בס"ד הרב בנימין בירנצוויג
ההרגשה הנכונה והמרוממת הנצרכת בליל הסדר שהיא גם סגולה לעורר רחמי שמים בעת הזו!
ליל הסדר בכל שנה, נחגג בחוג המשפחה המורחבת, לילה זה מתאפיין בלילות סדר רבות משתתפים, הרגשת החרות היא המאפייין הבולט של לילה זה מצותיו חוקיו ומשפטיו!
ומעל כולם! החיוב הבולט והיחודי ללילה זה: "חייב כל אדם לראות עצמו כאילו יצא ממצרים"!
והשנה הזאת, בעת הזו, עת צרה וצוקה, עולם ומלואו חרד ונבוך אל מול מגיפת הקורונה המתעצמת ומאיימת, ההלכה מצוה ההוראות מחייבות – לערוך סדר לבד ללא המשפחה המורחבת, זוגות צעירים שזה עתה נשאו, זוגות הורים מבוגרים או קשישים, כולם יצטרכו לסדר את סדרם בגפם לבדם!
כיצד שייך לחשוב ולהרגיש 'בן חורין'! במציאות כזו?!
אנשים רבים בבידוד, אנשים רבים ל"ע חלו בתסמיני המחלה, ומכורח הנסיבות יצטרכו לחוג את ליל הסדר ביחידות בחששות בפחד וחרדה!
כיצד שייך לחשוב ולהרגיש 'בן חורין'! במציאות כזו?!
כשנדע את מהות חיוב הרגשת הבן חורין של לילה זה, נדע כי שייך אף שייך להרגישו בכל מצב, והיא אף סגולה גדולה להחלץ ממצבנו הנורא ולעורר רחמי שמים לגאלנו מצרה וצוקה!
דברים בהירים ומאירים זכיתי לשמוע מהגאון הגדול רבי דוד כהן שליט"א ראש ישיבת חברון, ואלו תוכנם:
כשאומרים אנו את לשון בעל ההגדה בליל הסדר "חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" אנחנו מיד מנסים לדמיין בציור חי את שעבוד אבותינו ומרירות חייהם בעבודה קשה בחומר ולבנים במצרים, ולנסות לחוש בדמיון ההרגש את עצמנו אנו במצב זה, ואז לתת למרחב דמיוננו כי הנה אנו יוצאים זה עתה בלילה זה ממצרים, מעבדים משועבדים באכזריות נוראה עד לפני כמה שעות, הנה הפכנו עכשיו ממש לבני חורין! וזאת, כי אילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו משועבדים וכו'!
בהחלט עבודה לא קלה, אבל בכח הדמיון אפשר אולי לקיימה!
אבל אור חדש ומחשבה שונה לחלוטין מאיר לנו בעל 'הנתיבות המשפט' בפרושו להגדה של פסח, וזו תמצית באורו:
חיוב האדם לראות את עצמו כאילו יצא ממצרים, אין הכונה שצריך לדמיין ולהרגיש עצמו כאילו זה עתה יצא כאבותינו ממרירות שעבוד מצרים, וזאת כיון שאילו לא הוציא את אבותינו גם אנו היינו משועבדים לפרעה [ומצויים עדיין בשעבודו] וא"כ לכך זה גם גאולת עצמנו, והטעם שאין שייך לומר כן, מפני שא"כ נאמר בכל הניסים שנעשו לאבותינו שחייב לראות עצמו כאילו הנס נעשה לו [שהרי אם לא נעשה לאבותינו לא היינו קיימים], והרי הגמ' בברכות אומרת, שעל ניסים שנעשו לאבותינו מברך רק "שעשה נס לאבותינו" ולגבי סיפור יציאת מצרים מברכים "אשר גאלנו וגאל את אבותינו" ומזכיר בברכה גם גאולת עצמו, ורואים שאינו דומה גאולת מצרים לשאר ניסים שארעו לאבותינו, ודוקא בגאולת מצרים יש דין מיוחד לראות את עצמו כאילו יצא ממצרים.
ולכן כתב, שודאי אם היינו עושים עיקר שמחת הנס על מה שיצאנו מהמרירות של שעבוד הגלות, לא היינו מזכירים את עצמנו בברכה ובנס כלל, כיון שאנחנו לא יצאנו מהמרירות, רק מפני עשותינו עיקר הנס ביציאת מצרים שהוא ענין הגאולה במה שנקנינו לעבדים לו יתברך, והכניסנו לקדושתו ותחת כנפי השכינה'.
פרוש מאיר ובהיר! חייב אדם לראות עצמו כאילו יצא ממצרים, לא הכונה לגאולה הגשמית של יציאה ממרירות השיעבוד במצרים, אלא לגאולה הרוחנית במה שנגאלנו מחושך העבדות והשפלות הגשמית של מצרים להיותנו בני חורין עם ה'!
הרגשה זו לא מצריכה אותנו לחדד את שבילי הדמיון וההרגשים, כדי להרגיש אי שם בחשכת מצרים, הרגשה זו מובילה אותנו בכל דור ודור, בעצם הכרתנו והודאתנו להקב"ה על היותנו העם הנבחר להיות נכנס תחת כנפי השכינה, בעצם קיומנו בכל הדורות כעם ה'!
זו ההרגשה המחייבת בליל הסדר, זו הרגשה שעצם קיומנו כעם ה' עצם נתינת השבח וההודאה לו יתברך, כבר ממלאת את כל חדרי לבנו בהרגשה נפלאה זו – שהנה זכינו גם אנו כאבותינו לצאת ממצרים, להיות עם ה' מאז ועד עתה!
וכך ביאר הדברים הרמח"ל ב'מאמר החכמה' בסדר ליל פסח, שכתב 'הנה ביציאת מצרים נבררו ישאל ונבדלו מן העמים להיות מתעלים במדרגתם ממדרגת האנושיות החומרית ולהיות ראויים להתעטר בעטרות הקדושה' ונראה שהבדלה זו היא בבחינת הלידה המחודשת של האומה ישראלית שהיו טרופים בתוך מצרים כעובר במעי אמו והיו במדרגה חומרית שפילה, ונבררו ונבדלו ממדרגה האנושית החומרית להתעטר בעטרת הקדושה.
וזה הוא ענינה של הגאולה הרוחנית של יציאת מצרים שקיימת בכל הדורות שקבלו ישראל ביציאת מצרים את המעלה הרוחנית העליונה להיות לעבדי ה' והתקדש בקדושתו יתברך, והיא בחינת הלידה שנולדו ישראל מחדש ביציאת מצרים ונבדלו ממצרים להתעטר בעטרות הקדושה.
מעתה! הרי הרגשה מרוממת זו, מקומה שייך בכל עת וזמן, ואף בזמן צרה וצוקה פחד וחרדה, הרי הרגשה זו שאין אנו כאניה טרופה בים סוער, אלא אנו עבדי ה' בניו ונחלתו, שזכינו בכל זה ביציאת מצרים, וזו ההרגשה המתחדשת בכל שנה בליל הסדר, כי הנה יצאנו ממצרים ונהינו לעם ה', מני אז ועד עתה!
ויש להוסיף בזה אף סגולה נפלאה בפרט בשנה זו הנצרכת לישועה!
סגולה זו מתבארת בדברי הרמב"ן בפרשת האזינו בביאור הפסוק "אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם": 'אבל ה' ברא את האדם בתחתונים שיכיר את בוראו ויודה לשמו וכאשר חטאו (האומות) ברצונם וכפרו בו כולם, לא נשאר רק העם הזה לשמו, ופרסם בהם (ביציא"מ) באותות ומופתים כי הוא אלוקי האלוקים ואדוני האדונים ונודע בזה לכל העמים, והנה אם ישוב ויאבד זכרם, ישכחו העמים את אותותיו ואת מעשיו ולא יסופר בהם… והנה אם תהיה כונת הבריאה באדם בטלה לגמרי, שלא ישאר בהם יודע את בוראו רק מכעיס לפניו, ועל כן ראוי מדין הרצון שהיה בבריאת העולם, שיהיה רצון מלפניו להקים לו לעם כל הימים, כי הם הקרובים אליו והיודעים אותו מכל העמים, וזהו טעם "כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם", שיזכור ה' ברחמים כי הם עמו מאז, ויזכור כי הם עבדיו שעמדו לו בגלותם לסבול הצרות והשעבוד'.
מתבאר בדבריו סוד הקיום של כלל ישראל מכל האומות, כי עם ישראל הוא האומה היודעת את ה' והם עבדיו שעמדו בכל הגלויות לסבול כל הצרות והשיעבודים, והיא הסיבה הנותנת לעורר רחמיו על עמו, אשר סובלים עול השעבודים והגלויות ומודים לו על שעשענו עבדים לו.
מעתה הרי ירוח לנו, אף בהיותנו מסבים בליל החג הקדוש, בגפנו, ביחידות, בבדידות, ללא המשפחה החמה והמורחבת, כי הרגשת החירות הנצרכת, היא גם מרוממת! בכך שהיא מחייבת הכרתנו והודאתו להקב"ה על שעשאנו עמו ונחלתו מאז יציאת מצרים עד עתה, והיא גם הנותנת! בעצם הזכרתנו לפני כי אנו עמו וצאן מרעיתו מאז ועד עתה בכל הגלויות הצרות והשיעבודים, היא הנותנת לעורר רחמי שמים להוציאנו מצרה לרוחה ומשיעבוד לגאולה השלמה.
אמן כן יהיה רצון!
1/62