גייטסהד לפני כחמישים שנה היתה ישוב יהודי קטן, ומטבע הדברים, לא התקיימו שם יותר מאשר לוויה אחת או שתיים בשנה. אולם בשנה מסויימת נפטרו שם אחד עשר יהודים! המשגיח הגה"צ רבי מתתיהו חיים סלומון שליט"א כיהן באותן שנים כמרא דאתרא של העיר. הוא קיבץ חבורה של עשרים אברכים והסביר להם שיש חובה לעצור את מלאך המות, והוא מבקש מהם לעזור לו.
ואמר להם, שהוא מבקש מהם לקבל על עצמם למשך שנה שלימה, לעבוד על המידות של לב טוב ועין טובה, לשבח אחד את השני בכל מה שיוכלו, לראות רק את הטובה בזולת, להגיע הביתה ולומר דבר תורה או סיפור על לב טוב, או איך לדון כל אחד לכף זכות. "כשאתם הולכים ברחוב בדרך, לומר תוך כדי כך איזו הרגשה או חידוש בסוגיית לב טוב, והעיקר שלא לקטרג על הזולת אלא לשבח ולראות את המעלות של אחרים".
האברכים קיבלו על עצמם את התקנות, והיתה התעוררות גדולה בין תושבי המקום בענייני בין אדם לחבירו, ובאותו השנה לא נפטר אפילו יהודי אחד בעיירה!
(ווי העמודים ניסן תש"פ)