"שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ" (שמות י"ב, ט"ו)
על יסוד דברי רבינו האריז"ל, שהקערה וסדר המאכלים שעליה רומזים לכל עשר הספירות, הסיק רבי שמשון, כי יש עניין שגם המצות יהיו בקערה יחד עם הכרפס, המרור ושאר הסימנים, כאשר המצות (הרומזות לספירות עליונות) צריכות להיות מונחות בראשם לפניהם. היכן ניתן להשיג קערה כה גדולה?
ביום בדיקת חמץ של אחת השנים, נסע ר' שמשון לשם כך לשוק הערבי בבאר שבע ושם אכן מצא קערת נחושת עתיקה בגודל ענק, המכילה די מקום עבור המצות וגם עבור שאר סימני הלילה, אלו לצד אלו. לשמחתו הרבה, היו בחנות שתי קערות כאלו, והחליט לרכוש אחת כזו גם עבור שכנו הקרוב אליו, יבלחט"א רבי אברהם דייטש. הוא שב הביתה כששתי הקערות בידו, ובני הבית עמלו זמן ממושך לנקות היטב את הקערות ולמרקן מירוק אחר מירוק.
כאשר סיימו את המלאכה ולאחר שהוגעלו והוכשרו כדין, התבונן יחד עם בני הבית כדי לקבוע איזו קערה יפה ובוהקת יותר, וכאשר נמנו כולם וגמרו בבירור על אחת מהן, אמר: "אותה תתנו לר' אברהם". באותו מעמד מצא את ההזדמנות ללמד את ילדיו את דברי הרמב"ם שבסוף הלכות איסורי מזבח, על פיהם ביכר עבור הזולת את המעולה והיפה מבין השתיים:
"… שהרוצה לזכות עצמו, יכוף יצרו הרע וירחיב ידו ויביא קרבינו מן היפה המשובח ביותר שבאותו המין שיביא ממנו… והוא הדין לכל דבר שהוא לשם הק-ל הטוב, שיהיה מן הנאה והטוב. אם בנה בית תפילה יהיה נראה מבית ישיבתו. האכיל רעב, יאכיל מן הטוב והמתוק שבשולחנו. כיסה ערום יכסה מן היפה שבכסותו. הקדיש דבר, יקדיש מן היפה שבנכסיו, וכן הוא אומר כל חלב לד'".
לאחר חצות ערב פסח
מדרך הטבע, כאשר עוסקים לקראת דבר גדול ונכבד הרי הפרטים הקטנים והשוליים נדחקים להם לקרן זווית. אבל לא אצל אדם גדול. היופי המיוחד בקומתו של רבינו היה השלמות בתיקוני הסעודה, כאשר עם כל ההכנות לגשמי הברכה והשפע משמים בליל הסדר, מצא די כוחות וזמן לשלב את טוב לבו ומידותיו התרומיות לגמילות חסדים בשלמות.
באחת השנים צירף את אחד מבני הקהילה בירוחם לחבורה של אפיית המצות שבראשה עמד, וגם ברבות הימים, כאשר כבר הלה לא היה יכול להשתתף אישית באפייה ולסייע במלאכה, הותיר רבי שמשון את חזקתו על כנה, והאברך היה מגיע לאופקים לקראת החג כדי ליטול את מצותיו.
וכך מספר בעל המעשה:
"שנה אחת עזבתי את דירתי בירוחם כבר בי"ג בניסן, בדרכי לבני ברק, וממנה תכננתי לצאת בשעות אחר הצהריים של ערב יום-טוב לעיר אחרת, שבה עשיתי את ימי החג. בשל טרדת ערב החג שכחתי לעבור דרך אופקים כדי ליטול מביתו את חבילת המצות השמורות למעני, וכאשר נזכרתי לבסוף, נאלצתי להתרוצץ בבני ברק על מנת לרכוש מצות אחרות, בידיעה שלרבי שמשון אין דרך לדעת היכן אני מתאכסן. מכשיר 'פלאפון' לא היה אז בנמצא. באותן שנים היה הרב נוסע עם כל משפחתו לערוך את הסדר בצוותא עם חותנו בבני ברק. בשעה שתיים בצהרי ערב החג, נשמעו לפתע נקישות על דלת הדירה בבני ברק שבה שהיתי. בפתח ניצב הרב בכבודו ובעצמו, הקורא לעומתי בשמחה: 'ברוך ד' שמצאתי אותך – הנה המצות שלכם!'"…
הוא פשוט 'הפך את העולם' כדי לברר להיכן יצאתי מירוחם, ועבר מאיש לאיש בבני משפחתי עד שהצליח לעלות על עקבותיי ובא בעצמו לאכסניה שלי, באמרו: 'חבל שתפסידו את המצות המהודרות שלכם'. היו אלה המצות המהודרות ביותר שאכלתי בחיי. הרבה זיעה של מצוה היתה טמונה בהן, וכל כזית וכזית שאכלו בני המשפחה, נדמה בעיניהם כאילו טעמו בו טעם גן עדן.
ליל הסדר עם אנטולי וגרישה?
בעיצומן של ההכנות לקראת ליל הסדר באחת השנים, נודע לר' שמשון כי קיומו של ה'סדר' המתוכנן להיערך עבור קבוצה של עולים חדשים מרוסיה – מוטל בספק, ולאחר שברגע האחרון נבצר מהאברך שניהל אותו מדי שנה, להשתתף בו ולמלא תפקידו. כיתר כל הבעיות שצצו חדשות לבקרים ודרשו פתרון, הגיעה גם בעיה זו לפתחו של הרב…
חלפו כמה רגעים שבהם פסע בביתו אחוז שרעפים אנה ואנה, עד שההחלטה שגמלה בלבו היתה שהוא זה שילך לערוך את הסדר לעולים. כן, בלילה המרומם, המשופע גינוני מלכות, ישב הרב בצוותא חדא עם אנטולי וגרישה ושאר חבריהם. וכי מיהו זה שקבע אילו מצוות יעלו לרצון לפני אדון – כל, אם סדר כהלכתו בביתו או שמא דווקא במקום שבו זקוקים לו ביותר ואין לו תחליף, בחברת כעשרים וחמישה עולים ישישים מרוסיה. אלא שההחלטה המפתיעה נפלה על בני הבית כיום בהיר. הרבנית נבוכה, והילדים התלחשו זה עם זה כלא מאמינים למשמע אזניהם: "טאטי הולך להיות עם הרוסים, ורק סבא וסבתא יהיו אתנו ב'סדר'".
שעת חצות היום של ערב פסח חלפה לה זה מכבר, בעוד רבי שמשון יושב בביתו ועוסק באמירת סדר הקרבת קרבן פסח. הוריו הגיעו כבר מליל אמש מירושלים לעשות את החג במחיצתו, כמו גם חותנו הגדול, והנה קרבה אליו הרבנית והביעה באוזניו את הסברא שמא ההקרבה הגדולה שלו עבור העולים עלולה להביא בכנפיה פגיעה במצוות כיבוד הורים המתארחים על שולחנם, מלבד מצוות הכנסת אורחים כשלעצמה שאף היא מצוה מדאורייתא…
הילדים הצטופפו בפאתי החדר כדי לראות כיצד ייפול דבר, יכלו להבחין עתה כיצד חוכך הוא בדעתו ומתלבט מה באמת מוטל עליו לעשות. לבסוף החליט כי אמנם הצדק עמה והודיע לשמחת כל בני הבית שהוא נותר עמם.
אבל ההחלטה הזו לא הייתה תולדה של תחושה טבעית. אף אחד לא הזכיר שם את הרגש המשפחתי הבסיסי כאשר עלה לדיון נושא כה טעון שבמקומות אחרים היה מוכרע בטרם עלה כהווה – אמינא מופרך מעיקרו. שיקול הדעת לא נסב סביב העניין הרגשי – משפחתי אלא סביב שכר מצוה כנגד מצוות אחרות שכנגדה.
זיכוי הרבים
כשנתיים לאחר מכן אירע מקרה דומה, שאף בו הכריעה מצוות כיבוד הורים.
היה זה באחד מימי חול המועד פסח, כאשר פנו אליו מארגון 'ערכים' בבקשה בהולה לחלץ אותם מן המיצר, לאחר שלסמינר הנערך מטעם הארגון באנגליה לא נמצא מרצה שייאות לעזוב את בני משפחתו בעיצומו של חג, ומשבירר ונוכח בנחיצות הרבה השיב רבינו כי הוא נוטה להיענות בחיוב להצעה, ומבחינתו נכון הוא לצאת בטיסה לאירופה למחרת עם לילה…
גם הפעם הזאת נחלצו בני הבית למנוע ממנו את ביצוע הרעיון, בעיקר מתוך דאגה לשלומו ולבריאותו, שהרי היטב ידעו כי לדידו השהייה בפסח מחוץ לבית, כמוה כגזרת תענית על עצמו, בנוסף לנסיעות וההרצאות המפרכות. אלא שגם משום כך לא היה שת לבו לתנאיו הגשמיים כאשר מנגד עומדת מצוה רבה זו של רבים. השיקול שבכל זאת הכריע את הכף לשלול את הנסיעה, היה גם במקרה זה עניין כיבוד ההורים ששהו בביתו במהלך החג, באמרו "איך אסע לחו"ל ואשאיר אותם כאן?!"
סירוב להזמנה נדירה
אגב, גם שנים קודם לכן סירב פעם להזמנה נדירה למען כיבוד הורים. היה זה באחת השנים הראשונות לנישואיו, כאשר רבו הגאון רבי יושע-בער סולובייצ'יק זצ"ל הזמין אותו ואת רעייתו הרבנית להסב עמו בליל הסדר. רבי שמשון זצ"ל ידע שהזמנה זו היא נדירה וייחודית וחשק מאוד לזכות ולהיות סמוך על שולחן רבו וללמוד מאורחותיו, אלא שלמרות רצונו העז נבצר ממנו להסכים להזמנה. "חשבתי לעצמי", סיפר לימים, "אם אני אלך, מי יהיה אצל השווער בליל הסדר?"
(מתוך 'ואוהביו כצאת השמש בגבורתו')