"האם אתה נותן מעשר?" שאלו רבנו. "בוודאי", השיב העשיר. המשיך רבנו ושאלו: "כמה נתת עד היום?" הוא הרהר דקה ארוכה והשיב: "מיליון דולר". "וכמה הרווחת עד היום, וכי רק עשרה מיליון?!"

וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ (ויקרא כה, לט)

שנה אחת ארע משבר כספי גדול בארצות הברית, ורבים מהעשירים שם הפסידו חלקים גדולים מהונם. שני יהודים נכנסו לחדרו של רבינו ושאלו: "מהו המבט הנכון על המשבר הכלכלי הנוכחי בכל העולם? מהו הלקח?"

רבינו השיב: "נסתרים דרכי ה', ואין אנו יכולים לדעת שום דבר מלבד מה שכתוב במפורש, והוא הנוגע לנו. והרי כתב בספר חסידים: 'כי מי שמעורבת בנכסיו פרוטה של ריבית או פרוטה של גזל – ואפילו של עכו"ם, שהרי גזל עכו"ם אסור מן התורה – מפסיד את כל ממונו'. והדבר נכון לא רק לגבי זה שגזל או לקח את הריבית, אלא גם לכל מי שהכסף היה מגיע לידיו, זה מכלה לו את הכל".

כמה פעמים הזכיר רבינו בכאב את דברי ספר חסידים הללו. "אם כן", אמר, "מה הפלא שאנשים מפסידים מיליוני דולרים? הרי יש הרבה 'הוראות התר' בגזל ובריבית, ונכשלים רח"ל".

בן ביתו של רבינו שמעו אומר לעשיר שירד נכסיו את דברי ספר חסידים הנ"ל, אך העשיר הגיב בתקיפות "גזל?! אין בנכסים שלי!" אמר לו רבינו: "ריבית גם היא גזל…" לחש העשיר לאותו בן בית: "פעם בשעת מצוקה עסקית, נטלתי הלוואה גדולה, בריבית קצוצה ממש…"

"ההבדל בין נסיון הגזל בדורות עברו לזה שבדורנו הוא עצום: פעם היו החייטים חשודים לגנוב מהבד שניתן להם לתפירה, והסנדלרים – מהעור שנתן להם, ברוסיה היו יהודים נוסעים ברכבות מבלי לשלם מחיר מלא, באופן ששיחדו את הפקיד בסכום קטן שישלשל לכיסו וכך הוא העלים עינו מהם. הרי זה גזל עכו"ם שאסור על פי דין. אך בבחינה אחת גזלה זו קלה יותר, כיון שאין עליה חיוב השבה והאדם לא יאלץ לשוב בגלגול רח"ל.

והנה, אף העבירות החמורות – על ידי יסורי הגיהנום מתנקים מהן, אבל מעוון גזל, אפילו של שווה פרוטה, אין אפשרות לצאת נקי עד שיחזור בגלגול וישיב את הגזלה.

ומי יאמר שהוא נקי מגזל? ובפרט בישיבות, שחושבים שמותר לקחת אוכל מהמטבח בלי רשות. והנה כשגזלן חוזר בגלגול מחזירים גם הנגזל כדי שיוכל להשיב לו, ואם כן – מי שגזל מישיבה, את מי יחזירו עמו בתור הנגזל?

רבי אליהו דושניצר, שהיה צדיק גדול, היה לו פרדס בפתח – תקוה. כשביקש למכרו, היה מונה את חסרונותיו בפני כל מי שבא לראותו, וממילא אף אחד לא רצה לקנות את הפרדס. אבל היום כולם מחפים על החסרונות – גם בעסקי מכירה וקניה, והרי יש בכך סרך גזל, וגם בשידוכים. אמנם בשידוכים יש קצת היתר, כי הרבה פעמים אם יאמר על המשודך שהוא חלש בדבר פלוני, כבר עלולים לחשוב שהוא גרוע הרבה יותר".

עשר בשביל שתתעשר

סוד סח רבינו:

"הרבה פעמים אני שואל אנשים גבירים האם הם מקפידים להפריש מכספם מעשר או חומש, והם משיבים על אתר: 'ודאי שכן!' אבל כאשר הם בודקים באמת, בדרך כלל הם מגלים שאינם מגיעים למעשר וקל וחומר לא לחומש".

אברך תלמיד חכם סיפר כי שמע את רבינו מעורר עשיר פלוני על אודות מעשר כספים.

"האם אתה נותן מעשר?" שאלו רבינו.

"בודאי", השיב העשיר.

המשיך רבינו ושאלו: "כמה נתת עד היום?!"

הוא הרהר דקה ארוכה והשיב: "מיליון דולר".

"וכמה הרווחת עד הנה, וכי רק עשרה מיליון?!"

"לא, הרבה יותר", השיב העשיר במבוכה…

להפקיד באמת

קבוצת עשירים, שכמעט כולם ירדו מנכסיהם, נכנסה לפני רבינו. הללו תארו את מעשי הצדקה והחסד שבהם הרבו בימי עשרם והתאוננו על מצבם העגום עתה.

רבינו התייחס אליהם בהוקרה ובחיבה גלויה, אך עם זאת, הוא הכריז: "יקום כאן אחד שהקפיד מאז ומתמיד על מעשר כספים. 'מאז ומתמיד' – כוונתי לא רק כאשר העסקים היו בשיא פריחתם, אלא גם בתקופות שפל. יקום אחד כזה ויגיד שעם כל זאת הוא הפסיד כעת בנפילות הגדולות של הבורסה!"

קם אחד מהנוכחים ואמר: "אני אכן הקפדתי, ובאמת לא נפלתי…"

לתת צדקה מחיים

כמה פעמים יעץ רבינו לגבירים שיתנו כמה שיותר צדקה בחייהם, כיוון שהמציאות מוכיחה בעקשנות כי כאשר אדם השאיר אחריו כסף רב, יוצאי חלציו נעשו שונאים זה לזה. אמנם יש הכותבים צוואה כדי לחלק מהונם לצדקה אחרי מותם, אך גם לזה צריך רחמי שמים מרובים שיקיימו את דברי המת.

רבינו רגיל לספר את סיפורו של הנגיד הגדול ר' יעקב ברוידא, מקים שכונת "בתי ברוידא" בירושלים, שכדי להבטיח את מילוי רצונו לחלק את כל ממונו לישיבות, כתב בצוואתו כי הוא ממנה את החפץ חיים ואת הגאון רבי חיים מבריסק לאפוטרופוסים על הממון, ועם כל זאת, קרוביו ערערו על הצוואה בערכאות בטענה שהוא לא היה שפוי בשעת כתיבת הצוואה – שהרי כיצד זה הוריש את כל כספו לישיבות ולא הותיר מאומה לשארי בשרו? השופטים קבלו את הטענה ולישיבות לא נותרה פרוטה מהכסף….

(מתוך הספר 'רבי אהרן לייב')