סיפר הגה"צ אב"ד סאנטוב שליט"א, מעשה ששמע מהגה"צ אב"ד סקולען לייקווד שליט"א, ששמע מאביו כ"ק מרן אדמו"ר מסקולען זי"ע: לפני שנים, היתה תקופה מאוד חלשה ברוחניות ר"ל, והיה קשה מאוד לשמור שבת קודש ולהתחזק ביתר שאת בכל ענייני היהדות, ואביו כ"ק מרן אדמו"ר בעל 'נועם אליעזר' מסקולען זי"ע חשב מחשבות רבות וחיפש חיפוש אחר חיפוש איך לרומם את קרן התורה והיהדות, ואיך לגרום לכך שתתחזק שמירת השבת וגחלת היהדות לא תכבה.
ביום מן הימים הגיעה שמועה לאוזנו, שישנו אדם אחד מוכשר מאוד והוא "נואם הכבוד" בהרבה מקומות, וכולם אוהבים לשמוע את דרשותיו כי יש לו חוש מיוחד לדבר ללבות בני אדם. אמנם הוא לא 'צדיק גדול', אבל כשנותנים לו כסף מזומן, הוא יכול לדרוש את כל מה שמבקשים ממנו ודבריו נכנסים בלבות השומעים…
הרבי התבונן בזה היטב היטב בכובד ראש, ולבסוף החליט שאין ברירה וחייבים להביא את הבעל דרשן הזה, לדרוש במתק לשונו לכל בני העיר, שיחזק את לבם על השבת והתחזקות ברוחניות, וכולי האי ואולי יהיה זה לתועלת.
הרבי התקשר לאותו אדם וביקש ממנו שיבוא אליו כי הוא רוצה לדבר עמו באיזה ענין נחוץ. הלה הגיע להרבי, ואמר לו הרבי שהוא רוצה להזמין אותו לדרוש לכל בני העיר בעניינים העומדים על הפרק, ופירט לו בדיוק את כל מה שהוא רוצה שידרוש. ואכן נעתר הלה לבקשת הרבי, והבטיח לדבר בדיוק מה שהרבי מבקש הימנו, אך בתנאי קודם למעשה – הוא צריך לקבל מקודם סכום של כסף, ולפני זה אין שום התחייבות מצידו לבוא ולדבר.
הרבי שאל אותו באיזה סכום מדובר, והלה נקב בסכום עצום מאוד של כסף. הרבי התחלחל מאוד, שכן היה זה סכום גדול מאוד למעלה מיכולתו, אך לאחר מחשבה החליט הרבי ש"רוחניות" קודמת לכל דבר, וסיכם עם הדרשן על יום מסויים בו ישא את דרשתו, והסכימו ביניהם שביום הדרשה הוא יקבל את כל הסכום.
לאחר שסיכם עם הבעל דרשן, אז התחילה העבודה הקשה שהיתה מוטלת על הרבי – הוא התחיל מיד להדביק מודעות בכל העיר על הדרשה הגדולה, בה ישא דברים הדרשן העולמי המפורסם, ומאידך התחיל להתרים אנשים על הסכום הגדול שהוא צריך לשלם לדרשן, ולכל הפחות שילוו לו חלק מהסכום. ואכן הרבי עבד קשה מאוד, אך לאחר יגיעה ועמל מרובה ראה סייעתא דשמיא בעמלו והשיג את כל הסכום.
ביום המיועד המתין הרבי לבוא הדרשן, ואכן בעת הגיעו נתן לו הרבי מיד את הסכום הגדול והדרשן הלך ביחד עם הרבי לבית המדרש הגדול במרכז העיר, שם היה אמור לשאת את דברותיו.
ואכן הגיעו שם אלפי אנשים, והלה התחיל לדבר דברים מעניינים מאוד, שריתקו אליו את כל הקהל אליו, והרבי ישב והאזין לדבריו בכובד ראש. אמנם לדאבון לב הרבי הוא לא שומע ולו מילה אחת אודות ההתחזקות ברוחניות בכלל, ועל שמירת שבת בפרט. הרבי ממתין, אולי לבסוף הדרשן כן ידבר מזה, שהרי זו היתה עיקר הסיבה שקראו אותו לדרוש, ומה גם שנתנו לו הון עתק על כך – אך לא! – הדרשן אין מזכיר מכל זה מאומה!
והנה, כשאך סיים לומר את דרשתו, עוד בטרם הספיק הרבי לגשת אליו ולדבר עמו על כך, כבר נשא הלה את רגליו וברח מן המקום ולא נודע כי בא אל קרבנה…
הרבי היה שבור לשברי שברים, ולא ידע לשית עצות בנפשו. הדרשן רימה אותו בצורה בזויה ביותר, ועכשיו הוא צריך לשלם לכל אלו שהלוו לו כסף – ומדובר בסכומים עצומים. אך כדרכו בקודש, הוא בחר להחריש ולא דיבר עם שום אדם בנושא זה מטוב ועד רע.
מספר כ"ק האדמו"ר מסקולען זי"ע, שבלילה ההוא נדדה שנת המלך. בשעה מאוחרת הבחין שאביו הרה"ק זי"ע הכין עצמו לקרוא קריאת שמע שעל המיטה, והוא מסתובב מצד אל צד ליד המזוזה שעות ארוכות ובוכה בכי תמרורים, והוא לא ידע מה זה ועל מה זה. כמובן, הוא לא הרהיב עוז לגשת אל אביו באותו מעמד ולשואלו מה פשר המחזה אשר ראה.
ברם, לאחר שכעבור הרבה זמן הוא רואה את אביו מחייך חיוך גדול, ומתחיל לומר את הנוסח מהסידור, הוא כבר לא יכול היה להחריש, וניגש אל אביו ושאלו לאמר: "אבי היקר, מה אירע עמך בתחילה, שבכית כה חזק והסתובבת מצד לצד בלא מנוחה, ומה קרה אח"כ שחייכת והתחלת לומר ק"ש כאילו מאומה לא היה?"
אמר לו אביו זי"ע: "בוא ואסביר לך – בכל לילה כאשר אני אומר 'הריני מוחל', זה לוקח לי כחמש או עשר דקות, אז אני מעביר במחשבתי את כל מה שהיה במשך היום, ומוחל לכולם בלב שלם. אבל היום – לאחר שסבלתי כה רבות מהדרשן שלא דיבר מילה אחת ממה שהוסכם בינינו, למרות שהבטיח לי שידבר מענין שמירת שבת וחיזוק כללי ברוחניות, אזי בעת שהתחלתי לומר 'הריני מוחל', היה לי הדבר קשה מאוד – איך אני יכול למחול לכזה אדם שעשה לי עוול נורא כזה ורימה אותי באופן מחפיר?! – הוא לקח את כל הכסף שעמלתי כה רבות להשיגו, ולא דיבר מילה ממה שהבטיח לי – פשוט לא ראיתי שום לימוד זכות עבורו, ובכך לא יכולתי להמשיך הלאה – זה כל כך כאב לי עד שלא הייתי מסוגל למחול לו…
"ובכן, זה היה המחזה שראית – פשוט ביקשתי את עזרתו ית"ש להנחני במעגלי צדק למען שמו, שאוכל להמשיך הלאה למחול לו בלב שלם, ולהסיר כל קפידה מלבי עליו. ואכן לאחר זמן רב בעזר אלקי ממעל, נגולה אבן כבדה מלבי, כאשר פעלתי אצלי בחוזק למחול ולסלוח לו בלב שלם מבלי שום קפידה, ואמרתי 'הריני מוחל' בכוונה גדולה והמשכתי הלאה"…
(נעם שיח מצורע תשע"ט)
1/292