"כל דבר אשר יבוא באש תעבירו באש" (במדבר לא כג)
מדי שנה בחודשי הקיץ הלוהטים היו באים המוני יהודים לנפוש בעיר בורסק שבמחוז סאטמאר, שהייתה משופעת במעיינות בריאות ואוויר צח שנשב מהרי הקרפטים הגבוהים.
רבה הראשי של רומניה הרב רוזן, שהיה זקוק לאיש קודש שיהיה אחראי ראשי על כל העניינים הרוחניים של בורסק, ידע כי רק הגר"נ הלפרט זצ"ל אב"ד סאטמאר ימלא את התפקיד המבוקש במלוא מובן המילה, וכך הוטל התפקיד על הרב.
בלילות היה מסתובב בכל רחבי בורסק להשליך קסמי עץ קטנים לתוך תנורי המאפיות כדי שלא להכשיל יהודים באכילת פת עכו"ם. באישון לילה היה מכתת רגליו בכל העיר כשרגליו כבדות אחרי יום עבודה מפרך בשמירה ובהשגחה מסביב לשעון.
בעלי המאפיות הגויים לא ראו בעין יפה את היהודי המבוגר 'התמהוני' הנכנס לתוך המאפייה הפרטית שלהם ונוהג בה כבשלו, כשהוא משליך חתיכת עץ קטנה לתוך התנור באשמורת הבוקר, והיו מתנגדים לכך, וכעסו עליו מאד, בחושבם שהוא מכשף. פעמים רבות איימו עליו שיזמינו את המשטרה על פלישתו לתחומם ללא קבלת רשות. אך הרב, שרק כשרות המאכלים עמדה לנגד עיניו לא שת לבו לכלום והמשיך במלאכת הקודש בתמימות ובמסירות.
מעשייה נחמדה נשמרה מאחד הלילות בבורסק. כשהרב השליך קיסם לתוך התנור, נעצר ע"י שוטר מקומי שהודיע לו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שהוא עצור בידי המשטרה על מעשיו המוזרים ועל חדירתו ללא רשות לשטח פרטי באישון לילה. כעבור מספר דקות הבין השוטר כי העומד לפניו אינו עבריין מקומי אלא יהודי חשוב שאינו מבקש רעה, ולכן אמר לו שאם הוא יסביר לו את פשר מעשיו בצורה שגם הוא יבין, הוא משוחרר.
חכך הרב בדעתו מספר רגעים, מה יאמר לשוטר. וכי מה יסביר לו שאסור ליהודים לאכול פת שנאפתה בתנור של גויים? הרי דבר זה יכול עוד יותר להחמיר את המצב. לבסוף נפל במוחו רעיון נפלא, ואלו היו דבריו המחכימים:
בתורתנו הקדושה נכתב 'בזיעת אפיך תאכל לחם', משמעות ציווי זה שאסור ליהודי לאכול לחם אם הוא לא עמל עליו ביזע. זהו חוב גמור המוטל על כל יהודי, שהוא צריך לעמול בזיעת אפים על הלחם אותו הוא אוכל. [יסוד זה היה גם מבסיסי השלטון הקומוניסטי שכל אזרח חייב לתרום דבר מה למדינה].
והנה כשהיהודים קונים לחם במאפיות האלו בבורסק, הם מרגישים אי נעימות על כך שהם אוכלים לחם שהם לא עמלו עליו, כי מן הדין היה עליהם לבוא למאפייה ולטרוח באפיית הלחם. אך מכיוון שאין זה מן ההיגיון שמאות יהודים ימלאו את המאפיות ויעבדו על הלחם, לכן הם מינו אותי שליח עבורם שאשליך לתוך התנור קיסם עץ קטן, וכך נמצינו היהודים משתתפים באפיית הלחם ומקיימים את הציווי של 'בזיעת אפיך תאכל לחם'.
כששמע השוטר את הדברים שחרר אותו לאלתר והתנצל בפניו על המעצר החפוז, ולא זו בלבד אלא שמאותו יום והלאה אף דאגו לו לליווי צמוד מטעם המשטרה שיוכל להיכנס לכל המאפיות ללא כל בעיה.
(מתוך מאמרו של הרב יוסף מאיר האס, 'המבשר תורני')
2/217