היועץ המשפטי לממשלה המשמש גם כמ"מ פרקליט המדינה הסתבך.
נשמע בעליל כי הוא רוטן על כך שהיועץ המשפטי הקודם "מחזיק אותו בגרון" והדברים נאמרים בצורה כה ברורה ומלאה, עד שאי אפשר הפעם לומר את הטיעון הקלסי והחבוט, שהדברים הוצאו מהקשרם. תגובתו של היועץ הנכבד הייתה כה עלובה עד שלאור כשרונותיו המוכחים והרקורד העשיר שלו אין מנוס מלהגיע למסקנה שהוא באמת בבעיה. אומר היועץ המשפטי כי העובדה הנאמרת בהקלטה לא גרמה לשינוי בהתנהלותו ובהחלטותיו. כל מה שאמר ועשה והחליט היה בצורה עניינית, עם היד העוינת על צווארו כמו בלעדיה.
בדברים אלה קובע היועץ (בהתעלם מכך שהוא המתבקש להסביר, והוא הקובע. נגיעה בדבר? מאן דכר שמיה) שכשאדם מצפה לטובת הנאה (במקרה זה – הרפיית האחיזה בגרון) אין לכך כל השפעה על פעולותיו ועל החלטותיו.
מדוע אפוא כשמדובר היה על ספק טובות הנאה וביניהן כאלה שאיש לא הבין ושאין תקדים בחוק להגדירן כטובות הנאה, נאספו שלש מאות עדויות והושקעו עשרות מליוני דולרים כדי להפליל אדם רק מתוך הנחה שכשאדם מקבל טובת הנאה החלטותיו ופעולותיו מוטות?
היועץ המשפטי אמור לברך ברכת הגומל (בלא שם ומלכות) השבוע קרה לו הדבר הטוב ביותר שיכול היה לקרות לו בחייו הציבוריים. לא הבנו. נראה היה שמדובר באדם נעים הליכות, ישר דרך ומלא ברגשות יהודיים. יהודי שחזר בתשובה ברצינות ומאז מנהל חיים יהודיים מלאים ויודע להעריך חיי תורה ומצוות. לאור זאת לא הבנו את התנהלותו בזמן האחרון. לפתע הכל מואר.
בזמנו תהינו על התנהלותו של כב' היועץ שהפעיל את מלוא כובד משקלו למנוע איסור על קיום הפגנות ובכך רקד לצלילי חלילם של אבירי הדמוקרטיה והליברליזם שטענו כי ההפגנות הם קודש הקודשים שלהם. אך לא פעל מאומה למנוע איסור על תפילות יום כפור… וזאת למרות שהוא עצמו יהודי בר אוריין ששנים ארוכות סמוך על שולחן רבותיו וקובע עתים לתורה ובוודאי מודע למשמעותו הבלתי ניתנת להגזמה של יום הכפורים ועל עליבותן של ההפגנות ומשמעותן לעומתו.
עתה, יש בידינו לדון אותו לכף זכות, מתברר שהליכתו תלם השמאלי של המפה אינה מרצון חופשי אלא מכורח. מישהו "מחזיק אותו בגרון" ומה לנו כי נלין? אל תדון את האדם עד שתגיע למקומו. דבר אחד מתבקש להיאמר: כדי שאדם כמו כב' היועץ יתעלם מחשיבות תפילת יום הכיפורים לעומת עליבותן היחסית של ההפגנות צריך שהאחיזה בגרון תהיה עזה, לפיתה של ממש, מהודקת עד כדי מחנק…
יום החופה ויום הכפורים
איך מצפים מאנשים שלא היו בעצמם חתן או כלה חרדיים וכנראה לעולם לא יהיו, שיבינו מה המשמעות של הריסת חתונה לזוג כזה? הרי משמעות יום הנישואין לזוג כזה שונה. יש להבין זאת. וזר – יתקשה להבין זאת.
תקופה מסוימת מסרתי שיעורים לפרקליטי מחוז תל אביב ובראשם ישבה בשיעור פרקליטת המחוז דאז. אחת הפרקליטות עסקה בהפללת פושע שפעולותיו ההרסניות היו במגזר החרדי. היא פנתה אלי ובקשה שאבוא כעד מומחה להסביר לשופט את משמעות המעשים שעשה כשמדובר באנשים חרדים, "אני רוצה שהשופט יבין שבהיות קרבנותיו חרדים, המעשה חמור שבעתיים ועליו להיכנס לכלא לא לעשר שנים אלא לעשרים שנה".
הייתי מציע לזוג שחתונתו נהרסה להגיש תביעת פיצויים על כמה מאות מיליוני דולרים על הנזק שנגרם להם. אני אישית מוכן לבוא ולהסביר לשופט כעד מומחה מה משמעות הדבר, שהוא בלתי ניתן לתיקון לעולם.
אותו אדם שתפילת ראש השנה בשבילו זו הילולא, אותם אנשים שתפילת יום הכפורים יכולה מבחינתם להיעשות תחת השמש הקופחת (כי כנראה הם מבינים שמדובר בטקס שאורך עשר דקות), הם הם מקבלי ההחלטות.
אותם אנשים שידם קלה על ההדק לבטל את תפילות יום הכפורים אינם מודעים שעבור החתן והכלה יום החופה זהה בעצמתו ובחשיבותו ליום הכפורים והם גם מתפללים תפילת יום הכיפורים בטרם לכתם לחופה. אך גם אם הם מודעים לכך, מה אכפת להם? הרי גם יום הכפורים הוא יום החשוב בעיניהם פחות מהפגנה מטופשת.
• • •
קבוצות קצינים מבית הספר לפו"מ מגיעים מפעם לפעם לישיבת 'חברון'. אני מתבקש לתאר להם את חייו של נער חרדי הלומד בישיבה בפרט ואת חיי הצבור החרדי בכלל. בהרבה מהמקרים בוחר אני לתאר להם את המסלול שעובר הנער בדרכו לחופה ואת ההכנות הנפשיות והרוחניות שיש להעבירו עד שיגיע לרגע מסירת הטבעת. אומר אני להם כדלהלן:
"אבי ז"ל הגיע לארץ בשנת 1935 אחרי שמשפחתו הגיעה כבר ב-1933 וזאת – מצ'כוסלובקיה המלבבת אותה היהודים כה
אהבו וחייהם היו כה נוחים בה. ואם היו נשאלים מדוע עשו זאת, התשובה היתה: ארץ ישראל קדושה מכל הארצות. וזו הדרגה הראשונה של הקדושה. וירושלים קדושה יותר וכן הלאה עד בית קדשי הקדשים.
"והנה הנער הצעיר שכל ימיו מתחנך כי קדושה היא משאת נפש כזו שכדאי להשליך עבורה מאחור ארץ מולדת, נוף ילדות, חיים נוחים (כמה גבוהה ונעלה אהבת ארץ ישראל כזו מזו של הציונות החילונית שמטרותיה עלו בעשן אחרי שנות דור אחד…) וכי בית קדשי הקדשים הוא שיא שיאי השיאים, כשמתקרב הנער ליום חתונתו, עת יתאחד עם אשת נעוריו חלק מנשמתו, אומרים לו את הקטע בזוהר האומר כי האשה בבית מקבילה לשכינה שבבית קדשי הקדשים (זהר על הפסוק "אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך"). יום הנישואים הוא, אפוא, יום הכפורים בו נכנס כהן גדול לבית קדשי הקדשים והחופה היא קודש הקודשים עצמו".
הגם שכל זה רחוק מלבם ומהשגתם של מפעילי השוטרים כולל הדרג הנחשב כ"גבוה" ביותר. עליהם לדעת שעבור אלה שהרסו את חופתם וחתונתם כך הדבר ובהתאם לזאת לנהוג בין אם עברו על סעיף כזה או אחר בחוק ובין אם לא (הרי איש לא ילך להרוס את חייו של אדם רק בגלל שלא ציית לתמרור חניה ולו גם של נכה…). ושוב רואים אנו עד כמה דלונו ולא זכינו להשפיע כך שאנשים מחוץ לבית המדרש ידעו ולו גם את המינימום של אורחות החיים היהודיים.
לסגור בתי כנסת ולפתוח תלמודי תורה?
כשראש הממשלה ניסה ללמד את רבן של ישראל מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א שיעור יסודי בהלכות שמירת הגוף והנפש…
ראש הממשלה ניסה ללמד את רבן של ישראל מרן הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א, שיעור יסודי בהלכות שמירת הגוף והנפש.
בפטרונות של מי שחושב שהוא המילה האחרונה אמר הראש כי התורה "שלנו" אומרת "ונשמרתם מאד לנפשותיכם", כאילו גדולי ישראל אינם יודעים את חובת שמירת הגוף והנפש או מתעלמים ממנה.
מהר"ל מלמד בדרך כלל תוכן ועומק, אך לעתים מלמד הוא גם מיתודה. הוא מלמד כיצד לגשת לדברים הנראים שונים או מוזרים הנאמרים על ידי אחד החכמים. בוחרים מבחר מדבריו במקומות שדבר על דברים מוכרים ומובנים, ורואים כי מדובר באדם בעל שאר רוח חכם וזהיר. ואם כך, גם אם אמר דברים הנשמעים מוזרים יש להניח כי דברים בגו, ויש לבדוק לברר וללמוד.
כשהורו לסגור את בתי הכנסת לא יצאו גדולי התורה בקריאה לפתחם. כשהורו לא לקיים חתונות המוניות לא קראו גדולי התורה להפר את ההוראה אלא אדרבא הורו לציית לה. כך היה גם כשהחליטו למנוע מההמונים להגיע לכותל המערבי. גם כשהחליטו לסגור את בתי הכנסת ביום הכפורים כמעט לחלוטין ולקיים תפילות בצורה שלא נשמעה מעולם – הבליגו וצייתו. וכך היה כשביטלו את אירועי שמחת בית השואבה וכשצמצמו את שמחת התורה ביום שמחתה וביטלו כליל את אירועי ההקפות השניות, ועוד ועוד…
גם מי שלא יודע את משמעות המושג 'תפילה' בכלל ו'תפילה בצבור' בפרט, וגם מי שלא מבין את חשיבותם של יום הכיפורים של שמחת תורה ושל שאר האירועים, יבין שאצל גדולי התורה מדובר באירועים חשובים עד מאד. ולמרות זאת את כל הגזרות הקשורות לכל האירועים האלה הם קיבלו.
כולם מבינים שהסכמת גדולי התורה לכל הנאמר נובעת אך ורק מדבר אחד – מדאגתם לחיי אדם. וגם אם אינם סמוכים ובטוחים שהאחראים יודעים מימינם ומשמאלם וכי הוראותיהם אכן הן אלו שיפעלו יגנו ויצילו, מכל מקום קוראים הם לציית להוראות ומורים לציית להן, כי גם ספק פיקוח נפש מחייב, והרי מכל מקום יש מקום להסתפק שמא ההנחיות יצילו חיי אדם. על רקע זה יש לנסות ולהבין את השינוי כשמגיע הדבר ללימוד תורה של הצעירים. הנה קוראים הם לפתוח את תלמודי התורה!!!
בעולם הלא אינטליגנטי והמחוספס של היום יוצאים כולם בהתקפה. הרי אפילו הבריונים של תקופת בית שני שבגללם נחרב הבית הזדעזעו לרעיון של "רבם דקרו, רבם דחפו". עצרו רגע, וחישבו: מה קרה? הן לא יתכן שהסיבה לקריאה לפתוח את תלמודי התורה היא זלזול במיגונים שאולי מונעים סכנה כפי שהוכח.
ברור לחלוטין שיש כאן משהו אחר והוא: גם בשיא הסגר הראשון והשני, היה ברור שחנויות המכולת בהן מוכרים מוצרי מזון בסיסיים תשארנה פתוחות. וכך גם בתי המרקחת. כי תרופות ומזון הם צורך הכרחי. ולכן מצאו דרך שאנשים יוכלו להגיע ולרכוש את מה שהם זקוקים לו בלי להסתכן. אמרו גדולי התורה: דעו לכם שלימוד תורה של ילדי ישראל ונעריו הם צורך חשוב לפחות כמו לחם וחלב, לפחות כמו אנטיביוטיקה לחולה ושאר תרופות, לכן באותה מידה שפתחו את אותן חנויות יש לפתוח את אותם בתי אולפנא וכמובן יש לדאוג לסידורי בטחון ואיש לא יוכל לומר שאי אפשר לדאוג כי במקום שמבינים את הצורך ויש רצון – נמצאת הדרך.
רבי עקיבא לימד אותנו שתורה לעם ישראל חשובה כמו מים לדגים, וכמו שמים מהווים צורך חיוני לדגים, כך לימוד התורה בתלמודי התורה ובישיבות הוא צורך חיוני עליון לעם ישראל.
(מגזין 'במה' 111)