"לא ידעתי", הגיב האברך הצעיר רבי משה ראוכברגר ומיד הסתובב ויצא מהדלת ממנה נכנס… בית הכנסת, על מאות מתפלליו, היה כמרקחה. הגבאים רצו אחרי הרב הצעיר, והסבירו לו כי רב זה כבר עזב לחלוטין את העיר והחליט לחזור אליה בזקנותו המופלגת, ואין לו זכות רבנות. הציגו לפניו סברות חזקות ואסמכתאות כי אין לרב הישיש שום זכות לעכב אותם מלמנות רב חדש

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-הָאֱלֹהִים, מִי אָנֹכִי"  (ג' י"א)

 תואר 'הרב', מלווה את הגאון רבי משה ראוכברגר, יותר מיובל שנים, את הקרקע הפוריה לתחילת תפקידו כרב בקהילות ישראל סיפר לנו יהודי ישיש (חסידי) תושב שכונת בת גלים בחיפה, שהיה נוכח בעת האירוע.

רבי משה ראוכברגר, בצעירותו היה בחור מוכשר ומיוחד, הרבי ה"בית ישראל" דרבן אותו שילמד גם הוראה והלכה, כדי לשמש ברבנות לקהל הרחב בארץ הקודש, בימים ההם.

תקופה קצרה אחרי נישואיו ערך את הבחינה בחדרו של רבינו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל במשך כשלוש שעות, מרן זצוק"ל העניק לו היתר הוראה והורה למזכיר הרבנות הראשית שלא יעניק לו תואר מו"ץ בלבד, אלא ייתן לו הסמכה ואישור חוקי לרבנות עיר.

בשכונת 'בת גלים' בעיר חיפה, שימש ברבנות רב מבוגר. אותו רב יצא לחוץ לארץ. השתכן שם ושימש ברבנות כחמש עשרה שנה. אחרי השנים הללו הסתיים חוזה הרבנות שלו בחוץ לארץ, והוא כבר בן תשעים שנה ומעלה- זקן ושבע בתורה ובמעשים טובים. ואז עלה לארץ ישראל- לשכונת בת גלים, בה שימש ברבנות קודם לכן.

ממש באותם ימים אנשי השכונה והגבאים הגישו מכרז על רבנות בית הכנסת הגדול בשכונה (כשלוש מאות מתפללים). והרב הצעיר- הג"ר משה ראוכברגר היה אחד המועמדים, ולפתע, כאמור, הרב המופלג בזקנותו שב לארץ הקודש, וגם לבית הכנסת, ולמקומו הוותיק.

הגבאים גילו את אוזנו של הרב, כי ממש בימים אלו עומדות על הפרק כמה הצעות לרבנות- של רבנים צעירים נמרצים ותלמידי חכמים, והם עתידים לשבת לצידו בכותל המזרח של השכונה. הוא הסכים להצעתם בחצי פה.

המנהג היה כי המועמדים, לפי תורם, היו אמורים לבוא למקום ל'שבת קודש' ולדרוש לפני מאות המתפללים: "דרשת מבחן"…

הגאון הצעיר רבי משה ראוכברגר, היה המועמד הראשון שהציע את עצמו. ולא ידע כלום מכל הסיפור של הרב הזקן, מה שידע, כי 'הרבנות' הציעה מכרז לרב שכונה בחיפה, והוא אחד המועמדים.

הגיעה שבת.

לכניסת הרב הייתה דלת מיוחדת בכותל המזרח. הרבנים הראו לרב משה ראוכברגר את הדלת המכובדת, והוא נכנס לבית הכנסת בין קבלת שבת למעריב.

הוא ראה כי הנה רב תלמיד חכם בהדרת פנים, יושב בכותל המזרח. הוא הושיט לו יד. גם התעניין מפי הרב לתפקידו.

התלמיד חכם הזקן השיב לו במשפט קצר: "זו הרבנות שהייתה שלי".

"לא ידעתי" הגיב האברך הצעיר רבי משה. ומיד הסתובב ויצא מהדלת ממנה נכנס…

כמובן, שבית הכנסת על מאות מתפלליו, היה כמרקחה.

הגבאים מיהרו ורצו אחרי הרב הצעיר, והסבירו לו את הרקע למשפט שהרב אמר לו, וסיפרו לו בתחנונים כי רב זה כבר עזב לחלוטין את העיר והחליט לחזור אליה בזקנותו המופלגת, ואין לו זכות רבנות. הציגו לפניו סברות חזקות ואסמכתאות כי אין לרב הישיש שום זכות לעכב עליהם למנות רב חדש. וכי גם הרב עצמו במשפטו "זו היתה הרבנות שלי" לא התכוון למנוע ממנו מאומה.

אבל רבי משה אמר להם: "מנימת קולו של הרב כאשר אמר "הרבנות שלי", נשמעה איוושה של עגמת נפש… כאשר ראה אותי נכנס, רגשותיו נעו בליבו פנימה. ולכן אני מבטל את כל העניין! בשום פנים לא אצער רב זקן! ובפרט שאני שומע מכם כי הוא תלמיד חכם וותיק".

תוך כדי שהגבאים מנסים לשכנע אותו, יצא הרב הזקן ואמר: "בגלל שכיבדת אותי נגד הציבור, והכרת בכבודי ובצערי- עזבת את המקום, וכיון שבמקביל- אני מבין את ליבם של גבאי הקהילה שמעוניינים ברב צעיר, אני מסכים שאתה זה שיכול להיות רב לצידי, דווקא אתה, כי אתה הוכחת את מידותיך הטובות!" "הכתרת רב אחר – תצער אותי"- פנה ואמר לגבאים.

הרב הזקן ליווה אותו בחזרה פנימה לבית הכנסת, הדרשה החלה והסתיימה להתפעלות בני הקהילה הגדולה, ובימים שאח"כ, הוכתר רבי משה ראוכברגר הצעיר לרב שכונת בת גלים. שניהם ישבו יחד במזרח וכיבדו זה את זה עד יום הסתלקותו של התלמיד חכם הישיש לבית עולמו. ואיש לא הפסיד מכך, לא הגבאים שיכלו חלילה להיכשל בסיפור לא נעים, גם לא הרב הזקן זצ"ל, ולא הג"ר משה ראוכברגר שמאז שהוכתר, נכנס לרבנות בארץ ישראל ועשה חיל באפרתה, וגם זכה ללחום רבות את מלחמת ה' בביסוס הכשרות בעולם הרבנות, ועוד.

(הרב א. חפץ, מוסף 'שבת קודש', שמות תשע"ה)