נעסוק בנושא: האסור והמותר לפני קריאת שמע ותפילה
יום שני טז טבת תשעו
הסיבות לאיסור אכילה לפני התפילה
במחצית־השעה שלפני עלות־השחר אסור לאכול סעודה, מחשש שמא ישקע בסעודתו ולא יקרא קריאת־שמע או לא יתפלל; ומעלות־השחר אסור לאכול כלל, בין אם החל באכילתו בזמן ההיתר, דהיינו זמן רב לפני עלות־השחר, ובין אם החל בזמן האיסור, כיון שבשעה זו קיים איסור מיוחד של אכילה לפני תפילה, (וראה פרטים נוספים בשולחן־ערוך פט, ג-ה); ובדומה לכך, מי שנאנס ולא התפלל שחרית, אסור לו לאכול מאומה מחצות־היום ואילך עד לאחר תפילת מנחה. כמו כן, אסור לאכול לפני הנחת תפילין, ומי שהתפלל ללא תפילין אסור באכילה עד שיניחן. [סעיף ה, ס"ק כ, כג ו־כד, וביה"ל ד"ה היה עוסק וכו'; ביאורים ומוספים דרשו, 52]
מה אסור לעשות בסוף הלילה
מעלות־השחר ועד לאחר קריאת־שמע ותפילה - אסור לעסוק בכל עיסוק המתמשך, מחשש שמא ישקע בעיסוקו ולא יקרא או לא יתפלל; ואם החל בעיסוק כלשהו, עליו להפסיק מיד ולקרוא קריאת־שמע, ומותר לסיים את עיסוקו, אם יוותר לו לאחר מכן דֵי זמן לתפילה. ויש אוסרים אף במחצית־השעה הסמוכה לעלות־השחר (למעט עיסוקים מסוימים); ונחלקו הפוסקים לפי דעה זו, אם כשהחל בעיסוק כלשהו עליו להפסיק מיד, או רק בהגיע זמן הקריאה. ואם החל בעיסוק כלשהו בזמן המותר - בשעות הלילה - אינו מחויב להפסיק בהגיע זמן הקריאה, אלא אם לא יספיק לקרוא קריאת־שמע בזמנה. [סעיף ה, ס"ק כג ו־כה, וביה"ל ד"ה היה עוסק וכו'; ביאורים ומוספים דרשו, 51-53]
'העוסק במצוה פטור מן המצוה'
העוסק במצוה והזדמנה לפניו מצוה אחרת, הריהו פטור הימנה אף אם בשל כך תתבטל לגמרי, כגון שיחלוף זמן קיומהּ; ופְטוּר זה קיים גם בשעה שֶׁנָח מעט במהלך עשיית המצוה כדי להחליף כח ולהמשיך ולעסוק בה. ואף העוסק במצוה ומקבל עליה שכר, או הנאה אחרת, אם כוונתו לשם מצוה ולשם הנאתו בשווה - חל עליו הכלל 'העוסק במצוה פטור מן המצוה'. אכן, אם ניתן בקלוּת לקיים את המצוה השניה, או את חלקה, ללא פגיעה בקיום המצוה הראשונה, יש לקיימהּ. ואם קיים מצוה בשעה שהוא פטור הימנה מחמת עָסקו במצוה אחרת - יצא ידי חובתו. [סעיף ד, ס"ק יח-כ, שעה"צ ס"ק טו, וביה"ל ד"ה היה עוסק בצרכי; ביאורים ומוספים דרשו, 34; וראה שם, 41]