היום נעסוק בנושא: קריאת שמע
יום חמישי כא כסלו תשעו
האם הכלל 'שומע כעונה' חל על קריאת שמע?
לדעת רוב הפוסקים יכול אדם להוציא את חבירו ידי חובת קריאת־שמע על־פי הכלל 'שומע כעונה', אך נחלקו בנוגע למי שכבר קרא בעצמו - אם יכול להוציא את חבירו, ומדברי המשנה־ברורה נראה שבשעת הדחק ניתן להקל. ויש אומרים שבקריאת־שמע לא נאמר הכלל 'שומע כעונה', כיון שנאמר במצוה זו 'ודברת בם', כלומר, שיוצאים ידי חובת המצוה בדיבור בלבד, או משום שראוי שכל אדם יקבל בעצמו עול מלכות שמים. [סימן סא, ס"ק מ; ביאורים ומוספים דרשו, 29; וראה שם, 30]
על מה צריך להקפיד בקריאת פסוקים מהתנ"ך?
בקריאת פסוקים מהתנ"ך - הן בדרך לימוד, והן בדרך תפילה או קיום מצוה - וכן בכל תפילה וברכה, חובה להקפיד על הגיית המילים בשלימותן, והפרדה ברורה ביניהן במקומות שהחיבור עשוי ליצור שינוי בהגיית ההברות הסוגרות או הפותחות את המילים. וחכמינו ז"ל הזהירו על כך במיוחד בנוגע לקריאת־שמע, שיש בה קבלת עול מלכות ה' וייחודו; וכן הזהירו לקוראהּ לפי כללי הדקדוק: אות דגושה ורפה, שְׁוָא 'נח' ושְׁוָא 'נע', וכיוצא בהם. [סימן סא, סעיף כא-כג וס"ק לד-לה]
מדוע מנשקים את התפילין לאחר המשמוש בהן?
בעת אמירת "וקשרתם לאות על ידך", וכן "וקשרתם לאות על ידכם", בקריאת־שמע - יש למשמש בתפילין של־יד, ובעת אמירת "והיו לטוטפות בין עיניך", וכן "והיו לטוטפות בין עיניכם" - יש למשמש בתפילין של־ראש. ויש שנהגו לנשק את היד לאחר המשמוש בתפילין, משום שעל־ידי הנגיעה בתפילין 'עברה' קדושה מהתפילין אל היד; ויש שנהג למשמש באמצעות רצועת התפילין או הטלית ולנשקן לאחר מכן. [סימן סא, סעיף כה וס"ק לט; ביאורים ומוספים דרשו, 28]