הרב אברהם פוקס
רחובה הראשי של העיירה דובנא המה מאדם. הכל ממהרים ורצים, הן ערב שבת היום, מזדרזים לקניות אחרונות לקראת כניסת שבת המלכה. גם הגאון רבי יעקב קרנץ, המגיד הנודע מדובנא זצ"ל, יוצא לשוק העיירה, להשלים קניות אחרונות לשבת.
לפתע, הוא מביט נכחו ורואה עלם יהודי צעיר וחינני, עומד בפאתי השוק ומקושש מעות לצדקה. המראה תפס את תשומת לבו של המגיד, והעובדה כי יש כאן נער יהודי צעיר שנאלץ לפשוט יד למחייתו – עוררה את רחמיו. הוא קרב אליו ושאל ברכות: "ילד, איך קוראים לך?" – "שלמה", היתה התשובה, אך המגיד לא הסתפק בה. "מהיכן אתה, שלוימל'ה היקר? מדוע אתה נאלץ לעמוד ולאסוף פרוטה לפרוטה בשוק העירוני?"
הנער לא ענה, משך בכתפיו במבוכה. אך המגיד לא התכוון לוותר, ושב על בקשתו לדעת מהיכן הגיע ומי הם הוריו. בסופו של דבר נאנח הילד אנחה עמוקה, ופתח את סגור לבו: "אני גרתי רחוק מכאן, ובדרך לא דרך עשיתי פעמיי לעיר דובנא, מחפש מקום להתעלות בלימוד התורה. התייתמתי מאבי לפני תקופה", הוסיף הילד וקינח דמעה סוררת, "ומאז אני בודד, נאלץ לגייס כסף למחייתי, וכתוצאה מכך כבר אינני יודע אם אזכה פעם לממש את שאיפת חיי לעלות ולהתעלות בתורה…"
הילד פרץ בבכי מתייפח, שקרע את לבו של המגיד מכאב: "היו לי תוכניות ללמוד תורה ולהעמיק בה, לשקוד על הגמרא ללא הרף, אך לקדוש ברוך הוא היו תוכניות אחרות עבורי, והוא לקח את אבי אליו לשמים בטרם עת. מאז אני נאבק על פרנסתי האישית", הוסיף הנער הצעיר בבכי מר…
"אולי תסכים לבוא להתארח בביתי בסעודת השבת?' שאל המגיד בנועם. עיניו של הילד אורו לנוכח ההצעה, ניכר היה כי מזה זמן לא זכה בסעודת שבת חמה וביתית, ואילו המגיד מיהר לשוב הביתה, להכין מקום נוסף בשולחן השבת לאורח הצעיר…
שעת ליל שבת הגיעה, המגיד מדובנא שב מבית הכנסת כשלצידו שני המלאכים והאורח הצעיר. בפנים קורנות הוא נכנס לביתו, מברך את בני הבית ב'גוט שבת' לבבי, ואומר 'שלום עליכם' בהתעלות. כל העת עומד לצידו הנער הצעיר, האורח אותו אסף משוק העיירה בשעות הצהריים. סעודת ליל שבת מוגשת בשפע וברוחב לב, והנער הצעיר זכה אחרי תקופה ממושכת לסעודת שבת טעימה ומזינה, באוירה חמה וביתית. המגיד משתדל להנעים את שהותו של הנער בסעודה, הוא כבר מתכנן לו תוכניות נוספות…
משהסתיימה הסעודה, שאל המגיד את הנער: "יש לך היכן לישון, צדיק שלי? הן מאוחר בלילה, קר מאוד בחוץ, אולי תסכים לישון בביתי הלילה?" – – – הנער הופתע מהשאלה, אך לא מצא מקום להתנגד. הן רק הוא יודע כי כבר חודשים הוא ישן בבית הכנסת הישן בעיר, עטוף בשמיכות עבות ורועד מהקור הרוסי המקפיא. איך יכול להתנגד להצעה נדיבה כזאת, לישון על מיטה מוצעת בבית חם ומוסק כהלכה?
היה זה הלילה הראשון, בעקבותיו באו לילות רבים ונוספים… גם סעודת השבת היתה רק הסעודה הראשונה, בעקבותיה נותר הילד לסעוד את ארוחותיו ולשכון באהלו של המגיד למשך שנים ארוכות. "כל מחסורך עלי ואל תדאג מפרנסתך", הבטיח המגיד לנער הצעיר, "אתה תשהה בביתי, תסעד על שולחני ותלון במשכני. תוכל לחזור עתה לתוכניותיך לשקוד על דלתות התורה, כי מרגע זה ואילך – אהיה במקום אביך ואדאג לכל מחסורך!" ואכן, המגיד מדובנא עמד בהבטחתו, וככל אשר אמר כך קם והיה. במשך שנים רבות היה שלוימל'ה הצעיר אורח של קבע בביתו, סעד על שלחנו ועמו חלק את ארוחותיו. גם בניו של המגיד למדו לגדול בצלו של האח החדש – האורח היתום, והתרגלו שהילד הוא כמו אחיהם ממש, לכל דבר וענין…
סיפורנו מסתיים כאן, כמעט. נותר רק לחשוף את זהותו של אותו שלוימל'ה הקטן, מי הוא וכיצד הפך לגדול בישראל – – – הסיפור המפעים מובא בספר 'חפץ חיים' על התורה, ושם מגלה המחבר כי שלוימל'ה זה, הפך להיות הגאון הנודע רבי שלמה קלוגר זצ"ל, גאון ישראל ופוסק בעל שיעור קומה, שחיבר כמאה וחמישים חיבורים בכל מקצועות התורה, בגאונות ועמקות נדירים!
(הרה"ג ר' אשר קובלסקי שליט"א – 'דרשו')
2/472