"ויעש אהרן ובניו את כל הדברים אשר צוה ה' ביד משה" (ויקרא ח לו)
בפולין היו גויים עובדים אצל היהודים, עד שכבר הצליחו לקלוט את שפת האידיש.
ערב אחד בסיום יום עבודה מפרך, חלף אחד מאותם גויים ליד בית הכנסת של היהודים וראה את אחד ממכריו – יהודי עני, עומד ליד ביהכנ"ס לקבץ נדבות, ובידו גרושים רבים, חופן מלא מטבעות. התקרב, הציץ בכף ידו ושאל: כמה יש לך ביד? כשלוש מאות גרושים השיב. תמה הגוי ושאלו לפשר הדבר, השיבו העני: היהודים כולם חולפים בסמוך אלי בין מנחה למעריב, כשלוש מאות יהודים נכנסים לבית הכנסת, וכיון שיהודים הם רחמנים בני רחמנים, אין צורך אלא רק לצעוק: יהודים תנו נדבה, והם זורקים איזה שהוא מטבע, כך מתאספים כשלוש מאות גרושים…
אמר הגוי לעצמו: וכי שוטה אני, ללכת ולעבוד בשביל עשרה גרוש ליום שלם? החל ממחר אעמוד אף אני ליד בית הכנסת של היהודים ואקבץ נדבות. למחרת ישן הגוי כל היום, התעורר לקראת ערב ומיהר לרחבת בית הכנסת הגדול והחל לצעוק, באידיש כמובן, יהודים רחמנים תנו נדבה לעני!
יהודים רחמנים המה ובראותם עני מתחנן – נתנו נדבה גרוש ועוד חצי ועוד גרוש, וכך הצליח לאסוף הרבה. אלא ששמחתו לא הייתה שלמה עדיין, שכן בצדה השני של רחבת בית הכנסת, ישב עני אחר, ומשום מה הבחין אותו גוי, כי לפעמים היה הלה מקבל עשרה גרוש בבת אחת! לאחר סיום ערבית כאשר התפזר הקהל, הפציר הגוי באותו העני לגלות לו מה הוא הסוד שלפעמים מקבל עשרה גרוש בפעם אחת. השיבו העני ואמר לו: שמע נא, גר צדק הנני, וליהודים יש רגש מיוחד כלפי גרי צדק – ולהם נותנים יותר!
והנה למחרת הגיע הגוי והחל צועק: יהודים רחמנים, רחמו על עני גר צדק! ואכן נתנו לו בעין יפה. ועדיין לא נחה רוחו, שכן צדה עינו בעני אחר היושב על כסא צדדי, המקבל עשרים גרוש בבת אחת. המתין עד אחר מעריב ושאלו בלחש: למה זה נותנים לך יותר? השיבו העני, אני נכד של הבעל שם טוב והיות ואני נכד של צדיקים – נותנים לי יותר!
שמע זאת הגוי ואמר בלבו: זאת יכול גם אנכי לעשות. והנה למחרת, הגיע הגוי מוקדם והחל לצעוק: רבותי, תנו נדבה לעני גר צדק נכד של הבעל שם טוב… ואז כבר לא קיבל גרוש אחד… צעק וצעק, והעוברים ושבים חלפו על פניו בחיוך.
נבוך הגוי ולא הבין את הסתירה שבקולו: או שאתה נכד של הבעש"ט או שאתה גר צדק…
וכאן צריכים להתבונן: וכי לפעמים אין אנו מתנהגים כאותו גוי? יש אשר עדיין לא החליט האדם בנפשו אם צדיק הוא אם לא, מדקדק במצוות או שמא מזלזל, נכד של הבעש"ט או גר צדק. מצד שני, יש אשר האדם מקפיד על מצוות שונות במאוד מאוד, אבל באותו זמן יכול לזלזל בדברים אחרים כי אין זה שייך לו. אכן התורה דורשת מאיש את "כל" אשר ציוה ד', ולא לברור לנו מה כן מתאים לו ומה לא.
(עלון ליקוטים נפלאים)