קובי לוי
יקוב "הבוטן המלוח" קם בוקר אחד לפני חודש-חודשיים, והחליט שמה שמצליח למרציאנו, אין סיבה שלא יצליח גם אצלו.
הרי הם למדו באותו גן ילדים אצל רחלה הגננת מראש העין, הרי הם צלחו יחד את ביה"ס היסודי-דתי של המנהל המיתולוגי אופנהיימר, והם שיחקו ג'ולים ליד המכולת של שולה הצועקת. אז נכון שנחצ'ה מרציאנו המשיך ללמוד בתיכון עם כל האשכנזים מתל אביב, ועשה שם תעודת בגרות ואחר כך אוניברסיטה, ויקוב לעומתו בחר בדרך אחרת, למלוח גרעינים שחורים בפיצוחייה של אביו ז"ל. אבל בסך הכל, אם בוחנים את קורות החיים שלהם, יש המון דמיון. נניח.
מזה שלוש קדנציות שנחצ'ה מרציאנו הוא ראש העיר בעיירה הקסומה שלהם, ונכון שהוא קונה בוטנים ושקדים אצל יקוב, ומשלם בעין יפה, אבל בפוליטיקה אין חשבון ואין הנחות.
"אולי אני רץ לראשות העיר, ועם קצת מאמץ אני מביס את מרציאנו. בפוליטיקה אין חברים", הכריז יקוב "בוטן מלוח" באוזני שכנו שמעון מהאגזוזים.
"אני איתך יקוב. לדעתי מרציאנו עשה את שלו, מרציאנו צריך ללכת. ת'יודע איך זה, בנאדם יושב יותר מידי על הכיסא, אז גם הכיסא מתעצבן עליו, נמאס לו מאותו בנאדם שיושב עליו… אני חושב", טען שמעון, "שראש עיר זה כמו אגזוז, מתחילים לצוץ לו חורים, אז צריך להחליף".
יקוב "בוטן מלוח", ישב לילה שלם עם אשתו יפה ושלושת ילדיהם כדי למצוא שם למפלגה שלהם. עלו המון רעיונות כמו, למשל, "החדשים למענך", אבל יפה גיחכה ואמרה איזה חדשים, אתה בשנה הבאה בן 59. זה חדש זה? אולי עדיף – הישישים לשלטון".
ברוך, הבן הבכור, הציע לקרוא למפלגה "עזרה ופיתוח לכל נזקק", אבל יקוב פסל את השם על הסף. "תגיד לי ברוך, זה שם של מפלגה זה? זה שם של חברת בנייה או של ארגון קומוניסטי". כולם צחקו, מאיפה יקוב יודע מה זה קומוניסטי.
עמרם, הבן האמצעי – שקצת חוזר בתשובה – הגה שם לא רע בכלל "יקוב הדין את ההר" והסברו בצדו, "תראה אבא, האות ע' בשם שלך הלכה מזמן לאיבוד, מי קורא לך יעקב? אף אחד. כולם קוראים לך יקוב נטול ע', אז אם נצרף את הנחישות והרצינות שלך לכבוש את כס ראש העיר, אז יקוב ייקוב את ההר השלטוני המתפורר של מרציאנו".
יקוב ויפה כמעט התפתו ללכת על זה, אבל מנשה הבן הקטן הדף את המגמה, "שטויות, זה שם מגוחך בשביל מפלגה. צריך להיות גאון להבין מה מסתתר מאחורי הרעיון של השם הזה. אבל אני יש לי עצה מהפכנית, אבל הגיונית", רמז מנשה. "פשוט נשדר לציבור את האישיות האותנטית של אבא, עם מגמת המהפך השלטוני שהוא שואף לו. 'הפיצוחים לשלטון', זה שם עממי עם נופך של שררה. כולם מכירים את המקצועיות של אבא עם הבוטנים והגרעינים, וזה בוודאי יעלה חיוך של אהדה בקרב אלפי הקליינטים, שימצאו אחרי הבחירות את אבא, במקום בחנות, בלשכת ראש העיר".
אחרי הצבעה שנמשכה 10 שניות, מפלגת 'הפיצוחים לשלטון' הפכה לעובדה קיימת, וכעבור פחות מ-24 שעות עוטרה העיירה בשלטי ענק הקוראים לכל מי שזז וחובב פיצוח, להפוך את הפיצוחים למנהלי העיר. גם גרעיני הדלעת הלבנים, וחוללו באושר.
"ומה עם הראשות?" שאל יקוב את המשפוחה. "הולכים על כל הקופה", שאגו הבנים ויפה אם הבנים שמחה.
שולה הצועקת בעלת המכולת הודיעה ליפה, אשתו של יקוב, שאם יקוב רץ לראשות היא עושה מהמכולת קונצרט של שלטים, עם מנורות צבעוניות נכבות וכבות כמו בסוכה. "יקוב, הבוטן שלך, הוא נשמה. העיירה צריכה נשמה, אני אין לי שומדבר נגד מרציאנו, אבל גם ראש עיר הוא כמו שקית חלב שהחמיצה, מה עושים איתה? לפח, או שתנובה מחליפה לנו אותה. אז נחליף ראש עיר, זה רק יעשה טוב לכולנו…"
למה להאריך אם אפשר לקצר. השמועה שיקוב "בוטן מלוח" רץ לראשות, השתוללה כמו אש בשדה חמניות. תגובות האהדה הגיעו אליו מכל כיוון אפשרי, מה שנתן רוח גבית לאופטימיות שלו.
"אני יש לי חזון. קודם כל חינוך אחר כך ניקיון, אחר כך לעזור לאחרים. להוריד ת'ארנונה, ולחזק את התיירות", התרברב יקוב בוטן באוזני קומץ מאוהדיו, קרי כמה קליינטים וותיקים. תיירות? נעבעך. אפילו צימר אחד לרפואה לא תמצא בעיירה, אבל הוא – כוכב פיצוחים – למד להבטיח… סיפרו שהיה פעם ראש ממשלה אחד, שהבטיח, אבל לא הבטיח לקיים. "אני לא כזה", הכריז עמוד התווך של פיצוח השכונה, "אצלי מילה היא כמו בוטן. אמרתי, פיצחתי, קיימתי". נו – נו.
הקמפיין שלו היה בומבסטי. שלטי ענק מאחורי דלפק הפיצוחייה שלו, שן הזהב בפיו מנצנצת קלות, ומאחוריו תמונה של בבא-סאלי, הרב כדורי, ותעודת כשרות של הרב המקומי.
והסלוגן? ליפול מן הרצפה: "מרציאנו הביתה, יקוב בוטן הנשמה, לראשות העיר". ביג דיל.
היו שכעסו. "מה אתה מסתבך עם ראש עיר מכהן. בכל זאת קצת כבוד, הבנאדם היה איתך בסדר, למה לקלקל יחסים?". יקוב לא ראה בעיניים, כמו שאומרים.
חודש ימים התהלך יקוב "בוטן מלוח", עם ניצחון בכיס. האמת ניתנת להיאמר שהקופה המתה מצלצלים וקליינטים שבאו לחזות בפלא, "איש הפיצוחים הגדול, שהחליט להעמיד את העיירה על תילה. הוא הצליח בפיצוחים יצליח גם בעיירה".
הו, הו, הכבוד של השכונה הרקיע שחקים.
שבועיים לפני הבחירות בשעת לילה מנומנמת, צלצל הפלאפון של יקוב, על הקו לא פחות אבל יותר, ראש העיר – ידידו מנוער – מרציאנו.
"יקוב, אתה רציני? אתה חושב להיות שלהיות ראש עיר זה כמו לטגן חביתה?" חרחר ראש העיר.
יקוב התנפח מחשיבות "תראה נחצ'ה, אנחנו שיחקנו ג'ולים באותו ארגז חול, אבל אם הצלחתי בפיצוחים תמצא לי סיבה טובה שלא אצליח לנהל את העירייה. ביג דיל. קצת ביוב, קצת רווחה, פה ושם נדל"ן ותיירות בקושי יש, וחוץ מזה אתה מוקף יועצים ואנשי מקצוע, אז מה שלא אבין, הם יסבירו לי. לא ככה נחצ'ה?!"
"נניח", מלמל ראש העיר, "אבל למה אתה יוצא נגדי? אנחנו חברים ותיקים, אני קליינט שלך, חכה לבחירות הבאות ותכנס בכל הכוח…"
יקוב התנפח פי שניים, "אני רואה נחצ'ה שיש לך חששות גדולים ממני, ובצדק, לפי החשבון שלי יש לי 5,000 לקוחות לפחות, והמהפך בדרך. אל תנסה להוריד אותי מן העץ".
"אתה תיפול לבד", צחק מרציאנו, "אני בשביל הכבוד שלך מבקש שתחזור הביתה ושלא תעשה לעצמך בושות… מה חסר לך?!"
"לילה טוב, ניפגש בחצות לילה בליל הבחירות, ונראה מי חזור הביתה", סיכם יקוב והניח את השפופרת.
"יפה, את שומעת, ראש העיר רועד ממני פחד מוות", התרברב הפיצוח.
סיום
אחרי חצי לילה מסויט ולאחר ספירת הקולות, התברר שיקוב "בוטן מלוח" ימשיך להישאר אחרי הדלפק עם הבוטנים, גרעיני הדלעת והאגוזים. עם כל הכבוד ועם 124 קולות, אי אפשר לחולל מהפך בלשכת ראש העיר. וגם בשביל להיות חבר מועצה, היו חסרים לו 412 קולות… זה מה יש. מרציאנו לעומתו הביא שלושה מנדטים ו-73% תמיכה לראשות.
"אבל נתתי לו פייט", התרברב יקוב בוטן וערבב המון מלח בפיצוחים.
"נתת לו פייט גדול", הסכים שמעון אגזוזים, והכי יפה, הפסדת בכבוד… "וכמו שאני מכיר אותך זו לא המילה האחרונה שלך…"
העיירה תמשיך לנמנם עוד חמש שנים. וטיפוסים כמו יקוב בוטן, ימשיכו לחלום להגיע ללשכה, ובדרך לשם, ימשיכו להפסיד בכבוד.
[יתד השבוע, חשוון, תשע"ט]
1/266