הרב ישראל ליוש
"לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם" (כה יב)
מעלת השלום, אומר מרן הסטייפלער זי"ע בספר 'קריינא דאגרתא', מנוגדת לכאורה למידת הקנאות. מי שעוסק בקנאות, נראה כי מפסיד בזאת את מידת השלום. לכן הבטיח הקב"ה לפנחס שכיון שהקנאות היתה קנאת ה', והשיבה את חמתו מעל בני ישראל, בדין הוא שלא יפסיד את מעלת השלום, והרי היא נתונה לו במתנה, אף שמצד הטבע פעולת הקנאות ממעיטה ממידת השלום.
אם תימצי לומר בנו"א, עפ"י הפסוק (זכריה ח יט) "והאמת והשלום אהבו", מידת קנאות שנובעת מאמת פנימית, ואינה קנאות מזויפת הנובעת ממידות רעות, אינה מנוגדת כלל ל'שלום'. אדרבה שתיהם חוברות יחדיו, כי מקורן קדוש וטהור, וחזקה על פעולה שנעשית לשם שמיים שתתקבל על דעת כולם, ואדרבה "האמת והשלום אהבו".
***
בשנת תרצ"ט הגבילו השלטונות בפולין את השחיטה היהודית, הגבלה זו הקשתה מאוד על בני הקהילה, ובפרט לאור החומרה שלא לאכול את החלק האחורי של הבהמות מפני הקושי שבניקור החלב שבחלק זה, הנהגה שהצריכה שחיטה מרובה יותר של ראשי בקר.
פרנסי הקהל השתדלו עפ"י בקשת רבה של טשעבין, הגאון רבי דב בעריש וינפלד זצ"ל, לעשות ככל שביכולתם לעקוף את גזירת השלטונות ולהשיג בשר כשר ומהודר לתושבי העיר.
לקראת חג הפסח נקראו רב הקהילה רבי דב בעריש וראש הקהל ר' אבא מנדלבוים אל מושל המחוז, לדיון בנושא שחיטת הבהמות. "ידוע לי" – אמר להם המושל – "כי הקהילה היהודית זקוקה לכמות גדולה של בשר לקראת חג הפסח, מסכים אני להגדיל את מכסת ראשי הבקר לפי הצורך, בתנאי שאחרי החג תחפשו דרך להתיר את ניקור החלק האחורי של הבהמה, כך שיופחתו ראשי הבקר לשחיטה…".
שקט מתוח השתרר בחדר, ולאחר כמה רגעים הפר אותו ראש הקהל בכמה שאלות ששאל את מושל המחוז על התנאי שהציב.
או אז חשש רבי דב בעריש כי ראש הקהל עלול להתפשר עם המושל בעניין, ומיד קם והצהיר בתקיפות: "בשום פנים ואופן לא אתיר לנקר את החלק האחורי של הבהמה, נושא זה אינו ניתן כלל למשא ומתן, לא יהיו בזה פשרות כלל וכלל…".
המושל התרגש מאוד מעוז רוחו של הרב מטשעבין ומכנותו הבלתי מתפשרת, ואמר לו: "מרכין אני את ראשי בפניך איש האמת…!", והורה מיד להכפיל את קצבת ראשי הבקר לשחיטה לקראת חג הפסח.
***
עסקן שאינו נמנה על החוגים החרדיים, הגיע ל'בריסק' וביקש להתקבל אצל מרן הרב מבריסק זי"ע ולהשמיע בפניו את האידאולוגיה שלו, אולם הרב סירב לקבלו.
עסקן זה הביע את פליאתו בפני מקורבי הרב, על כך שהוא מסרב לקבלו: "הנה זה עתה באתי מ'וילנא' ומרן הגאון רבי חיים עוזר גרודז'נסקי קיבלני בסבר פנים יפות, אם כשר אני אצל רבי חיים עוזר, מדוע פסול אני אצל הבריסקער רב?!".
פנו התלמידים אל הרב מבריסק והציגו בפניו את פליאת העסקן, "הרי כולם סומכים על רבי חיים עוזר, ואם הוא כיבדו, מדוע הרב לא חשש לפגוע בו, הרי יתכן שהוא יסיק מסקנות נגד הציבור החרדי…?"
"אדרבה" – ענה להם הבריסקער רב – "בעיני רבי חיים עוזר הוא הרבה יותר פסול…", והסביר: "רבי חיים עוזר קיבל אותו מפני שהוא חשש שאם יסרב לקבלו, הוא עלול לפגוע בציבור החרדי… אני, איני חושד בו כל כך, אינני מאמין שבגלל סירובי לארחו, הוא יתנקם בציבור החרדי, אם כן" – סיכם הרב – "אני מעריכו יותר מרבי חיים עוזר…".
כאשר חזר אותו עסקן מבריסק לוילנא, נכנס שוב לרבי חיים עוזר, והתלונן בפניו על כך שהרב מבריסק סירב לקבלו… ענה לו רבי חיים עוזר: "יש בדורנו איש אמת אחד, הרב מבריסק, הוא כולו אמת, איך אתה בא בטרוניא נגדו?!".