הרב ישראל ליוש
אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל (יט ב)
נפסקה הלכה שהעול הפוסל את הפרה, אינו נקבע עפ"י משקלו, אלא לפי שימושו ומטרתו, 'זה הכלל' – אומרת המשנה – 'כל שהוא לצרכה, כשרה. לצורך אחר, פסולה'.
יש שלמדו מכאן תובנה עמוקה למושג 'עול'. אם עוטה העול חש שאין העול לטובתו כלל, אפילו אם הוא קל ואין קשה לשאת אותו, הוא יכביד עליו מאוד. אך אם יבין בשכלו כי העול הוא לצורכו ולמענו, אזי גם אם משקלו רב, יישאהו בקלות…
אם נקביל זאת לעול תורה ומצוות, נאמר, שהמתייחס אל עול התורה כטובה וברכה, ייקל עליו לשאת אותו, אך אם עול התורה מציק לו, למשקל כבד ידמה ונשיאתו תהיה קשה עד מאוד.
אלא שמאידך מצאנו בחז"ל התייחסות שונה ל'עול תורה ומצוות'. רש"י (ר"ה כח א) כותב על דברי הגמרא 'מצוות לאו ליהנות ניתנו': 'לא ליהנות ניתנו לישראל להיות קיומם להם הנאה, אלא לעול על צוואריהם ניתנו'.
מהי, אם כן, ההשקפה הנכונה לעול תורה ומצוות, האם הוא עבורנו ולטובתנו וקל לשאת אותו, או שהוא לעול על צווארנו ולא להנאתנו?
הנה, שני מבטים מנוגדים אלו, כתובים בפסוק אחד בתורה (דברים ו כד) 'וַיְצַוֵּנוּ ה' לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹקֵינוּ לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה', מצד אחד, החוקים המצוות נועדו ליראה את ה', ויראה הרי הוא פחד ומורא, שבפשטות אינו לטובת המתיירא, ומצד שני מעידה התורה שהחוקים הם לטוב לנו כל הימים!
נבין זאת עפ"י דברי הגר"א עה"פ (משלי י כז) 'יראת ה' תוסיף ימים': "כאשר האדם תמיד ביראה ופחד, חייו אינם חיים, ויכול למות מן הדאגה בימים מועטים, אבל יראת ה' תוסיף ימים ואינו כשאר היראות ופחדים".
וכבר כתב ה'חובת הלבבות' שהיראה מפני החטא, בכוחה להסיר את של שאר היראות והפחדים….
אם כן, תכלית קיום התורה והמצוות ועטיית עול מלכות שמיים, הוא ליראה את ה' אלוקינו, אך יראה זו, על אף הפחד והמורא שבה, טובה היא לנו מאוד מאוד ולחיותנו היא באה, כי בעבורה לא נירא ולא ניחת מדאגות ופחדים טפלים.
***
משגיח ישיבת קמניץ, הגה"צ רבי משה אהרן שטרן זצ"ל סיפר כי בזמן מלחמת העולם השניה, כאשר העיר וורשא הופגזה וקולות נפץ הרעידו את העיר, שהה הרב מבריסק מרן הגרי"ז זצ"ל במקלט ולמד בשקידה עצומה, ברוגע וביישוב הדעת.
האדמו"ר מלובביץ זצ"ל היה גם הוא באותו מקלט ושאל את הרב מבריסק: "שמעתי שאומרים על כבודו שהוא פחדן, והנה אני רואה שהוא לומד ברוגע ובשלווה, היתכן?".
"הפחד שלי" – השיב לו הרב מבריסק – "הוא שמא איני יוצא ידי חובתי בכל פעולה שעלי לעשות, כיון שבחרתי את המקלט המוגן ביותר, הרי עשיתי מה שמוטל עלי, אין לי ממה לפחד, בטוח אני בה' יתברך…".
***
תשובה דומה ענה הרב מבריסק בזמן אחר, כאשר דנו בני ביתו היכן עדיף לשהות בזמן ההפגזות, בבית שעלול חלילה להתמוטט, או במקלט שעלול להיסתם מאבני הבית, ולאחר שהכריע שאין הבדל, עלה על יצועו ונרדם בשלווה…
בני הבית השתוממו, הרי כל אנשי העיר אינם מצליחים להירדם מרוב דאגה מקולות הנפץ הרמים הנשמעים היטב, ומההפצצות שכבר הספיקו להרוס בתים סמוכים, ומאות גוויות הוצאו משם, ואילו הרב מבריסק, שבעבר נודע כמי שקשה לו להירדם, ישן בשלוה כאילו אינו דואג כלל?!
"בדרך כלל" – ענה הרב מבריסק "אינני רועד וחושש מפחד המוות, אלא משום שיש חובת שמירת הגוף והנפש, כפי שהתורה מצווה, וחרד אני אם קיימתיה בדקדוק. עתה, שכל מקום בעיר נחשב כ'מקום סכנה', ואין לי מה לעשות בחובת הגוף והנפש, אין לי ממה לחשוש…".