לאחרונה בעקבות פטירת אבי ז"ל היה עלי 'חיוב' לגשת לעמוד לתפילות, כמו שנוהגים כל ישראל. אך בבית הכנסת בו אני מתפלל היה 'חיוב' נוסף, ולכן החלטנו לפצל את המנין לשני מניינים, כך שאם עד עכשיו המנין היה מורכב מעשרים עד עשרים וחמשה אנשים, כעת יהיו שני מניינים, וכל מנין יהיה מנין מצומצם.
והיות ואי אפשר להתחיל חזרת הש"ץ אלא אם כן יש תשעה עונים, נמצא שבמנין מצומצם יש להמתין לכל המתפללים עד שיגמרו תפילתם. והנה במנין שלי חלק מהמתפללים האריכו בתפילתם, והיינו צריכים להמתין כמה דקות נוספות עד לתחילת חזרת הש"ץ. הרגשתי לא נעים, שבגללי המתפללים צריכים להתעכב זמן נוסף, לכן מהרתי בחזרת הש"ץ, כך שהתפילה נגמרה פחות או יותר באותו זמן. כך היה כמה פעמים בשחרית ומנחה.
בליל שבת בחמש לפנות בוקר, אני חולם: "ברכות דף כט עמוד ב', אמר רבי אלעזר"… איני רגיל בחלומות, ובפרט לא בחלומות מגמרא שמזמן לא למדתי, כך שכל הדבר היה פלא בעיני. נטלתי ידי, קמתי, ברכתי ברכת התורה ופתחתי גמרא מסכת ברכות. שם נאמר: "רבי אליעזר אומר, העושה תפלתו קבע אין תפילתו תחנונים: מאי קבע? אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי אושעיא, כל שתפלתו דומה עליו כמשוי, ורבנן אמרי כל מי שאינו אומרה בלשון תחנונים". ובשו"ע או"ח סימן צח ס' יג) כתב: יתפלל דרך תחנונים, כרש המבקש בפתח, ובנחת, ושלא תראה עליו כמשא ומבקש ליפטר ממנה".
סיפרתי את הסיפור לרב, ושאלתי אותו מה הוא אומר על כך. אמר לי הרב: מעיקר הדין, לאבל תיקנו לומר קדיש וברכו, וכל התפילה לפני העמוד אין לה יסודות חזקים, ולא היה מן הראוי לפצל מנין עבור כך, כי לתפילה במנין גדול יותר יש את המעלה של 'ברוב עם הדרת מלך'. אך היות וכבר נהגו בהרבה מקומות לפצל את המנין, לא רציתי להעיר לך. אבל אם כבר באת לשאול, ובפרט לאחר שהיתה לך זכות גדולה, שהראו לך מן השמים מיד בתחילה שאין מרוצים מתפילה כזו, בוודאי מן הראוי שלא לפצל את המנין, אלא לעשות תור וכל אחד יתפלל לפי תורו.
והוסיף לי הרב: "תדע לך, כשאני הייתי בשנה על אבי, לא התפללתי כלל לפני העמוד. כי תפילה מהירה לא רציתי להתפלל, ובתפילה איטית כפי שאני רגיל, יש בזה משום טירחא דציבורא, ולכן נהגתי כפי הדין, אמרתי קדיש וברכו, ולמדתי הרבה משניות".
(משנתה של תורה וארא תשע"ח באדיבות מכון ווי העמודים)
3/364