מאת: הרב אליהו שור
זה קרוב לחמש שנים שאין העליה למירון מתנהל כסדרו. כל שנה וסיבותיה שלה, לא נפרטם כי מעציבים המה. וכפי הנראה, גם השנה, רובינו הגדול לא נוכל לעלות למירון בדיצה וחדוה כבימים ימימה.
זה המצב. כך סיבב הקב"ה, זה רצונו, בטלים אנו להנהגתו אותנו, הכל בידיו, והוא בעל הבירה.
אך רבים נבוכים, כיצד צריך להתנהל בצל מניעת העליה מירונה, האיך ינהלו את סדר היום של ל"ג בעומר אלה שנהגו כל השנים כולם לעלות אצל קברו של התנא האלוקי.
מה יעשו ביום זה? כיצד ינהגו?
הבה ניבחן את הדברים בפרספקטיבה של תורה וחסידות.
שמעו נא רבותי לסיפור נורא שהתרחש לפני למעלה מ 50 שנה:
בחיי חיותו של מרן הרה"ק ה'בית ישראל' מגור זי"ע, היה נהוג בחצר הקודש גור שבכל שבת היו מסתופפים בצילו ישיבה אחרת מרשת הישיבות של חסידי גור, שבת אחת הסתופפה ישיבת גור שבירושלים, השבת הבאה היתה שמורה לישיבה בתל אביב, וכן הלאה.
לקראת שבת אחת, פרשת תולדות, אשר היתה שמורה לישיבה בתל אביב, הודיעו לפתע ממעון קודשו של הרבי, שבשל קשיים לא צפויים לא יוכל הרבי לקבל בשבת זו את פני הבחורים מהישיבה בתל אביב, אלא ישארו הם על מקומם בתל אביב, ובשבת אחרת, בעוד כמה שבועות, ישלימוה!
מפח הנפש היה גדול. הן כה הרבה התכוננו הבחורים בהכנה רוחנית ונפשית לקראת ההסתופפות בצל הקודש. הן ימים ארוכים מחכים הם לשבת נפלאה זו. והנה עתה, ימים ספורים לפני שבת קודש מודיעים להם שהשבת בצל הרבי מבוטלת.
נבוכים היו ביותר ועוגמת נפשם היתה רבה מכך. ולא ידעו כיצד להכיל הודעה מאכזבת זו.
בחור אחד היה שהחליט בנפשו לאור ההודעה: 'אכן, ההודעה מאכזת, הרי הלבבות כבר המו לקראת השבת הנפלאה, אך מה צריך לעשות למעשה?' החליט הבחור בנפשו: 'יעבור עלי מה, אכן גופי ועצמותיי הגשמיים אינם יכולים לשהות בצל הקודש, אכן. אך מחשבתי, רעיוני ונשמתי יכולים הם להיות ספונים ואפופים תחת רוחו הטמירה והנהגות הקודש של הרבי שליט"א'. לכן החליט הבחור נאמנה שהוא אינו משנה במאומה מכל ההכנות הרוחניות שקיבל על עצמו לקראת שבת ההסתופפות כאילו פניו כן מועדות לנסוע אל הצדיק.
אף בשבת קודש התחזק בחור זה, והתנהג בכל אורחותיו כאילו הוא נמצא בצל הקודש, כמה שעות הגונות לפני תפילת קבלת שבת כבר התנועע על תלמודו כאילו הוא נמצא עתה במרכזה של בית המדרש ברלב"ח, ולא בישיבה בתל אביב. תפילתו בהתלהבות היתה ובשמחה, כבצל הצדיק, גם ב'פארטאגס' – השעות שלפנות בוקר כהכנה לתפילה, השתתף שעות רבות, כאילו הוא יושב, ובעל השמועה – הרבי הבית ישראל עומד לנגדו!
כה עברה עליו שבת נפלאה, מלאה בעבודת ד' ובסיפוק רוחני עמוק!
שמעו דבר ד' החרדים אל דברו: לשבת האחרת, כשהישיבה בתל אביב זכתה סוף סוף לעלות ירושלימה ולהסתופף בצל הצדיק, עברו כולם לקבלת שלום אצל הרבי, אך בהגיע בחור זה אל הרבי, החזיק הרבי בידו, ונענעה בדביקות, בקוראו אליו לפתע: "הרי עימנו הייתה זה עתה אך לפני כמה שבתות, בשבת פרשת תולדות. עימנו יחד הייתה!"
הבחור היה המום. אך מיד הבין. וידע שהרבי דבריו אמת, אכן היה עם הרבי בשבת פרשת תולדות. הן כל הנהגותיו ואורחותיו בשבת זו היו זהים לחלוטין להנהגות שאותם ביצע בצל הרבי!
כעת בימים אלו, כולנו נמצאים במצבו של אותו בחור מסכן שהפסיד הזדמנות פז של שהייה בצל הרבי.
כל אחד חש תחושת החמצה והפסד, מלווה בחשש – איך יתנהל לו ל"ג בעומר תשפ"ד, ללא אפשרות לעלות מירונה בהילולא דרשב"י.
נלמד מבחור חכם זה, וננסה להיצמד בכל אורחותינו והליכותינו כאילו אנו נמצאים בצילו של התנא האלוקי, נשמח בשמחתו – מריחוק מקום אך מקירוב הלב, נלמד את דברי תורתו במאמרי הזוהר הקדוש ובשאר המקומות, ונישא תפילה אל אבינו שבשמים לגאולת הכלל והפרט, ושישים לצרות כלל ישראל די, וישועה גדולה יושיענו בהילולא דבר יוחאי!
ובעיקר נאחוז בחוזקה בהבטחה הגדולה שהבטיח לנו התנא האלוקי: חס ושלום שתשתכח תורה מישראל!
וכך מסופר, אף הוא על אותו צדיק, הרה"ק הבית ישראל מגור זי"ע, מפי כ"ק אדמו"ר מטאלנא שליט"א שסיפר שבימי בחרותו זכה פעם בל"ג בעומר לפנות בוקר להתלוות לרבו הרה"ק ה'בית ישראל' מגור, ובעת לכתם פנה אליו ה'בית ישראל' ואמר לו: 'בוודאי הערב תתקיים סעודת ל"ג בעומר בחבורת הבחורים שבישיבת סוכטשוב, ואתה תישא דברים שם. נו, מה תאמר להם?'… שתק הטאלנער רב'ה וביקש לשמוע מה יאמר הרבי.
"אנו מזמרים בל"ג בעומר" – פתח ה'בית ישראל' פיו בחכמה – "תורתו מגן לנו היא מאירת עינינו" — איזו היא התורה של רבי שמעון שמאירה את עינינו???"
"זו היא התורה של "חס ושלום שתשתכח תורה מישראל" שאמר רבי שמעון!", השיב הרבי. "והיא אשר מאירה את עינינו ומגינה עלינו עד סוף כל הדורות, לכך נתכוון הפייטן (שהוא מרן ה'בן איש חי') זצוק"ל בפיוט הקדוש! הוא אשר תאמר להם בסעודה בסוכטשוב"… סיים הרבי.