מי שנאנס ולא קרא קריאת־שמע של ערבית, יכול לקרותה ביום עד הנץ־החמה, עם ברכותיה, למעט ברכת 'השכיבנו'; ונחלקו הפוסקים אם רשאי לקרוא אז גם את קריאת־שמע של שחרית, ויש שכתבו שאם קרא את של ערבית לפני זמן 'מִשֶׁיַכִּיר', רשאי לקרוא את של שחרית לאחר מכן. ואם לא היה אנוס בדבר, ביטלו הימנו חכמים את מצות הקריאה, ואינו יוצא ידי חובת הקריאה של ערבית בשעה זו. [סעיף ה וס"ק ה-כב, עם הרחבת מקור שבשעה"צ ס"ק יד; ביאורים ומוספים דרשו, 22-23]

מי שלא קרא קריאת שמע של שחרית עד לסוף זמנהּ, יקראנה עם ברכותיה עד לסוף השעה ה'זמנית' הרביעית, דהיינו סוף זמן תפילה (ראה שולחן־ערוך פט, א), ואינו מקיים בכך את מצות קריאת־שמע, אך מקיים בקריאת פרשת 'ויאמר' את מצות זכירת יציאת מצרים, שזמנה בדיעבד הוא במשך כל היום. ואם חלפה גם השעה הרביעית, אסור לברך ברכות קריאת־שמע; ואם היה אנוס בדבר, יתכן שיש להקל. [סעיף ו, ס"ק כו-כז, וביה"ל ד"ה קוראה; ביאורים ומוספים דרשו, 26; וראה שם, 28]

יש אומרים שלקריאת־שמע יש פַּן של תפילה בנוסף על המצוה שבהּ, ולפיכך מי שלא קרא קריאת־שמע של שחרית - או של ערבית - הגם שאינו יכול עוד לקיים את המצוה, יש לו אפשרות 'תשלומין' לחלק התפילה שבהּ, כדרך שיש תשלומין לתפילה (ראה שולחן־ערוך קח, א), דהיינו שאם החסיר קריאה של שחרית, אזי בערב הסמוך יקיים את מצות קריאת־שמע של ערבית, וישוב ויקרא פעם נוספת לתשלומי הקריאה של שחרית, ואם החסיר קריאה של ערבית, ישלימנה בבוקר הסמוך; ויש חולקים. [סעיף ז וס"ק כח-כט]