"הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל" (דברים כ"ז, ט')
יש לזכור כלל חשוב ויסודי, בבחינת תנאי כפול ומכופל להצלחת התוכחה, אני אומר את הדברים מתוך נסיון רב של עשרות שנים, בהן אני נוהג לגשת ולהוכיח בעלי עבירה, ולא אירע אף פעם שמישהו התקיף אותי, משום שהקפדתי על הכלל הזה: התוכחה חייבת לבוא מתוך אהבה, מתוך רגשות הבנה ואכפתיות. לא מתוך קנטור, סניטה או הרגשת עליונות. התורה אומרת (ויקרא י"ט, י"ז): "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא", כדי שתצליח ב"הוכח תוכיח את עמיתך", שומה עליך "ולא תשא עליו"- אל תתנשא עליו! אל תרגיש עליו תחושת עליונות!רבותי! תאמינו לי, ה"פטנט" הזה עובד. אם באים למישהו, ומדברים אליו מתוך אהבת ישראל אמיתית- אין מי שלא יקבל את הדברים. ואני, כאמור, אומר זאת מנסיון של עשרות שנים.
ישבתי פעם בקבוצה של אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות. הם היו אנשים מכובדים, איש- איש בתחום עבודתו, זה רופא, זה עורך דין, זה עובד מחשבים, וזה מנכ"ל חברה. לפני כל אחד מהם היה מונח 'כרטיס הביקור' שלו. כשהתחלתי לדבר בפניהם, פנה אלי אחד ואמר לי: "אבקש סליחה מכבודו! תוכל להציג בפנינו את 'כרטיס הביקור שלך?"אמרתי לו: "בכרטיס הביקור שלי כתוב שאני חולה במחלה תורשתית ומדבקת"…כולם היו המומים…הסברתי: "אני 'חולה' על יהודים. 'אוהב' אותם אהבת נפש. 'ירשתי' את המחלה הזאת מהורי היקרים, שהיו 'חולים' על אהבת ישראל. והמחלה הזאת מדבקת, בעזרת ה' תדביק גם אתכם"… תאמינו לי- זה "עבד" מצוין.
אני נוהג תמיד לומר שאפשר "לקנות" יהודי בשנים שלושה שקלים… לדוגמא: אתה נוסע במונית. הנהג "תחמן אותך", הפסדת שלושה שקלים… עומדות בפניך שתי אפשרויות:הראשונה: "תן לי את הפרטים שלך! אני אדווח עליך לתחנת המוניות שלך! אני אגיש תלונה למשרד התחבורה! מה אתה חושב שתצליח 'לעבוד עלי'?"… בדרך הזאת הפסדת יהודי בשביל שלושה שקלים…השניה: לתת לו להבין שהבנת את ה"תחמון". ולהגיד לו: "שיהיה לך לבריאות. תשתמש בכסף לשמחות". בצורה הזאת "קנית" יהודי בשלושה שקלים…כך זה במונית, כך זה בבנק, כך זה בכביש, ובעצם על כל צעד ושעל…אם רואים אנשים, שומרי תורה ומצוות, שמקדשים שם שמים, אוהבים את הבריות, "חולים" על אהבת ישראל- אי אפשר לתאר כמה שזה משפיע לטובה, וכמה אוזניים, ובעיקר לבבות, נפתחים לאחר שהם רואים התנהגות שכזו.
●●●
כוחה של אהבת ישראל
לפני עשרים שנה קרה לי סיפור מענין: הוזמנתי להרצאה באשקלון. הסבירו לי שהרב מוצפי שליט"א היה אמור למסור את ההרצאה, אך באופן בלתי צפוי נמנע ממנו להגיע, ועל כן מבקשים ממני שאמלא את מקומו.כשהגעתי למקום, פנה אלי יהודי, עטור בזקן ובפאות, עם כיפה גדולה לראשו, ואמר לי: "כבוד הרב, הגעת משמים! כבר זמן רב שאני מחפש לספר לך את סיפורי"…
והוא החל לספר: "אשתי חזרה בתשובה. היא השתתפה בכמה סמינרים. בכל פעם היא ניסתה 'לסחוב' גם אותי, אך אני הייתי מאוד אנטי. המקסימום שהסכמתי היה, להסיע אותה במכוניתי עד לפתח המקום בו התקיים הסמינר, ובהגיעי לשם הייתי בורח מהמקום כמו טיל. היתה לי שנאה לדת…"והנה, באחת הפעמים, היא ממש התחננה בפני שאכנס רק להרצאה הראשונה. בלית ברירה הסכמתי. אך מיד כשהמרצה החל לדבר, הציפו אותי כל הנוגדנים שהיו בדמי לדת. לא יכולתי להמשיך לשבת ולסבול, ויצאתי באמצע ההרצאה החוצה לשאוף אויר צח. הסתובבתי בחוץ סר וזעף . כעסתי על עצמי שהסכמתי להיכנס להרצאה…
"לפתע אני מרגיש יד מונחת על כתפי. יהודי עטור בזקן מאותם אלו ששנאתי, פנה אלי ואמר לי, בחום ובחביבות: 'אני מבחין שאתה נתון בסערת רגשות. אנא! ספר לי מה מעיק עליך? אם אתה זקוק למשהו- אשמח מאוד לנסות ולעזור לך'…". פתאום הרגשתי איך כל השנאה שלי יורדת, נמסה, נעלמת… המילים הטובות האלו חיממו את ליבי. הרגשתי שהיהודי הזה מדבר אלי מתוך אהבת ישראל אמתית. החלטתי לשוב ולהיכנס להרצאה. ההרצאה הזאת הובילה אותי להרצאה נוספת, וכך חזרתי בתשובה שלימה".פניתי אליו, ושאלתי אותו: "הסיפור שלך בהחלט מעניין מאוד, ויש בו מוסר השכל גדול, אבל מדוע היה חשוב לך לספר אותו דווקא לי?""כבוד הרב! היד החמה שהונחה על כתפי- היתה היד שלך"… רבותי! מה שמילה טובה יכולה לחולל, מה שאהבת ישראל יכולה לגרום. לשבור את כל המחיצות!
שאלו פעם את האדמו"ר בעל ה"אהבת ישראל" מויז'ניץ זצ"ל: "מה אתה עושה אם מישהו לא אוהב אותך?", הוא השיב: "אני אוהב אותו, ואוהב אותו, ואוהב אותו, עד שהוא אוהב אותי. אין לו ברירה אחרת"…
באחת הפעמים שהייתי בקבר האר"י פגשתי שם בזוג, בעל ואשתו, והאישה לא היתה לבושה בצניעות הראויה. פניתי אליה ואמרתי לה: "הנה באת לכאן, לקברי צדיקים, מתוך אמונה, מתוך מחשבות טהורות, מדוע אפוא אינך מכבדת את הצדיק, ומגיעה לקברו בלבוש הולם? הרב מברדיטשוב, סנגורם של ישראל, לא היה מדבר כמוך…" השיבה לי. "הוא היה מדבר רק באופן חיובי ומסתכל רק על הדברים הטובים שיש בכל אחד"… "טעות היא בידך", השבתי לה. "הרב מברדיטשוב לא היה נמנע מלהוכיח יהודים, אם מצא בהתנהגותם דבר שלא כשורה. מעלתו של הרב מברדיטשוב היתה, שהוא לא היה 'מגלה' את הקטגוריה שהיתה לו על יהודי לפני הקדוש ברוך הוא! גם אם ראה יהודי עובר עבירה, והוכיח אותו עליה- עם הקדוש ברוך הוא הוא היה מדבר אחרת… עם הקדוש ברוך הוא הוא דיבר רק סנגוריה"… "אני יכול להרים ידי לשמים ולהעיד בפניך", אמרתי לה, "כי במשך ארבעים שנה שיצא לי להעיר ולהאיר להרבה אנשים, על נושא זה או אחר- לא מצאתי יהודי אחד שהוא 'רשע' באמת!" להוכיח יהודי, כשצריך- כן, אבל ללמד עליו סנגוריה- גם כן צריך"…
(מתוך 'אריה שאג' דרשות מאוצרותיו של רבי אריה שכטר שליט"א)