הרב ישראל ליוש
"יִפְקֹד ה' אֱלֹקֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה" (במדבר כ"ז, ט"ז)
פירש רש"י: 'כיון ששמע משה שאמר לו המקום תן נחלת צלפחד לבנותיו, אמר, הגיעה שעה שאתבע צרכי שיירשו בני את גדולתי, אמר לו הקב"ה, לא כך עלתה במחשבה לפני, כדאי הוא יהושע ליטול שכר שמושו שלא מש מתוך האהל, וזהו שאמר שלמה, נוצר תאנה יאכל פריה'.
מלכות של תורה – מבארים המפרשים – איננה כמלכות של שררה העוברת בירושה מדור לדור, אלא היא נקנית בעמל וביגיעה, יהושע קנה את מלכותו של משה רבינו, כי משה לא היה מלך של כבוד ושררה, אלא מלכות מכח התורה, כמו שנאמר במדרש תנחומא: 'לפי שעסק משה בתורה נעשה ראש ומלך, שנאמר ויהי בישורון מלך', והדרך לקנות מלכות שכזו היא ע"י ביקוש החכמה, כיון שיהושע לא מש מתוך האהל והתייגע רבות כדי לקנות את תורתו של משה, לכן זכה להתמנות ליורשו של משה רבינו – מלך התורה.
●●●
רבה של בריסק הגאון רבי יוסף דב סולוביצ'יק זצ"ל בצעירותו למד בישיבת וולאז'ין. כבר אז נכרו בו כישרונותיו, בקיאותו בכל חלקי התורה היתה לשם דבר בקרב בני הישיבה, הוא לא הסתפק בזאת ועז היה חפצו ללמוד פסיקה הלכה למעשה, לשם כך החליט לנסוע לעיר 'ברודי', שם התגורר הגאון רבי שלמה קלוגר זצ"ל, כדי לעשות אצלו 'שמוש' וללמוד ממנו הלכה למעשה.
אך כאן נצבה בפניו בעיה לא פשוטה, 'כסף מנלן?' הנסיעה היתה ארוכה והיא אמורה לעלות ממון רב, שלא היה מצוי כלל בכיסו, אבל לא שאיפה ורצון כשל ר' יושע בער יוכרעו בגלל בעיית ממון, ובלבו עלה רעיון נועז, הוא לבש בגדי עגלון והציע לעגלוני המקום שהוא יהיה העוזר שלהם, ובתמורה לכל הוא יסע איתם לאן שפניהם מועדות, וכך היה, הוא התגבר על עדינות נפשו, והחל לעבוד בעבודה הבזויה הזו, ניקה את גלגלי העגלות מהבוץ שנתפס בהם, שימן את הגלגלים בזפת, ואף הכין תבן ומספוא לסוסים, סבל גדול היו מלאכות אלו עבור הרב, אך הוא סבל הכל באהבה ובשמחה מתוך תקוה שכך הוא יצליח להגיע לברודי, ללמוד תורה מפי הגאון רבי שלמה קלוגר זצ"ל.
לאחר כמה ימים הגיע סוחר וביקש שיקחו אותו לברודי, שמח הרב שמחה גדולה, הנה שאיפתו מתגשמת והוא נוסע לעיירתו של רבי שלמה קלוגר. לאחר שהכינו את העגלה והסוסים והפליגו לדרכם ביקש העגלון מהרב – עוזרו הנאמן – להחליף אותו בנשיאת המושכות. גם את העבודה הזו עשה הרב בשמחה, הרי גם היא תביא אותו בסופו של דבר אל מחוז חפצו.
רבי יושע בער נושא את המושכות, אך מוחו לא שם, הוא מהרהר בדברי תורה, הרי עוד כמה שעות יעמוד לפני רבי שלמה קלוגר ועליו יהיה לומר לו דבר פלפול בהלכה, הרב היה שקוע כ"כ בלימוד עד שלא שם לב שהסוסים ירדו מהדרך והחלו להסתובב ביערות בצידי הדרך. לפתע התעורר העגלון משנתו ומבחין כי הסוסים משוטטים והרב – העוזר כלל לא מכוון את המושכות, שאג העגלון על הרב והחל מבזה אותו: 'אינך מתאים להיות עגלון, ואפילו לעוזר של עגלון לא הייתי ממנה אותך'. גם את העלבונות הללו ספג הרב בשמחה, הרי כל זה שווה כדי להגיע ללמוד תורה מפי רבי שלמה קלוגר.
כשהגיעו לעיירה שאל הרב את התושבים היכן גר הרב קלוגר, לפלא היה בעיניהם, מה לעגלון פשוט כזה עם כבוד הרב. כשנכנס אל הרב החל לשאת ולתת עמו בדברי תורה, התפלא הרב קלוגר על חכמתו של העגלון הזה, ושאלו: מי הוא? ומהיכן הוא? לאחר שחשף רבי יושע בער את זהותו, הכניסו הרב לבית המרחץ ונתן לו בגדי החלפה ראויים לכבודו.
עתה, ביקש רבי שלמה קלוגר מרבי יושע בער: "בשבת הקרובה ישא כבודו את דרשת השבת המרכזית", בני העיר נהנו מהדרשה הנפלאה, וכולם שחו אודות חכמתו ובקיאותו של הרב הצעיר, בין שומעי הדרשה היה גם אותו עגלון מעסיקו של ה'עוזר' – רבי יושע בער, כאשר ראה מיהו הדורש המופלא, התמלא בושה, והתנפל לפני רגליו וביקש את סליחתו על שביזה אותו ופגע בכבודו, "הסר דאגה מלבך" – אמר לו הרב – "אכן צדקת בדבריך, אינני מתאים להיות עגלון ואף לא עוזר של עגלון".
הנה לנו ספור מדהים, כיצד נקנית מלכות של תורה, לא בירושה ולא בדרך של כבוד, רק ביקוש מתוך עמל ויגיעה.