יעקב א. לוסטיגמן
כשנקרא הרה"ג בנימין בירנצוויג אל הדגל, לעמוד בראש צוות העריכה של המשנה הברורה במהדורת 'דרשו', הוא ראה עצמו כזקן ורגיל במשימות מסוג זה. קודם לכן כבר היה הרב בירנצוויג שותף לכמה מהפרויקטים הגדולים של ממלכת התורה, מהשלבים הראשוניים שלהם ועד להצלחה הגדולה המלווה בסיעתא דשמיא כל אחד ואחת מהפרויקטים והתוכניות של הארגון.
"אם היינו משערים מראש את גודל ההצלחה של המשנה הברורה במהדורת 'דרשו', לא היינו מעזים לגשת לפרויקט ההיסטורי הזה", מספר הרב בירנצוויג במבט לאחור. "מדובר בספר שהפך לספר יסוד בכל בית יהודי ובכל בית מדרש – דבר שלא חזינו ולא ייחלנו לו אפילו בתחזיות האופטימיות ביותר".
היוזמה יצאה לדרך כמעט במקביל ליוזמת לימוד 'הדף היומי בהלכה'. ב'דרשו' הגיעו למסקנה שכדי להפוך את הלימוד במשנה ברורה לדבר יומיומי עבור כל יהודי חרד לדבר ה', יש לחתור לכך שהלימוד יהיה פרקטי, מעשי וגם ימשוך את הלב.
"זאת היתה עבודה שנמשכה כשמונה שנים, ונעשתה מסביב לשעון. עבדנו תחת לחץ גדול של זמן, והיינו צריכים להספיק היקף עצום של חומרים. העבודה התחלקה בין המלקטים, העורכים והמבקרים, כשכל אחת מהקבוצות הללו כללה מספר צוותים שעבדו במקביל על סימנים שונים בשולחן ערוך.
"כדי לשמר את המשנה ברורה ככתבו וכלשונו, החלטנו להקדיש עמוד של 'ביאורים ומוספים', על כל עמוד של המשנה ברורה. המשמעות היא שבכל עמוד אפשר להכניס בין 5,000 ל-7,000 תווים. בפועל אספו חברי הצוותים המלקטים, כ-35,000 תווים לכל עמוד. הם עשו עבודה אדירה, ליקטו מכל ספרי השו"ת שהודפסו בדורות האחרונים, ומהחיבורים של גדולי הדור החיים עמנו כיום. אנחנו העורכים היינו צריכים להחליט מה נכנס ומה לא. עבדנו לפי קריטריונים ברורים, כדי שהלימוד יהיה מעשי ברמה הכי פרקטית, מושך את הלב וכזה ישביח את הלימוד במשנה ברורה ויסייע להפוך אותו לנחלת הכלל.
"לאחר שבחרנו מה נכנס ומה לא, בפעולות סינון שנעשו בזו אחר זו עד שצמצמנו את התוכן לכמות הרצויה, היתה לנו עבודה קשה שבמקדש בעריכת התוכן שהגיע ממלקטים שונים, באופן שיהיה כתוב בצורה אחידה ויצטרף יחד לחיבור אחד גדול.
"בשלב זה היינו צריכים ביקורת. 'דרשו' הקים לשם כך כולל מיוחד של כשלושים אברכים בבית שמש, בראשותו של הגאון רבי נתן קופשיץ שליט"א, והאברכים עברו סימן אחר סימן, סעיף קטן אחרי סעיף קטן, העירו הערות, העבירו לעורכים ולמלקטים, ולאחר שהתיקונים הוטמעו שוב חזר החומר לביקורת וחוזר חלילה. לא פעם ולא פעמיים עברו אותם עמודים ביקורות חוזרות ונשנות שמונה או עשר פעמים, כשכל שאלה הובאה בפני הגר"נ קופשיץ שליט"א.
"זו היתה מלאכה קשה ומפרכת. אבל העבודה נעשתה בשמחה ובמסירות נפש של ממש. לא פעם ולא פעמיים הגעתי בערב שבת לבית הכנסת הסמוך לביתי ומצאתי שם את העורכים של המשנה ברורה כשהם עדיין יושבים על החומר ולא שמים לבם לשעה המאוחרת. הייתי צריך לזרוק אותם הביתה כדי שיסיימו להתכונן לכבוד שבת קודש. היינו צמודים לחומר שעות על גבי שעות, וברוך ה' זכינו לראות את ההצלחה העצומה של הפרויקט, שאותה אנחנו תולים כמובן רק בסיעתא דשמיא, שהרי הצלחה גדולה כל כך לחיבור תורני חשוב ככל שיהיה, היא לא משהו שרואים בחיבורים אחרים".
הרב בירנצוויג מוסיף, כי גם לאחר שכבר הסתיימה המלאכה וכל ששת חלקי המשנה ברורה כבר הודפסו והתקבלו בהתלהבות מרובה על ידי הלומדים, המלאכה עדיין רחוקה היתה מסיום: "קיבלנו אלפי הערות מהלומדים, דיוקי לשון, בירורים בהלכה ועוד. החלטנו לצאת עם מהדורה נוספת של המשנה ברורה, ובמיוחד בחלקים א' וב' היו שינויים גדולים מאוד, כי בפעם הראשונה לא היה לי את הניסיון הדרוש, ויצא שמחלק ג' והלאה הרמה היתה גבוהה בהרבה, והיה צורך להשוות גם את שני החלקים הראשונים לרמה של ארבעת האחרונים.
"למעשה, אנחנו עובדים על זה גם כיום. אנחנו מקבלים מדי יום הערות והארות, כל אחת מהן נבדקת ברצינות וביסודיות, והערות שמאושרות על ידי הצוות ההלכתי המופקד על כך, אכן באות לידי ביטוי במהדורות הבאות.
"אני חייב לציין לסיום, שלמרות שבתחילה שמענו גם ביקורת מאנשים, ואפילו מרבנים חשובים מאוד שטענו שזה פרויקט חובבני ושזה לא ראוי לחבר תוספת כביכול למשנה ברורה – היום כבר ידוע הדבר שגם גדולי תורה ואפילו גדולי הדור ממש לומדים משנה ברורה במהדורת 'דרשו', ופעם שמעתי מאחד מבאי ביתו של אחד מגדולי הדור ועמודי ההלכה, ש"דרשו כתבו את הפסקים שלי במשנה ברורה שלהם, בצורה בהירה וברורה יותר ממה שאני כתבתי אותם מלכתחילה בספרי שלי".