בימים כתיקונם, כשאתה רואה בסוּפֶּר 'קרמבו', לא בטוח שתתעכב לידו. אבל כשאתה שומע שייתכן מחסור בקרמבו בגלל הקורונה – אתה לא תחשוב שלש פעמים לפני שתכניס אותו לעגלת הקניות…

יקותיאל יהודה גנזל

בימים האחרונים עברה השמועה שבעקבות הקורונה יהיה "מחסור בקרמבו". אותו ממתק המהווה תשלובת של קצפת מתוקה־מתוקה, צמקאו ועוגיה (או בקצרה: קבוצת סיכון שלימה).

"מחסור בקרמבו" פירושו, פגיעה במורל הישראלי. אמנם מדובר בממתק אירופאי שהומצא בדנמרק (יש מדינות נוספות הטוענות לכתר), אבל אין ספק שהישראלים כבר מזמן הניחו את היד על הממתק הזה והפכוהו, כמעט, לממתק הלאומי.

אגב, למרות שהוא בסך־הכל ממתק, מכיל הקרמבו פולקלור שלם סביבו. בשנות נעוריי קראתי פעם מאמר שלם על הקרמבו. רק על השמות השונים שיש לממתק הזה מסביב הגלובוס, אפשר לכתוב פרק שלם. באוסטריה, לשם דוגמה, מיוחס הממתק לתוצרת השבדית, והוא נקרא שְוֵדֵנבֹּומִבֵן (- פצצה שבדית). באותו מאמר גם נמנו לא פחות משבע דרכים שונות בהן אפשר לאכול את הממתק גדוש הסוכר הלזה.

אבל אני דווקא רוצה לדבר על אפקט המחסור.

יכול להיות שיש באמת מחסור, אבל אם אתם זוכרים, זו לא השנה הראשונה בה מכריזים בתחילת החורף שיש מחסור בקרמבו (וכבר לפני שבוע ראיתי מגדלים של אריזות קרמבו ב'סופר' השכונתי). יכול להיות שמדובר במשהו מכוון, כמו שראינו בתחילת הקורונה כשהיה מי שניצל את המצב ובישר על מוצרים שונים שהם חסרים. ומה קרה אז? התנפלות על החנויות.

אם אתה עובר בסופרמרקט ואתה רואה 'קרמבו', לא בטוח שתכניס אחד לעגלת הקניות, אבל אם אתה יודע שכעת הקרמבו הוא ממתק מבוקש, יש מחסור, אתה לא תחשוב שלוש פעמים לפני שתכניס לעגלה קופסה מהמתוק־המתוק הזה.

עד כאן ענייני שיווק. כעת נעבור – במעבר חד מחול לקודש – לחידושו של היעב"ץ במסכת מכות, שם מופיעה המשנה המוכרת (משנת הקדישים): "רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הירבה להם תורה ומצוות".

מבאר רש"י: מרוב שהקב"ה אוהב אותנו הוא ציווה אותנו גם במצוות שהאדם עושה ממילא. כמו איסור אכילת שקצים ורמשים. כל בר דעת לא מכניס לפיו ברחשים מעופפים. וכך זוכים לשכר טוב על כך שאנו לא אוכלים אותם.

ומסביר היעב"ץ: תשלום השכר אינו בחינם. אלא שבאותו רגע שהקב"ה מצווה את האדם לבל יעשה דבר מסוים, גם אם ממילא הוא לא היה עושה את זה – באותו רגע האדם מרגיש 'מחסור'. הוא מרגיש שחסר לו הדבר ופתאום יש לו כבר דחף לעשות את זה. וכשהוא מתגבר – הוא מקבל שכר.

זו תורת הביקוש: כשאדם מרגיש שאסור לו משהו, שחסר לו משהו, הוא מתאווה אליו יותר ויותר. וזו באמת החכמה, להתאפק. כי דווקא כשחסר קרמבו, או שנדמה לאדם שחסר לו – הוא מרגיש צורך למהר ולקנות. כמו כן כשהקב"ה מגביל אדם ואומר לו: "לא", הניסיון נהיה קשה שבעתיים.

(המבשר)