כל דכפין ייתי וייכול! (מתוך ההגדה)
את האווירה השוררת בימים אלה בחוצות קריה ובבתים פנימה, קשה לתאר במילים. קול נהמות שואבי האבק מהול בניחוחות חומרי הניקוי, המירוץ אחר הקניות הבוערות לחג תוך מדידת בגדים חדשים בכל חנות ופינה, שטרות מכירת חמץ העוברים מיד ליד בד בבד עם בועות הגעלת כלים המתפוצצות בהמיה רותחת – כל אלה יחדיו יוצרים את האווירה הנעלית, המתוקה והנוסטלגית כל כך, של ערב פסח.
ליל הסדר תיכף כאן, וכל לב יהודי נרעד ונרגש. מבררים את ההלכות היטב על מנת לסדר את הסדר כהלכתו, בודקים את המצות מ'כפולות' ומבטיחים שיש מספיק 'שלמות', בוחנים את שיעורי המרור ומוודאים איזה יין הוא המובחר לארבע הכוסות. וכך, כולנו נערכים בדריכות גבוהה, לקראת הלילה הגדול בשנה – לילה כיום יאיר.
במבט מתבונן מעט, נגלה דבר מעניין אודות ההכנה הרוחנית לפסח, ליתר דיוק – ההכנה ההלכתית הנדרשת. הלכות פסח הן הלכות ארוכות ומורכבות, הכוללות את כל ענייני ביעור חמץ ובליעותיו, סידורו של ליל הסדר והלכות החג. אולם למרבה הפלא הלכות אלו נפתחות בהלכה מעניינת, שנראית כאינה קשורה לעניין במישרין, ובכל זאת היא התייצבה בראש הלכות פסח ממש, בסעיף הראשון!
מחבר השולחן ערוך פותח את הלכות פסח בקביעה כי יש ללמוד הלכות אלו שלושים יום לפני החג. לכל ברור ומובן ההקשר: הן כאן מתחילות הלכות פסח, ולפיכך מבואר ממתי יש לעסוק בהן. אולם מיד בהמשך מוסיף הרמ"א: 'ומנהג לקנות חיטים לחלק לעניים לצורך פסח', ומקום הלכה זו והקשרה כאן – אינו ברור כלל:
מדוע הלכה זו נכתבת כבר בסעיף הראשון? במה שונה הוראה זו מהמצוה הרגילה לתת צדקה? מדוע מצוות צדקה זוכה למקום כה מכובד בהלכות פסח בדווקא? מה חביבות הלכה זו, עד שהיא נכתבת בראש הלכות פסח, כדבר הראשון שיש לעסוק בו?! ויתירה מזו: הן תקופת הפסח היא עמוסת הוצאות לכולם. וכי דווקא בתקופה זו שהלחץ הכלכלי בשיאו – יש להעמיד את הצדקה בראש?!
בספר 'שובע שמחות' אותו חיבר הרה"ק רבי מנחם מענדיל לעזער מטארנא זי"ע – מגדולי תלמידיו של הרה"ק הרבי רבי מנחם מענדיל מרימינוב זי"ע – מוארת נתינת ה'קמחא דפסחא' בזוהר בוהק: הרי מצוות הפסח, במקורה וביסודה, היא המצוה להקריב את קרבן הפסח. כבר במצרים, בשנה הראשונה בה נחוג חג הפסח, בצאתנו מעבדות לחרות, הקרבנו את קרבן הפסח ברגש רב, ואז – הוא נועד כדי למנוע מהמשחית לבוא לבתי ישראל, כדי לשמור עלינו.
אמנם כיום, מפני חטאינו גלינו מארצנו ואיננו יכולים להקריב את קרבן הפסח, אבל את תכליתו אנו יכולים להשיג: מתן 'קמחא דפסחא' ברוחב לב משיג את אותה המטרה, הוא מונע מהמשחית להכות בנו, הרי 'צדקה תציל ממוות'! לפיכך, הננו נדרשים להדר בנתינת 'קמחא דפסחא' לעניים, כי באמצעותו נשיג את תכלית קרבן הפסח: את ההגנה והשמירה עלינו!
ולא רק שמירה והגנה, אלא גם ברכה לעתיד. הנה גילוי מהספה"ק 'יסוד יוסף', המבאר את דברי המשנה שבפסח נידונים על התבואה באופן הבא: בחג הפסח, בודקים בשמים כל אחד ואחד כמה תבואה העניק לחבריו, כמה 'קמחא דפסחא' חילק. בהתאם לכך – מעניקים לו את ברכת השפע לשנה הקרובה, לפי רוב צדקותיו – הוא זוכה לפרנסה ולעשירות!
אחים יקרים, החג כבר ממש קרוב, הנה הוא ניצב אחר כותלנו. כל לב יהודי נרגש, כולנו מתכוננים לחג. הבה לא נשכח לקיים את ההלכה הראשונה בהלכות פסח, ונהדר בה בכל לב – ניתן מכל הלב, כמה שיותר, לשמח את לב אחינו העניים בחג הזה, כדי שיזכו אף הם לשמחת חג מושלמת מתוך הרחבה והרווחה!
נזכור היטב ונפנים אל ליבנו את דברי הרמב"ם, אשר כתב במתק לשונו על שמחת החג: 'וכשהוא אוכל ושותה – חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האומללים. אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה – הוא ובניו ואשתו – ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש, אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו!'
כולנו רוצים לזכות בשמחה של מצוה, בשפע שובע ופרנסה, ובהגנה העילאית של כח הצדקה, הדרושה כל כך בתקופה זו לעם היושב בציון המצויים במתח מחמת שונאי ישראל. כעת, נותן לנו ה' הזדמנות להגן עלינו וזה אפוא הזמן לפעול: להעניק מכל הלב ככל יכולתנו, להתרים אחרים ולשדל אותם למצוה יקרה זו, ואף להתנדב לסייע בשינוע מוצרים ומצרכים לבתי הנזקקים, כדי להיות שותפים במצוה כבירה זו.
רק פעם בשנה יש לנו זכות לקיים מצוות צדקה ייחודית כל כך, שיש בה שמחת החג, ואוצר מלא סגולות נפלאות. הבה נשוש על הזכות הזו עם כל הלב, הבה נהיה שותפים ב'קמחא דפסחא' יותר מכפי יכולתנו, ונזכה לשמירה והגנה מן שמיא, שפע ברכה והצלחה וחג כשר ושמח!
הסכום המיועד (לא) לחלוקה…
היה זה באחד מימי תחילת חודש ניסן, בחדרו של מורי ורבי הרה"ק בעל ה'באר יעקב' מנדבורנה זי"ע. הרבי ישב על יד השולחן עליו ניצבו מעטפות ריקות, כאשר על כל מעטפה התנוסס שם – הוא הנמען למעטפה זו. הרבי נהג להכין מבעוד מועד את רשימת הנתמכים שייעזרו על ידו, ואף ידע איזה סכום להקציב לכל משפחה נזקקת, כדי לשמח את ליבה ולדאוג לכל מחסורה בימי החג הקרבים ובאים.
רק דבר אחד לא ידע הרבי, ובאותה השנה ביתר שאת: מנין יהיו לו המזומנים הדרושים למילוי המעטפות שעל שולחנו? הן המשפחות מצפות ומייחלות בכליון עיניים לקבלת התמיכה, אשר תעניק להן סיוע משמעותי בהכנות לקראת החג והוצאותיו המרובות. ברם, אף שבשנים רגילות היו בידי הרבי סכומי כסף נכבדים אותם חילק, הרי שבאותה השנה – לא היה בידיו סכום הכסף הדרוש, ואף לא קרוב לכך.
וכך, מונחות להן המעטפות הריקות על שולחנו, מוכנות כ'כלי מחזיק ברכה' לרגע בו יימצאו המזומנים הדרושים, אולם אלו מבוששים מלבוא. הרבי אפוף מחשבות, טרוד בשאלה 'כסף מנלן'. לא למען עצמו הוא צריך, אף שגם עבור ביתו וחצרו חסר הון תועפות למימון הוצאות החג המרובות, אלא למען המשפחות שהמעטפות שלהן עומדות לפניו, ריקות עדיין…
לפתע נשמעה נקישה קלה בדלת, והגבאי אשר ניצב על הפתח פתח אותה כדי חרך צר, וביקש רשות להכניס את אחד ממקורבי הרבי. הרבי הנהן בראשו, והאיש נכנס והתייצב לפני רבינו ביראת כבוד, הושיט יד לשלום וכשנימת שמחה שזורה בדבריו פתח וסיפר כדברים האלה:
זה עתה הוא שב מביקור אצל אחד משועי ארץ, נדיב לב ידוע, אשר ידו פתוחה לכל דבר שבקדושה. הלה ביקשו כי יהיה שלוחו הנאמן, ליטול מעמו פיתקא ובה שמו ושם אמו בתוספת בקשה לישועה לה הוא זקוק, ויוליכנה אל הרבי – למען יתפלל עליו. כאדם עשיר ונדבן, צירף האיש סכום כסף נכבד להוצאות החג של הרבי, ושיהיה כ'פדיון נפש' עבורו.
המקורב שמח לקבל לידיו את הסכום, והופתע מגודלו. בהרהור נוסף, נזכר עד כמה המצב בבית הרבי דחוק עתה, בערב חג הפסח, והניח כי סכום זה יקל במידה רבה על לחץ ההוצאות.
בכניסתו אל הרבי, הושיט האיש את הכסף מתוך שמחה וטוב לבב, באומרו כי הוא הוא שמח על הזכות להביא לרבי כסף שיסייע בידו להתמודד עם הוצאות החג המוטלות עליו ועל חצרו…
הרבי שמע את הדברים, וכאילו לא שמע… נהרה השתפכה על פניו, ובפנים קורנות השיב: 'הבט נא וראה' – החווה על המעטפות המונחות על שולחנו – 'זה עתה אני מוגיע את מוחי בשאלה מנין אוכל למלא מעטפות אלה. והנה – באת כשליח משמים והבאת לי כסף למלא את המעטפות שאנשים ממתינים להן כל כך. ברכות יחולו על ראשך!'
ותוך כדי דיבור, נוטל הרבי את כל הסכום, ומחלקו בין המעטפות השונות… השליח הנאמן מנסה להעיר ולהסביר כי הכסף מיועד עבור הרבי עצמו, ולא לחלוקה לנזקקים אחרים, חשובים ככל שיהיו… אבל הרבי, מחווה בידיו תנועה כאומר 'ידעתי בני ידעתי, אבל זה חשוב יותר!' – וממשיך להניח את הכסף שיועד עבורו במעטפות המונחות על השולחן…
שעה קלה עברה, השליח עודו בחדר, וכבר קרא הרבי לשליחיו שלו, והפציר בהם למהר ולהעביר את המעטפות ליעדן, כי המשפחות מצפות לכסף הזה… ובעוד השליח של הנדיב מבקש כי הרבי ישאיר עבור עצמו ולו סכום סמלי, פיו של הרבי אינו פוסק מלשבח לבורא עולם שזימן לו את הסכום הדרוש לחלוקת 'קמחא דפסחא' לזקוקים לכך…
באותו ערב, פרוטה לא נשארה בבית הרבי. כל הכסף שיועד עבורו – חולק עד הפרוטה האחרונה, נשלח לבתי המשפחות כ'קמחא דפסחא'. ולא רק שהרבי לא חש מכך כל צער או לחץ, ההיפך הוא הנכון: כל כולו מלא בשמחה וטוב לבב, הנה זוכה הוא לחלק את דמי ה'קמחא דפסחא', כן, על חשבון ה'קמחא דפסחא' האישי שלו…
סיפור מפעים זה, אשר קיבלנו מאוצרו של מכון 'דבר חיים' המתעד את אורחותיו, שיחו ושיגו של הרבי, פותח לכולנו את העיניים: הנה כי כן, אין ספק שתקופת ערב חג הפסח מרובת הוצאות ועמוסת צרכים, רבים מאיתנו חווים בה לחץ כלכלי. ובכל זאת – – –
זה הזמן להדר בנתינת 'קמחא דפסחא' ברוחב לב, בשפע, יותר מכפי היכולת. 'קמחא דפסחא' היא בראש ובראשונה צדקה, אבל יש בה הרבה מעבר, יש בה שמירה והגנה עליאית, יש בה שפע ברכה, יש בה שמחת חג נפלאה. גם אם קצת קשה לנו, הבה נזכור שיש כאלה שקשה להם יותר, וניתן למענם ברוחב לב. כי ככל שניתן יותר 'קמחא', כך יהיה לנו יותר 'פסחא' – יותר השפעות, יותר ברכות, יותר שמחת חג הפסח במיטבה!
'ערבי' שזכות לפגוש בו!
מנקיי הדעת וצדיקיה הנודעים של ירושלים של מעלה, היה הגה"צ רבי אריה לוין זצ"ל. כל ימיו עסק בצדקה וחסד, חילק סכומים עצומים לנזקקים, דאג למחסורן של אלמנות, היה אב רחום ליתומים. בימי חודש ניסן היו ידיו עמוסות עבודה – הן הכיר את כל נזקקי ירושלים, וטרח במאוד מאוד למלא את מחסורם ולסייע להם בתמיכה הגונה לקראת החג…
אלא שתקופה קשה התרגשה ובאה על העולם כולו, מלחמת העולם השניה. בני ארץ ישראל אמנם ניצלו מחמת זעם הנאצים ימ"ש, אך השפעות המלחמה הגיעו גם לירושלים, העוני היה גדול ביותר והמחסור הורגש בכל בית. רבי אריה ישב וחישב את הסכום שהוא זקוק לו לצורך החלוקה, ונפעם לגלות כי מדובר בסכום עצום וחסר תקדים, כשמאידך – התרומות פחתו עד לכמעט אפס…
אך לא איש כרבי אריה לוין יתייאש, תחת זאת – הוא בוחר להרים ידיים… – להרים ידיים, במונחי רבי אריה, זה לצאת אל הכותל המערבי, ולשאת שם ידיים ועיניים בתפילה נרגשת לבורא עולם, שיסייע לו להשלים את מחסור עניי ירושלים גם השנה, למרות התנאים הקשים השוררים בחוצות. שעה ארוכה עמד הצדיק על יד האבנים, הרבה בבכי, וביקש שגם השנה יתאפשר לו לחלק את סכום הכסף הדרוש…
רבי אריה מסיים את תפילתו, ובחרדת קודש פוסע לאחור ויוצא את הכותל המערבי, בתקווה גדולה כי תפילתו תתקבל. והנה – אך הוא יוצא מן הכותל, ניגש אליו ערבי אלמוני שלא הכיר מעודו, ומוסר לו חבילה גדולה עטופה בנייר עיתון…
רבי אריה משתאה, מבקש לשאול את הערבי מי הוא ולמה הגיע הנה, מה יש בחבילה ולשם מה נמסרה לידיו. אלא שהערבי – שאך לפני רגע ניצב כאן – פשוט נעלם. רבי אריה מביט כה וכה, מאמץ את עיניו ומנסה לבחון אם הוא רואה את דמותו באופק, אולם האיש איננו. הערבי שהותיר בידיו חבילה גדולה עטופה בנייר עיתון – פשוט נעלם!
רבי אריה בוחן את החבילה שבידיו, מקלף ממנה בזהירות את נייר העיתון, ועומד המום: שטרות כסף מונחים שם, מסודרים זה על גב זה. סכום כסף עצום!
הוא רץ הביתה תוך שהוא מיטיב את אחיזתו בחבילה היקרה, ובבואו סופר את הכסף. למרבה הפתעתו, הסכום שבחבילה תאם לסכום הדרוש לו – באופן מדוייק לחלוטין!
רבי אריה מתקשה להאמין, אך אין לו זמן לעסוק בדבר הנס שקרה לו. הוא ממהר ליטול את הכסף ולחלקו לעניים, ורק בתוככי לבו נותרה תמיהה עצומה מי הוא ערבי זה, מהיכן השיג את הכסף, ואיך ידע בדיוק מה הסכום הדרוש…
את הסיפור המופלא סיפר נכדו גאון דורנו רבי חיים קנייבסקי זצ"ל – שנסתלק זה עתה ויהיו הדברים לעילוי נשמתו של רבן ומאורן של בני הגולה שאף הפליג בשבח גיליון זה – בהוסיפו: 'ומקובל אצלנו במשפחה, שערבי זה, שידע את הסכום והושיטו לסבי יש מאין – לא היה ערבי כלל וכלל, אלא אליהו הנביא בכבודו ובעצמו, שראה את מסירות נפשו של סבא לנוכח החוסר ב'קמחא דפסחא', והגיע להושיעו…'
מדהים! אליהו הנביא זכור לטוב! – אשרי מי שנתן לו שלום והחזיר לו שלום, אשרי מי שראה פניו בחלום! זכה רבי אריה לגילוי אליהו, לפגוש אותו פנים אל פנים לרגע חטוף, בזכות מסירות הנפש שלו למצוות 'קמחא דפסחא', בזכות מאמציו הכבירים למען מצוה זו!
אחים יקרים, בעוד כמה ימים אליהו הנביא יבוא לביתנו, בליל הסדר נכנס הוא לכל בית יהודי. הבה נזכור כי הזכות הגדולה ביותר לקדם את פניו היא 'קמחא דפסחא'. כמה ישוש וישמח להיכנס לבית שהקדיש מפרנסתו למען 'קמחא דפסחא' לנזקקים, שהתאמץ למען שמחת החג של עניים!
עתה העת להעניק ליהודים 'קמחא דפסחא' ברוחב לב ככל יכולתנו, לשכנע ולהתרים אחרים למען המצוה הכבירה, וגם לפעול חסד בגופנו ולסייע לחלוקות השונות בסיוע טכני ככל שנוכל. וככל שנהדר במצוות ה'קמחא דפסחא' – כך נזכה שבחג הפסח הבעל"ט נחוש התעלות והתרוממות הרוח, שמחת החג תפשוט בביתנו ובליבנו, ונזכה לשפע ברכה ולפרנסה ברווח כל ימות השנה!
ההכנה הראויה לחג…
ידוע היה הרה"ק רבי מרדכי מנדבורנה זי"ע בעוצם צדקת פזרונו. תדיר נהג להדר במצוות צדקה, אולם ביתר שאת – בימי חודש ניסן. חלק נכבד מהכנותיו הרוחניות לחג הבעל"ט עסק בחלוקת 'קמחא דפסחא', באיסוף כסף ובחלוקתו למען נזקקי עם ישראל…
כשנשאל על הכנותיו אלו לחג, נהג להשיב בחן: 'וכי מה אתם חושבים? הלא בשמים אין מצפים לראות שעות של תהלים וגמרא, ימים של התמדה בספרי הקודש הנלמדים כהכנה לחג. זה מגיע לשם די הרבה… בשמים מצפים לראות שיהודים דואגים זה לזה לבארשט ומצות!…' – משקה הסלק המסורתי אשר נהגו להכין לחג הפסח, והמצות לסעודות החג!
כלומר: ודאי חשוב שכולנו נתכונן לחג, בלימוד הלכותיו, בהכרת מנהגיו, ברוממות הלב והנפש. חשוב לא פחות, ולכך מצפים מאיתנו בשמים – שנפזר כסף למחייתם של עניים בחג הקרב ובא, שנפעל לשמח אותם בחג. בשמים מצפים לתרומת ה'קמחא דפסחא' שלי ושלך, של כולנו, הבה ניתן אותה ברוחב לב!
מתחדשים לפסח, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה!
יחד עם בשורת ההתחדשות לקראת חג הפסח הפושטת בכל בתי ישראל, אור חדש מאיר ובא: כרך חדש בסידרת 'פניני פרשת השבוע', אשר מופיע בס"ד ימים אלה, ויגיע לחנויות המובחרות כבר בימים הקרובים!
לאחר שמזה תקופה ממושכת יחסית לא יצא כרך חדש, קיבלנו המון פניות ובקשות מרגשות העוסקות בשאלה 'מתי יבוא דבר זה לידינו', מתי יופיע כבר כרך חדש מלא מזן אל זן, שבדומה לכרכים הראשונים שהפכו לרבי-מכר, כולל אף הוא גליונות של שנה שלימה ערוכים וסדורים לפי סדר פרשיות התורה והמועדים, מעוטרים במפתחות מסודרים ונוחים.
והנה כי כן, אנשי בשורה אנו היום, כי הכרך החדש יוצא מבית הדפוס בימים אלה, להאיר לארץ ולדרים עליה באוצר אשר לא יסולא בפז. בסייעתא דשמיא, בשבוע הקרוב יגיעו הספרים החדשים לחנויות הספרים, ותהיה לכם הזדמנות להביא ברכה אל בתיכם ולהאיר את השבתות ומועדי השנה שלכם – ובכללם את חג הפסח הבעל"ט, באורו של 'פניני פרשת השבוע'.
כאן המקום להביע תודה והוקרה למחנכים היקרים, למרצים הנכבדים, להורים הרבים וגם לצעירי הצאן, שלא פסקו מלשאול ולברר, לבקש ולצפות. תגובותיכם מחממות הלב עודדו אותנו להמשיך לעסוק במרץ במלאכת הקודש של הוצאת הספרים, זכות הרבים תלויה בכם!