"זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל" (במדבר י"ט, י"ד)
"אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה"
ידוע הסיפור על רבי שמעון בר יוחאי, כפי שמובא במסכת שבת: "הלכו ונחבאו במערה, ונעשה להם נס ונברא שם עץ חרובין ומעיין מים, רבי שמעון ובנו היו פושטים בגדיהם שלא יבלו במהרה, והיו משוקעים עד צוואריהם בחול, ולמדו כל היום תורה". בזמן התפילה הם היו מתלבשים ומתכסים ומתפללים, ולאחר התפלה שוב היו פושטים בגדיהם כדי שלא יבלו.
ראוי להתבונן: בשלמא רבי שמעון בן יוחאי לא הייתה לו ברירה, הוא ידע שאם ייתפס צפוי לו משפט מוות. אבל רבי אלעזר בנו, שלא היה עליו שום חטא ואשמה, היה יכול להישאר בבית וללמוד תורה מתוך הרחבת הדעת בשקט ובשלווה. מדוע הוא בחר מעצמו תנאים קשים כאלו, לשבת בתוך ערימת חול ולחיות מחרובים ומים? התשובה היא: רבי אליעזר רצה ללמוד תורה מאביו הגדול רשב"י, ובשביל ללמוד תורה מפי אביו הוא היה מוכן למסירות נפש, להמית את עצמו על דברי תורה.
וזה לשון הש"ך בהקדמתו לחיבורו: "באמת ובתמים טרחתי טרחות הרבה, וכמה יגיעות יגעתי. לא עסקתי בשום עסק אחר, לא נתתי שינה לעיני ותנומה לעפעפי שנים רבות, עד אשר הוצאתי מכוח אל הפועל מחשבתי, ובררתי ושקלתי הכל בכף מאזניים, והחזרתי על כל צדדים וצדי צדדים – לא פעם אחת ושתיים כי אם מאה פעמים ואחת – עם חברים חשובים אהובים חביבים וערבים המקשיבים לקולי. ומי שלא היה איתי עמי במחיצתי, לא יאמין כי יסופר לו מגודל התלאה שהייתה לי בחיפוש בים התלמוד והפוסקים עד כי העמדתי על בוריו".
מופלאים ביותר הם דברי הש"ך, המעיד על עצמו את גודל היגיעה והטרחה שהיו לו בבירור ההלכה וליבון שיטות הראשונים עד שהעמיד את הדברים על בוריים. כמה אנחנו צריכים ללמוד מדברים אלו להיות עמלים ויגעים בתורה.
הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל סיפר, שהיה עד ראיה איך שבזמן מלחמת העולם הראשונה ברחו הרבה פליטים לעיר מינסק. רבים מהם באו עם נשיהם וטפם ומטלטליהם והשתכנו בתוך בית הכנסת, ההמולה הייתה גדולה, צעקות ובכיות של ילדים.
והנה באחת הפינות של בית הכנסת עמד הגאון רבי חיים מבריסק זצ"ל – שקוע בלימודו, ניכר היה שלא הרגיש כלל וכלל מכל הרעש שהיה בבית הכנסת. רבי יחזקאל אמר שראה במו עיניו את רבי חיים עומד על רגליו שש שעות רצופות (!) שקוע בלימודו; כך קיימו גדולי ישראל דברי חז"ל: אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה.
●●●
שמעתי מהרה"ח רבי אהרן לעווינטל זצ"ל, שנסע במיוחד לדווינסק כדי לראות את הגאון הרוגוצ'ובי. כשהגיע לבית הכנסת של הגאון עמדו הקהל באמצע תפילת ערבית, בסיום התפילה ניגש למקום מושבו של הגאון – אך קודם שהגיע למקומו של הרב, כבר נזדרז הגאון הרוגוצ'ובי ויצא מבית הכנסת.
רבי אהרן התחיל לרוץ לכיוון מעונו, כשהגיע לבית הרב שמע קול תורה בוקע מהבית. כשביקש להיכנס לחדרו של הרב אמרו לו שהרב שקוע בלימודו ואי אפשר להפסיקו, למרות שעברו רק מספר דקות מועטות מאז שהגיע הרוגוצ'ובי לבית. רבי אהרן התחנן וביקש לעשות עמו לפנים משורת הדין היות והוא מירושלים עיר הקודש וממהר לתפוס את הרכבת שעומדת לצאת תוך שעה, ומי יודע מתי תהיה לו הזדמנות נוספת לקבל את ברכתו של הרב.
נעתר הגבאי לבקשתו ונכנס להגאון הרוגצ'ובי לומר לו שהגיע איש ירושלים המבקש את ברכת הרב. הרב הסכים לקבלו, וכשנכנס לחדר – פנה אליו הרוגוצ'ובי עוד בטרם הושיט לו ידו לשלום, ואמר: "איש ירושלים! בוודאי בקיאים אתם בתלמוד ירושלמי…"! והתחיל להרצות בפניו מספר קושיות על הירושלמי, רבי אהרן סיפר שבעת שהרצה הגאון את הקושיות – היה נראה כלהבת אש ויורה רותחת. וכשהבחין שרבי אהרן אינו מגיב לקושיות, אמר לו: "כנראה שאתם אינכם עסוקים כעת בתלמוד ירושלמי"… וברכו לשלום…
(מתוך 'לב ישראל')