי ששוכר צימר לנופש, לכמה ימים בארץ ישראל, אם חייב מן הדין במזוזה, או שדינו כשפונדק שעד שלושים יום פטור. וכתב בזה ה'שבט הלוי' (ח"י סי' ק"פ) שדינו כשוכר גמור אף שהוא לכמה ימים, ופונדק שפטור בתוך ל' יום, זהו כשאינו שוכר את הבית, רק משלם על הזכות ללון בבית בעה"ב, אבל כששוכר לגמרי את החדר, אפילו לכמה ימים, חייב מן הדין במזוזה, וצריך לברר שהמזוזה כשרה ונבדקה כדין.
ושמעתי ממו"ח הגר"י פרידמן שליט"א, אב"ד בב"ד דהגר"נ קרליץ שליט"א, שהחזו"א זצ"ל כששהה בצפת הביא אתו מזוזה וקבעה שם, והשאירה גם לאחר שיצא כיון שאסור להוריד מזוזה.
דירת אירוח לשבת
והדבר נוגע גם לדירת ארוח לשבת, למש"כ הפוסקים שדין שואל כשוכר, א"כ מי שמתארח ביחידת דיור לשבת חייב במזוזה מן הדין.
וכיוון שיש כמה דעות בזה בין פוסקי זמנינו, לכן במקום צורך יש לעשות שאלת חכם.
אין ישראל לן בבית ללא מזוזה
ויש לציין מש"כ מרן שר התורה, הגרח"ק שליט"א, בספרו בהלכות מזוזה, שנהגו ישראל לא ללון בבית שאין בו מזוזה, וכמו שאמרו במדרש שאמרה רות לנעמי: "באשר תליני אלין", שלא תלון בבית ללא מזוזה.