סיפר לי ידידי הגה"צ דומ"ץ טאהש בקרית יואל שליט"א, שפעם נסע יהודי מירושלים עיה"ק לאמריקא לאסוף כספים לצורך איזו מצוה, והגיע במסעו למקום מסויים שגרים שם חסידי סאטמאר, וניסה את מזלו לאסוף שם כסף. ברם רובם ככולם שפנה אליהם לבקש כסף, שאלו אותו מיד האם הוא הולך לכותל, ומכיון שלא רצה לשקר, הודה על האמת ואמר "כן, אני הולך לכותל", ולכן כמעט ולא נתנו לו כסף.
בצר לו קם ונסע לקרית טאהש ונכנס אל מרן הגה"ק מטאהש זי"ע ואמר להרבי את אשר בלבבו, שהוא הגיע לכאן לאסוף כסף והסתובב בין חסידי סאטמאר, והללו כששמעו שהוא הולך לכותל, כמעט ולא נתנו לו כסף. שאל אותו הרבי "היכן כתוב שאסור ללכת לכותל?", השיב האיש שכן כתוב בספרו של הגה"ק מסאטמאר זי"ע "על הגאולה ועל התמורה". אמר לו הרבי: בוא ונלמוד ביחד בספר "על הגאולה ועל התמורה", הרבי הוציא את הספר מהארון, והתחיל ללמוד עמו בספר.
כשגמרו ללמוד ביחד, אמר לו הרבי "כעת אתה יכול לחזור ולאסוף כסף אצל חסידי סאטמאר, וכשישאלו אותך אם אתה הולך לכותל, אתה יכול לומר להם "יָא – איך בין אמאל געגאנגען צום כותל, אבער זייט איך האב געלערנט "על הגאולה ועל התמורה", בין איך נאך קיין איין מאל נישט געווען" [אכן פעם הייתי הולך להכותל, אבל מאז שלמדתי בספר "על הגאולה ועל התמורה", לא הייתי שם אפילו פעם אחת]…
(נועם שיח)