רבינו עם גדולי הדור
אחד שאל לרבינו אם ראה גדולי הדור מהדור הקודם, השיב רבינו שראה כמה פעמים את ר' ברוך בער זצ"ל בקמניץ, הייתי כמה פעמים בקמניץ אצל דודי, ופעם הייתי אצלו גם ביו"ט, ור' ברוך בער גם היה מנגן גדול, והיה בעל תפילה בר"ה ויו"כ. את ר' שמעון שקופ ראיתי פעם אחת.
במלחמה אנשים עקרו מן העיר. רובם הלכו למינסק ואמי הלכה לקמניץ, חשבה: למה ללכת רחוק? הלכה לקמניץ ששם מותר להיות, היה לי שם דוד שהיה מורה הוראה, בקיץ באתי תמיד להיות אצלו כמו נופש, שבועיים הייתי רואה את ר' ברוך בער.
את החפץ חיים לא ראיתי, נפטר ביום ו' ודחו הלוויה ליום א' מפני כבודו. חשבו לנסוע מבריסק ללוויה, ולקחו משאית משא פתוחה, אך היו כאלו רוחות שלא היה שייך לנסוע בלילה במוצאי שבת.
נס הצלתו של רבינו
אני חייב הרבה הכרת הטוב על הנס שה' עשה עמי, שר' ברוך בער נתן לי המלצה לישיבה שם בשווייץ, כי לא היה מקום אחר שאליו ניתן להימלט מחובת הגיוס לצבא. הייתה ס"ד שקבלתי רשות לצאת מבריסק.
רבינו חוזר ומודה לקב"ה על הנס שהיה עמו, שהגרי"ז בחורף אמר שיעור בתוך הבית, ולא היה מספיק מקום, אבל בקיץ אמר בחצר, במקום מרווח יותר, ואבי ז"ל רצה שגם אני אשתתף בשיעוריו, והגרי"ז הסכים, אבל בושה תפסה בי, כולם היו מבוגרים ממני, ואני הייתי קטן בכל, והרגשתי הייתה כתינוק בין כולם, היו יכולים להיות סבים שלי…
ובעקבות זה שכבר לא היה עניין מיוחד להפוך עולמות כדי להישאר בבריסק, והוצרכתי למצוא פתרון למנוע גיוס לצבא, נאלצתי לעזוב המקום, וביחד עם ר' משה סולוביצ'יק נסענו למונטרא שבמדינת שווייץ. ר' ברוך בער זצ"ל כתב שיקבלו את ר' משה סולוביצ'יק ללמד שם תלמידים. הוא היה צדיק וביקש מר' ברוך בער שיכתוב גם אותי בהמלצה, ולכן כתב גם אותי. כך נעשה נס הצלתי. אילו הייתי נשאר בבריסק חלילה, הייתי נהרג כמו כולם, ובכך ב"ה ניצלתי.
כל אחד מה שנגזר עליו. על מי שנגזר לחיות- הלך כמה ימים קודם וכן להיפך.
ר' משה סולוביצ'יק היה גאון גדול וצדיק גדול, הוא רבי שלי, רציתי ללמוד עימו כי היה בעל סברא טובה, אמר שיעורים במנ"ח וכתב הרבה. ובשנים האחרונות ממש נעשה שם לראש. כמעט בכל אירופה לא נעשה דבר בלי לשאול אותו. ואותי שלח הקב"ה כאן לארץ ישראל, וזכיתי בה" להרבה דברים טובים.
גורל הגר"א של רבינו
שמעתי מרבינו שטרם צאתו את בריסק עשה גורל הגר"א, ויצא הפסוק: "הבוקר אור והאנשים שולחו המה וחמוריהם". רבינו אמר לי שעשה זאת לבדו, ושמע וידע איך עושים זאת, ונסע לשווייץ.
אחד שאל לרבינו איך עושים גורל הגר"א, החל רבינו להסביר לו, אך הוסיף מיד שלא כדאי לעשות את זה. "אני עשיתי רק פעם אחת, אך בד"כ אין לעשות גורלות".
רבינו דיבר כמה חסדים הקב"ה עושה עמו, ואמר מתוך הדברים: "מיום הולדתי אני מוקף בחסדים. לדוגמא, היו עסקנים שניסו לשחרר אותי מהצבא הפולני, ואילו היו מצליחים הייתי נשאר והיה קורה איתי מה שקרה לכולם, אך כיון שלא הצליחו הייתי סיבה לברוח לשווייץ, ובכך ניצלתי".
והוסיף רבינו: "כמו כן היה אצל שכני הג"ר יוסף ישראלזון זצ"ל, שכל אלה שנשלחו לסיביר כ"כ בכו הצטערו, ולבסוף דווקא אלה שנשלחו לשם- ניצלו, ואלו שלא הלכו לשם- נהרגו. ור"י ישראלזון נשלח לסיביר עוד בתור ילד, וכל המשפחה דאגה עליו, ולבסוף היה היחיד שנשאר חי, ומכל המשפחה כולם מתו". והוסיף רבינו: "מש"כ בברכת פרץ, שפרעה עשה הכל בשביל שלא יהיה משה רבינו, ולבסוף גידלו בביתו בעצמו. וכמו"כ המן הכין את העץ למרדכי, ולבסוף אותו עצמו תלו על העץ שהכין".
וסיים רבינו: "הכלל הוא לדעת: כל מה שהקב"ה עושה הוא לטובה, ובן אדם לא יודע, דלפעמים הקב"ה רוצה להצילו מגיהינום או ממיתה, והכל רק לטובת האדם".
"הטעם שנסעתי מבריסק לשווייץ, כי היה סיכון עד גיל 24 שייקחו בחורים לצבא. בצבא היו בעיות עם שבת וכשרות, ולהיות יחד עם גויים- גורם בעיות באידישקייט, ובוודאי בלי אפשרות ללמוד תורה. לכן נסעתי, ובהמשך הגיע גם ר' משה סולוביצ'יק. חשבנו כמובן שזה רק באופן זמני עד יעבור זעם, לא חשבנו אז שתפרוץ מלחמת עולם. שש שעות הייתי לבדי בברלין בתחנת הרכבת, אחרי שהיטלר כבר היה בשלטון, ולא עשו לי כלום. ניסים כאלו!"
אמרתי לרבינו מה ששמעתי, שכאשר היה בישיבה במונטרא שבשווייץ, רבנו לא ישן על מיטתו. והשיב רבינו: "זה נכון. חששתי משעטנז במזרונים"…
אירוסי ונישואי רבינו
"השדכנית שלנו הייתה גב' שטרנבוך, וגם אצלה הייתה הפגישה. פעם אחת נפגשנו. מחסדיו יתברך היה גם בשידוך שלי, ב"ה. היה אחד שהציעו לו את השידוך ולא הסכים, ואח"כ הציעו לי את השידוך הזה, מיד הסכמתי (אני יודע בעצמי שאני לא שווה כלום). אני לא בררן, ואפילו שאחד אמר לי איזה חיסרון, נו אין אדם מושלם, לכל אחד יש חיסרון. זה עקשן וזה דבר אחר, ואף הייתה מבוגרת ממני בערך בחמש שנים, ולבסוף היה טוב מאוד.
התחתנתי בי"ג טבת תש"ד, בציריך, בבית מלון קטן (אכסניה) בעיירה 'ארוזה' שבשווייץ. מסדר הקידושין היה הרב ברייש. ר' זאב רוזנגרטן ז"ל היה השושבין של רבינו בנישואיו.
יש בית אכסניה קטן בשווייץ, ששם נערכה חתונת רבינו, והייתה תולה על הקיר תמונת רבינו והרבנית בחתונתם, ושלח רבינו לבעל הבית שמבקש שלא יהא תולה על הקיר וכן עשה.
אמר רבינו: "הזמנתי שש עשרה אנשים לחתונה שלי (כל הזמנה כוללת בן זוג. ומצדי הייתי מזמין רק עשרה), והיו אנשים שהייתה להם טענה למה לא הזמנתי אותם. אבל מה יכולתי לעשות? לי לא היה כסף, אנשים שילמו עבורי. אני לא יכול להזמין על חשבון אחרים. בקשתי שלא יגידו דרשות, אבל בסוף כן דרשו.
"עליתי ארצה אחרי שבועות תש"ה. בתחילה דרנו בפתח תקווה, בצריף ברח' פיק"א חצי שנה. כשהיה יורד גשם- היה מגיע עד המיטה… אח"כ בערך בחנוכה עברנו לכפר סבא. כשבאתי לארץ ישראל הייתה שאלה ממה להתפרנס. כולם אמרו 'מלמד', ואף החזו"א שלח אותי לשם כך למקום שנרשמים שם הרוצים בזה. דע לך שכל העניין שיש כוללים רבים בדורנו זה בזכות החזו"א. הנה בחו"ל לפני המלחמה, היה כולל אחד עבור עשרה אברכים מצטיינים, זה היה דבר מיוחד כל המושג של 'כולל'.
"כשבאתי לא"י לא חשבתי על כך בכלל, שאוכל להיות בכולל. זה היה בחודש אלול, לאחר כמה שבועות בא אלי ר' ולוועל אידלמן זצ"ל ואמר לי 'יש לי כולל בשבילך', הוא כולל של תורת ארץ ישראל, בפתח תקווה'. ממש היה פלא בעיני העניין שאזכה ללמוד בכולל.
"לבסוף אחר כמה חודשים שהייתי בכולל תורת ארץ ישראל, פנו אלי לבוא ולומר שיעורים בישיבת כפר סבא, וגם פה זה לא היה פשוט, שכן בתחילה כל ביאתי לשם הייתה מבחינתם בדיעבד, כי למעשה הם רצו את ר' משה סולוביצ'יק שיהיה ראש הישיבה, אלא שהוא לא הסכים, כי היה אז עדיין בחור. וכן רצו את ר' דוד רוטברג, וגם הוא לא רצה להיות רה"י בתור בחור, והמנהל שאל לחזו"א את מי לקחת, אמר לו שייקח אותי, ובחוסר ברירה לקחו אותי. והתנה עמי עשרה תנאים, שיכול לשלוח אותי תוך שבוע, או כעבור חודש וכו', שכן לא ידע אם זה יהיה טוב או לא, כיוון שלקחני בחוסר ברירה, ולבסוף ב"ה רק עברו שבועיים הבחורים היו מרוצים ואמר לי 'כל התנאים בטלים'. איזה חסד ה' שלא לקחו אותי בתחילה בתור מלמד. החזו"א מאוד עזר לי בכל.
"ובאמת מאז כפר סבא זכיתי ללמוד טוב יותר, ע"י שלימדתי תלמידים, ואח"כ המשכתי לישיבה קטנה של פוניבז'. וכשיש תלמידים בעלי כישרונות צריך להכין טוב יותר את הגמ' לשיעור, וע"י כך מתעלים.
"הפוניבז' רב הכיר טוב אנשים והיה פיקח מאוד. הוא מינה אותי בשנת תשכ"ה לעמוד בראש הכולל, ואמר לי 'אתה מתאים יותר למבוגרים (והאמת שהוא צדק, שלא הייתי מתאים כ"כ לבחורים צעירים, כי גם עם צעירים התנהגתי כמו מבוגרים…), ורצה שאני אהיה רק בכולל, אבל הגרמ"י ליפקוביץ' והג"ר שרגא גרוסברד באו אליו והתלוננו למה הוא לוקח אותי מהישיבה הקטנה. אך לבסוף זה יצא לטובה משמיים, כי בשני הדברים הייתה לי תועלת (הלומדים בכולל לא יודעים להעריך מספיק את התועלת שיש בלימוד עם תלמידים)".
רבינו סיפר לי שבתחילה חשבו להביא אותו לראש כולל חזו"א, והיו שני מועמדים, הוא והגר"י שפירא זצ"ל. בסוף לקחו את בגר"י שפירא, וטוב מאוד שלקחו אותו. הוא יותר מתאים לכולל. "אני רואה שהכל משמיים יצא לטובה".
"פעם בבני ברק הכל היה סביב החזו"א. הייתה לו יגיעת התורה מיוחדת. רציתי פעמיים לתת לחזו"א 'סנדק'. כל פעם הרגיש לא טוב. אצל בני הראשון היה סנדק הרה"צ ר' אליהו דושניצר. אצל בני השני (מו"ח שליט"א) אני הייתי הסנדק, והמוהל היה הר' שקול מפתח תקווה".
הסטייפלר (מרן הגר"י קנייבסקי, בעל הקהילות יעקב) הציע למנהל העדה החרדית הרב שיינברגר, לקחת אותי לרב של ירושלים, ובא הר' הנ"ל וביקש ממני להיות ראב"ד העדה החרדית, כי אשתו של הגאב"ד דאז רצתה שיחזרו לאנגליה, שלא יכלה לסבול הצרות שעשו להם… שהתנגדו לעדה החרדית. כשסירבתי ביקש ממני להיות הרב של העדה החרדית (גאב"ד), וב"ה שסירבתי גם לזה, וניצלתי מלהיכנס לתוך העניין הזה, אבל הסטייפלר התכוון כמובן ל טובה.
(נלקט מתוך צדיק כתמר יפרח)