הבר מצוה שלי הייתה בישיבת "בית יוסף", עם קצת מזונות ושתיה ולא הייתה סעודה, הזמנות נשלחו רק לכמה יחידים, השכן כתב את ההזמנה במכונת כתיבה. קיבלתי רק כמה ספרים, החזון איש נתן לי ספר חזון איש על יבמות והוא אצלי, הרב מפונוביז' נתן מאירי על חולין.

"וַיְבָרֶךְ, אֹתוֹ" ( לה, ט)

כיצד מברכין אנשים מבוגרים, וכיצד מברכין חתני בר מצוה?

אמרתי דרשה בבר מצווה של נין רבינו, ובסיומה בירכתי את חתן בר המצוה: שיהיה תלמיד חכם, צדיק ובעל מידות טובות, אמר לי מרן הגראי"ל (שהיה נוכח): קודם אומרים צדיק כיון שראשית חכמה יראת השם. ושאלתיו, הנה במ"ב סימן מ"ז ס"ק י' הלשון "ותמיד תהיה תפילת האב והאם שגורה בפיהם להתפלל על בניהם שיהיו לומדי תורה וצדיקים ובעלי מידות טובות", הרי שקודם לומדי תורה ואח"כ צדיקים. תשובת הגראי"ל: לפני מלחמת העולם, רבים יצאו לתרבות רעה, כי לא היה אוכל והעניות הייתה גדולה מאוד, ולכן לא יכלו לשבת ללמוד כלל ולא היו בכלל "לומדי תורה", ואם לא לומד כיצד יהא ירא שמים, כי נכון שראשית חכמה יראת השם, אבל זה רק אם תחילת  דבר יהיה לו שייכות ללימוד תורה ויהיה מ"לומדי תורה" וזו הבקשה שהזכיר במשנה ברורה.

שאלתי את רבינו על הלשון "לומדי תורה" מדוע הזכיר לומדי תורה ולא כתב תלמידי חכמים? ועוד, אם הוא לומד תורה וגם צדיק וכי יתכן שלא יהיה בעל מידות טובות, ומה צריך בקשה מיוחדת למידות טובות?! לא לכולם יש כישרונות לגדול תלמידי חכמים, וגם זה ענין של גלגולים עם דורות הקודמים שלא כל אחד תפקידו להיות ת"ח, אבל לומדי תורה זה כולם חייבים ולגבי השאלה מדוע צריך בקשה מיוחדת למידות טובות, כי ודאי שיתכן שיהיה בו מעלות אחרות ולא יהיה בעל מידות טובות.

יהודי נכנס וביקש ברכה לבנו שיהיה תלמיד חכם וירא שמים. שאלתי כיצד צריך להיות הסדר? תלמוד תורה כנגד כולם, אבל אח"כ אמר רבנו: שלא כך הדבר כאשר מברכים אחרים, כי אמרו חז"ל כל שיראת חטאו קודמת, חכמתו מתקיימת וכו'. (בדומה לנאמר לעיל מהגראי"ל ואין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד).

אבל יש לשאול מדברי המשנה ברורה הנ"ל: "להתפלל על בניהם שיהיו לומדי תורה וצדיקים ובעלי מידות טובות" הרי שלומדי תורה לפני צדיקים? חלוק התפילה מברכה, תפילה מתפללים על התכלית והעיקר שזה תורה, ובברכה מתפללים על הלמעשה של סדר הדברים ובזה קודם יראת שמים. ועוד ביאר רבנו גם על דרך המוזכר לעיל שהמשנה ברורה כתב "לומדי תורה" ולא תלמידי חכמים כי כדי לזכות להיות תלמיד חכם – יראת שמים קודם.

סיפרתי לרבנו כי אחד מגדולי ישראל, העניק ברכה לילד בר מצוה "שיהיה ירא שמים ותלמיד חכם" ושאלתיו, מדוע אינו מברך גם כן על מידות טובות שבמשנה ברורה כתב שאב ואם יתפללו על בניהם שיהיו לומדי תורה, צדיקים, בעלי מידות טובות, והשיב: מידות זה שייך הרבה פעמים לטבע האדם אם הוא כעסן או בעל תאווה וכו' וזה עבודה (מיוחדת) של תפילת אב ואם לגבי לשפר את הטבע.

רבנו הגיב: אין יראת שמים בלא מידות טובות ואם כן, ברכה על יראת שמים כוללת מידות, אלא, שכאב ואם צריכים לפרט יותר בתפילתם, לכן הם מפרטים יותר ומבקשים על כך מפורש ומפורט.

עוד שאלתי, מדוע מידות טובות מוזכר בסוף (בלשון המ"ב) הרי דרך ארץ קדמה לתורה ופירש שם רבנו יונה דרך ארץ היינו מידות טובות? אם לא לומד תורה ואינו בכלל לומדי תורה לא יודע מה זה מידות טובות (אינו יודע המידות ותיקונם הראוי).

רשמים ולקחים משמחת בר המצוה של רבנו.

בשמחת בר מצוה של נכד מהמשפחה, כאשר הביאו ספרים רבים כמתנה ונערמו על השולחן בכמויות. העזתי לשאול כמה ספרים קיבל רבנו לבר מצוה שלו? מעט ספרים, ועשיתי לי קעסטל [=ארגז] ממה שהביאו לי לבר מצווה, ופעם אחת הרב מפונוביז' זצ"ל היה אצלנו בבית והיה לי תנ"ך שקיבלתי לבר מצוה וביקש ללוות ממני כי אין לו תנ"ך, וכמדומה שאמר שמעונין בכך לחודש ימים, וחלפו כמה החודשים ולא החזיר, והזדמנתי לביתו וראיתי את התנ"ך, שאלתיו האם עדיין צריך לו, הוא אמר לי: אני כבר כמה חודשים מנסה להיזכר ממי לוויתי את התנ"ך הזה ולא נזכר, והנה ב"ה שראית ואמרת לי והשיבו לי בשמחה.

בהזדמנות באחד מימי חודש טבת, בעת טעימת שחרית לפתע אמר לי רבנו: היום יום בר המצוה שלי ומה שלא מזכיר יום ההולדת, ביאר לי מרן הגראי"ל זצ"ל, כיון שרבי חיים קניבסקי שח רק בדבר של מצוה, והרי יום הולדת אינו שייך למצוות, אלא יום בר המצוה.

פעם לא היתה כלל סעודה בבר מצוה. הבר מצוה שלי הייתה בישיבת "בית יוסף", עם קצת מזונות ושתיה ולא הייתה סעודה, הזמנות נשלחו רק לכמה יחידים, השכן כתב את ההזמנה במכונת כתיבה. קיבלתי רק כמה ספרים, החזון איש נתן לי ספר חזון איש על יבמות והוא אצלי, הרב מפונוביז' נתן מאירי על חולין, הג"ר מתתיהו שטיגל – חובת הלבבות קטן. רבי יעקב הלפרין – משניות. רבי שמריהו גריינמן היה אז חתן במשפחה וחמיו המוהל הרב שקול, נתן ג"כ משניות. אביו של הג"ר אברהם פרבשטיין שהיה חייט ותפר לי את הבגדים ובשעתו היה ראש הקהילה נתן לי גמרא ברכות פרק קמא עם ניקוד. הבנים של הג"ר שמריהו גריינמן נתנו לי בשותפות ספר. הג"ר יהושע קרליץ נתן ספר. בבר מצוה השתתף גם הז'בינקע רב.

אמרתי דרשה על 'היסח הדעת בתפילין' וזה הסתעף לטומאה הותרה או דחויה [עי' יומא ז' ב']. ומסתמא הודפס בקהילות יעקב, לא היה מי שמפריע בדרשה. הרב מפונוביז' אמר דרשה. היו רק הידידים הקרובים והכיתה מהחיידר. את החיידר גמרתי בגיל 14 ואז נכנסתי לישיבה קטנה. גם בברית לא היתה פעם סעודה כלל ואף למשפחה רק מזונות ועוד.

לגבי הדרשה של בר מצוה אמר רבנו: כי רוב הנערים היו אומרים משאגת אריה אודות לילה זמן תפילין וכדו', אבא אמר לי מליצה בשם מגיד אחר שבכל ברית בא אליהו הנביא ובכל בר מצוה בא השאגת אריה, אני אמרתי שטיקל תורה של אבא עם שייכות לשאגת אריה. בחתונה היו מפריעים לחתן אבל לא בבר מצוה. בר המצוה שלי היה בבית המדרש של ישיבת 'בית יוסף' כי עשוהו על תנאי ויכלו לערוך סעודות.

 "ויגע בכף ירך יעקב"

ויגע בכף ירך יעקב בתמכין דאורייתא / זוהר פרשת וישלח: "וירא כי לא יוכל לו, מה עבד מיד ויגע בכף ירכו דאתחכם לקבליה אמר כיון דאתברו סמכין דאורייתא מיד אורייתא לא אתתקף"

רבים מתומכי תורה משגרים את שאלותיהם להכוונה והדרכה – כיצד לזכות בחיי נצח. רבנו מכוונם בעצה טובה. הם מביעים לפעמים צער וכאב על מצבם.

 נגיד מתומכי תורה שיח' התאונן באוזני רבנו כי נדב בניינים רבים לישיבות, ואין לבעלי המוסדות הכרת הטוב כלפיו, לדוגמא הוא נדב בנין לישיבה ואח"כ בקש להכניס בחור טוב בינוני, ולא מצוין, ולא הסכימו, היכן הכרת הטוב?! כמו כן סיפר כי פלוני למד אתו בחברותא וכאשר גמר לקבל את הכסף פתאום אין לו זמן ללמוד עמו.

הם עושים לך טובה, כי על ידי זה, כל החשבון ישולם לך בעולם הבא, ואדרבא הנהגתם אתך באופן שיש לך צער מכך, זה חלק מהשכר הגדול של המצוה [ורגיל רבנו להראות דברי הירושלמי בפאה פ"ח ה"ו כדון אכר אגר טוב ע"ש].

מה לומר בדינר על החזקת תורה?

תאמר להם שהחפץ חיים [ שמירת הלשון ש"ג פ"ו] כתב שהללו המחזיקים תורה לעתיד לבוא הם יידעו ללמוד, שהרי כתוב שיישבו במחיצת תלמידי החכמים – "בצל החכמה בצל הכסף" ואם לא יידעו ללמוד איזה שכר יש להם בכך, זה עונש, על כורחך שיידעו ללמוד. רבנו אמר זאת בשמחה גדולה רבה כמי ששמח בשבילם – כמה טוב יהיה להם שיידעו ללמוד!

נכנס פלוני לחדר ואמר, כי בעבר הרב קנייבסקי אמר לו אל תתרגל לומר 'תודה רבה' על תרומה שאתה מקבל, כי הגביר הוא זה שצריך להודות לך על הזכות העצומה שאתה זיכית אותו. מה שאתה כן יכול, זה לברך אותו וכגון לומר לו: "תזכה למצוות". אינני זוכר שאמרתי כך, אבל נכון שכך היה צריך להיות [שהעשיר לא יבקש תודה] אע"פ שבוודאי על פי דין אין שום איסור לומר תודה לתומכי תורה המעניקים מכספם למען עולם התורה והעניים שבישראל.

אבל הנה בברכת כהנים שזו מצות עשה והכהן חייב בה, מ"מ כתב במשנה ברורה שהמנהג לומר לכהנים יישר כוח, השיב רבנו: אבל לא כתוב תודה, אלא שנותן לו ברכה. 'יישר כח' זו ברכה.

אמרתי. איתא בחז"ל (ירו' ריש שקלים) ישראל נתבעים ונותנים. והנה אם הם נתבעים על כורחך שיש תובע, ולכן, כשנכנסים לבית גביר, יש שנהגו לדבר חזק וללחוץ אותו לתת. אכן, היום במצב העולמי הכלכלי הקשה, יש שירדו מנכסיהם והמתרים התובע אינו יודע מכך, ואם ילחץ וההוא לא יוכל לתת, הוא סתם מכניס אותו באי נעימות וצער. השאלה, האם לשנות את הגישה, או שמא התובע צריך לעשות חשבון ומטרה שלו, והוא יעשה חשבון שלו?

גם בשנים כתיקונם אין צורך ללחוץ ולתבוע, אלא לבקש ברכות ובעדינות. ומה שנזכר הלשון "נתבעין" הפשט נתבעין על ידי בקשה, ולא דוקא בתביעה כפי שאמרת.

אמרתי לרבנו כי אבי זצ"ל ייעץ פעם לפלוני ואמר לו, כי אין לו צורך להתבייש מהנדיב: אתה הרי עושה לו את הטובה הגדולה ביותר שאפשר, ומה לך להתבייש. רבנו הפטיר: לפעמים יש שטועים לחשוב כי רק הם העושים לנו טובה, אך הנכון הוא שאנו עושים להם טובה גדולה, ובוודאי שעליהם לשמוח בכך.

פלוני שואל: מה עדיף לו לבנות בית המדרש או להחזיק אברכים? החזקת אברכים עדיפה.

יש לו עשרים אברכים שהם שאר בשרו, האם עדיף להחזיקם, או לתת את התרומה לכולל כללי ציבורי? קרוב קודם.

ביקרתי בבית הנגיד העשיר… בלוס אנג'לס, והראני מכתב מרבנו אליו שיתן אלף ש"ח לכל אברך לכוללים של… והרב כתב שם ברכות בעבור זה, ושאלני האם הברכות רק אם יתן הכל? אם הצורך שלהם בסכום הנ"ל והוא נותן חצי, אם כן- חצי נתינה חצי ברכה.

 [מתוך הספר 'כל משאלותיך']