שח הגר״ש שטיינמן שליט"א בן רבנו הגראי"ל זצ"ל: תקופה אחרי שגמר רבנו להשיא את ילדיו, הוא פנה אלי ואמר שכעת יש לו קצת כסף ורוצה לקיים מצות כתיבת ספר תורה, וחשב על הג״ר ישי מנדל (שאז מסר שיעורים בישיבת תפארת ציון בני ברק, והכירו עוד מאז שהיה מלמד בכפר סבא) שידע לכתוב סת״ם. אבי התנה עמו שלא יכתוב לפני שמקבל כסף, אלא בכל פעם שיצטבר לו כסף הוא ישלם, וכפי השווי של הכסף כך הוא יתקדם בכתיבה. והתנה עוד במפורש, שכל הענין יהיה בסוד ולא יוודע כלום, וגם בתוך המשפחה לא רצה שיידעו מזה כלל. חוץ מזה לא ביקש תנאים מיוחדים.
ואכן כך היה, מידי פעם אבי הביא לו כסף וכך במשך כמה שנים הוא התקדם כל פעם עוד כמה יריעות בספר תורה, והיה מביא לנו היריעות להגיה אותם. וישבתי עם אבי, עם תקון סופרים (דוידוביץ), ואחד היה קורא מהיריעה והשני עוקב בתקון סופרים. זכורני שפ״א מצאנו טעות כזו, שבלי לקרוא בקול את התיבות היה לא שכיח לעלות על זה. זה היה בפרשת תצוה, שהוא טעה וכתב שרשרות גבלות במקום שרשות גבלות.
כשגמר את כל כתיבת הס״ת [ר״י רוזנטל תפר היריעות, והרב הרשקוביץ מכר את העצי חיים, ותפרו מעיל נאה לספר תורה] ביקש להכניס את זה לישיבת גאון יעקב, ובתנאי שלא ידעו שהוא התורם. גם לא רצה שיהיה תהלוכה ומודעות ברחוב.
הביאו הס״ת לחדר אוכל של הישיבה והעלו את זה להיכל הישיבה למעלה בשירים ושמחה גדולה. בני הישיבה שהבחינו בהתרגשותו העצומה בעת הכנסת ס״ת, ושזלגו עינו דמעות שזכה לכך, הבינו שזה ס״ת שלו.
וכן לא רצה לעשות סיום כתיבת אותיות ולכבד רבנים וכו׳ כי לא רצה שום פרסום. זכורני, שאז איכשהו נודע הדבר לחמי הגר״ח קניבסקי, ומאוד התפעל מזה ושאל אותי כמה פרטים איך כתב, כי באותו הזמן עלה בדעתו גם לקיים מצוה זו. ומכיון שהייתי מצווה מכיבוד אב שלא לדבר מזה כלום, התחמקתי קצת.
רבנו ביקש לרשום ברמז בראשי תיבות את שם רעייתו הרבנית והילדים על צידי עצי החיים, כדי שיהיה לסימן של מי הספר תורה. [בצוואה כתב שהס״ת הוא רק שלו ללא שותפים]. וסיפר רבנו שאת שש השורות האחרונות כתב בעל ה'קהלות יעקב' אפי׳ שהיה איטר (מתוך הספר כאיל תערוג – עניני יור״ד).
וכך מספר תלמיד מאותם ימים: ביום בהיר אחד הגיע 'מסגר׳ לישיבת 'גאון יעקב' ופירק את דלתות העץ של הארון קודש ובנה בתוך הארון קודש כמין ארון מברזל כמו כספת. לשאלת הבחורים מה יום מיומים? השיב הגר״ז ברלין שליט״א, שיש יהודי שרוצה להכניס ס״ת לישיבה, אבל מעונין שיהא על זה שמירה טובה, ולכן בונים את הכספת. על השאלה מיהו אותו יהודי לא קבלנו תשובה, רק אמרו שזה יהודי שומר תור"מ שגר ברחוב חזון איש… לא העלינו על דעתנו מיהו אותו יהודי, וסוברים היינו שזה איזה יהודי שגר ליד בית הקברות ברח' חזו״א.
לאחר זמן הודיעו שבער״ש קודש, בשעה 8:30 בבוקר תתקיים הכנסת ס"ת מהחדר אוכל שבישיבה בקומה א' לבית המדרש של הישיבה בקומה ג', במשך חצי שעה עד 9:00, כדי שלא יהיה ביטול תורה. וסיפרו שהס״ת נמצא בבית רה"י הגר״ז שליט״א. בחדר האוכל היה את החופה כבר מיום ה', ואכן התקיימה ההכנסת ס"ת ביום ו' בבוקר בפרשת ויצא תשמ״ה.
אף אחד לא ידע מיהו בעל הספר תורה … לאחר זמן הרגישו הבחורים שבעצי חיים חרוטות האותיות ת.ש – מ.ש – ש.נ.ש והבינו שזה שמות בני משפחת מרן. לאחר זמן נוסף העלה אדם גדול שליט״א שהספר של רבנו, ורבי נחום ברנשטיין אמר לרבנו: שמענו שהרה״י תרם ס"ת לישיבה, וענה רבנו: לא תרמתי, רק הפקדתי, ואז נתברר הסוד.
רבנו ביקש שיגיהו את הספר מחסירות ויתירות, והגיהו כל יום שישי אחת לשבועים [בגלל שהיה עוד ס"ת שקראו בו בתורנות] ואכן נמצאה טעות בפרשת ויחי 'ואני נתתי לך שכם אחד', היה כתוב 'לכם'. והסופר תיקן. ושאלו את רבנו האם מינה את הסופר שליח לתיקון הטעות, וענה רבנו שזה עוד השליחות הראשונה לכתיבת הס"ת [ודבריו מפורשים בגמ' בגיטין סג, ב עי"ש] (עטרות לזכרון עמ' קח -ק ט).
אמנם לאחר שנים ששאלוהו לגבי הכנסת ס"ת לישיבת ארחות תורה במודיעין עילית, האם לעשות בפרסום, אמר להם שכן, ושאלו מ"ש מהצורה שהוא הכניס את הס״ת? והשיב: 'בדורינו צריך את השמחה הזו ברחובות'.
('דחזיתיה', בתוך 'קובץ גיליונות' במדבר תשע"ט)
1/258