כששמע הרבי את רצונם, אמר להם "הרי ידעתם שלא אהיה כאן, ובכן הלא כיבדתם מישהו אחר בסנדקאות, ואם כן לא שייך לקחת מהם את הכיבוד"

לאחרונה התקיימה בארה"ב שבת התוועדות לחסידי וויז'ניץ, בראשות מרן אדמו"ר מוויז'ניץ שליט"א, ובשבת אחה"צ אמר הרבי לאחד מנכדיו – שהוא גם נכד של כ"ק מרן אדמו"ר מסקווירא שליט"א – שיגש להתפלל לפני העמוד את תפילת המנחה. כשהנכד הזה ניגש לעמוד, אמר לו הרבי: אל תשכח לומר "קץ" (כמנהג סקווירא לומר באמירת קדיש "ויקרב קץ משיחיה")…
***
מספרים שבאותו לילה שנדחתה הטיסה של הרבי לארה"ב (יום ג' פרשת וירא תש"פ), והרבי חזר משדה התעופה בלוד למעונו בבני ברק, נכנסו אליו כמה אברכים לכבד אותו בסנדקאות לברית של ילדיהם שתתקיים למחרת. כששמע הרבי את רצונם, אמר להם "הרי ידעתם שלא אהיה כאן, ובכן הלא כיבדתם מישהו אחר בסנדקאות, ואם כן לא שייך לקחת מהם את הכיבוד". האברכים לא רצו לוותר כל כך מהר, ואמרו לרבי "היות שהרבי כאן, כולם מוחלים ומוותרים ורוצים שהרבי יהיה הסנדק", אך הרבי עמד על דבריו ואמר להם "הלא בודאי כיבדתם איזה סבא או יהודי חשוב, ולאחר שכיבדו לא שייך לקחת ממנו את הכיבוד" – וכך היה – בכל הבריתות שהתקיימו ביום שלמחרת בבית מדרשו, לא היה הרבי סנדק…
וסיפר לי הרה"ח ר' נטע בריזל שליט"א מחשובי חסידי וויז'ניץ, שסיפר לו אחד, שבאותו לילה שהרבי חזר לביתו, נכנס אל הרבי ואמר לו שהוא מכבד את הרבי בסנדקאות בברית של נכדו שתתקיים למחרת. שאל אותו הרבי "איך אתה יכול לכבד אותי בברית של נכד?", השיב החסיד "הרי כיבדו אותי בסנדקאות, ואני מכבד את הרבי להיות הסנדק", אמר לו הרבי "אה, זאת אומרת שכיון שכיבדו אותך הרי זה שייך אליך ואתה מכבד אותי – נו – עכשיו זה שייך לי, ואני מכבד אותך להיות הסנדק"…
***
סיפר לי הרה"ח ר' נטע בריזל שליט"א, שפעם התקיימה חופה אצל אחד מנכדיו, והרבי שליט"א הודיע קודם החופה שהוא לא יוכל להגיע לחופה בזמן, ואמר שלא צריכים להמתין עליו, והיה זה לפלא, שכן הרבי הוא בדרך כלל דייקן בזמנים. מספר ר' נטע, שהחליט לברר מהי הסיבה שהרבי היה צריך להתאחר, ובירר ומצא, שהרבי היה עסוק באותו עת באיזה שידוך לבחור מבוגר באמריקא – בן לאחד מחסידי וויז'ניץ – שבפירוש לא נמנה על חסידי הרבי…
***
סיפר לי הרה"ח ר' חיים מאיר אוביץ הי"ו מראשי מערכת "קשר איתן" דחסידי וויז'ניץ, שביום ב' דר"ה שנת תש"פ, אכל אורח אחד מאירופה בבית מרן האדמו"ר מוויז'ניץ שליט"א – על ישראל הדרתו בקרית וויז'ניץ בני ברק, בחדר שע"י חדרו. כשהרבי עבר שם, הבחין באורח זה, ושאל אותו אם יש לו הכל, והשיב האורח שהיה לו חלה ודגים, ובשר (מכלל הן אתה שומע שמרק לא היה לו…).
אח"כ בעת עריכת השולחן של נעילת החג דר"ה, שבו השתתפו אלפי חסידים, שלח לו הרבי שיריים את כל צלחת המרק שלו, ושלח לומר לו שזה "לא שיריים"…
***
עוד סיפר לי הרה"ח ר' חיים מאיר אוביץ הי"ו, שאחד סיפר לו, שבאותו לילה שנדחתה הטיסה של הרבי לארה"ב (יום ג' פרשת וירא תש"פ), והרבי חזר משדה התעופה בלוד למעונו בבני ברק, נכנס הוא לקו"פ למשך זמן רב, והבחין שהרבי יושב ברוגע ובשלווה, באמונה ובשמחה, ולא ניכר עליו שום לחץ מכל הדחייה. בתוך הדברים אמר האדם הזה להרבי "כל עכבה לטובה".
כששמע הרבי את דבריו ודברי ה"חיזוק" שלו, נענה ואמר לו: אומַר לך את האמת, אצלי אין זה כלל עכבה, הכל הוא רצון ד', מאי נפק"מ אם אני נמצא כאן או שם? מאי נפק"מ אם אני נוסע או יושב כאן? הנה מקודם נסעתי ללוד וחזרתי – אני נמצא בכל רגע היכן שרצון ד' שאהיה – אין כאן שום עכבה…