היום נמשיך לעסוק בנושא: 'והיה מחניך קדוש'
יום שלישי ט' בשבט תשע"ו
באיזה אופן מותר לעסוק בדברי קדושה בסמוך לדבר מיאוס מגולה?
כפי שלמדנו בימים הקודמים, אסור לאדם לעסוק בדברי קדושה: ברכות, תפילה או דברי תורה, כאשר נמצא דְבַר מיאוס בטווח של ארבע אמות (1.92-2.31 מטרים, לשיטות השונות) ממנו. אולם, אם דבר המיאוס נמצא בחדר אחר או מחוץ לבית, או שמחיצה מפרידה בינו לבין האדם - אין צורך בהרחקה של ארבע אמות. וּוִילון המחובר רק בחלקו העליון, כַּמצוי בימינו, אינו נחשב כמחיצה לעניין זה, ויש שהסתפק בדבר. כמו כן, יש שכתב שאין להשתמש ב'צורת הפתח' בלבד כמחיצה לענין זה, על אף שהיא נחשבת כמחיצה לעניני עירובין, סוכה ועוד. [סעיף ב; ביאורים ומוספים דרשו, 22]
באיזה מקרה מתירה עצימת עינים אמירת דברי קדושה?
ההיתר האמור, הוא רק בנוגע להרחקה של ארבע אמות מכל עברי האדם, אולם בנוגע לאמירת דברי קדושה כאשר נמצא דְבַר מיאוס לפניו בטווח הראייה - נחלקו הראשונים אם כשהוא נמצא במקום אחר מותר לאומרם; ולהלכה נחשב הדבר כ'סְפֵקָא דְּדִינָא'. והרהור בדברי קדושה מותר לכל הדעות. ואם עיני האומֵר עצומות, או שהמקום חשוך, בנוסף על הִמצאות דבר המיאוס במקום אחר - יש שכתבו שמותר לכל הדעות לומר דברי קדושה, ויש חולקים, ובשעת הדחק ניתן להקל. [סעיף ב, ס"ק יד, וביה"ל ד"ה אבל וד"ה דוקא]
האם אדם חֲסַר חוש ריח צריך להתרחק מריח רע?
כאשר נמצא דבר מיאוס בחדר אחר מזה שבו נמצא האדם, וריחו הרע נודף למקום בו נמצא האדם - חובה על העוסק בדברי קדושה להתרחק מן הריח כדין. ונחלקו הפוסקים אם די ביציאה מהאזור בו קיים הריח, או שדין ההרחקה הוא כרגיל, כלומר, ארבע אמות מהנקודה בה כלֶה הריח. ואם מדובר בריח היוצא מ'בית הכסא' - לכל הדעות יש להתרחק כרגיל. ואדם שמסיבה כלשהי אינו מסוגל להריח - דינו בדרך כלל כמי שמסוגל להריח, אך באופן האמוּר, יתכן שבשעת הדחק מותר לו לעסוק בדברי קדושה אף באזור בו קיים הריח. [סעיף ב וס"ק טז-יח; ביאורים ומוספים דרשו, 27]