מנחם פינס
מדי יום, עם שחר, בשעה שש וחצי הם שם. יושבים מול הגמרא על כיסאות מרופדים בקטיפה אדמדמה. משפשפים עיניים עייפות ומתעוררים ליום שמתחיל בתורה.
אם הייתם לוקחים רק לפני שנים לא רבות, את מי מהיושבים כאן ומספרים לו על הסיטואציה לה הוא שותף, סביר להניח שהייתם נתקלים בגיחוך בריטי מנומס.
אבל זו מציאות. מדי יום, בקיץ ובחורף, בגשם ובכפור, מתמלא 'דף היומי שוהל' ברחוב לג שבעיר מנצ'סטר השוכנת בצפון מערב אנגליה בעשרות לומדי תורה שבשבילם הדף היומי הוא דבר קדוש.
הם נכנסים בעשרותיהם, תופסים את מקומותיהם ודרוכים היטב לכל מילה. במקביל באותם רגעים, מתחברים יהודים מרחבי העולם לשידור מן השיעור. עוד אלפים יצפו או יאזינו לשיעור מאוחר יותר.
אותו מחזה בדיוק יחזור על עצמו בדיוק שתים עשרה שעות מאוחר יותר. בית המדרש של 'מחזיקי הדת', גם הוא על דרך לג, יתמלא בלומדים מכל הגילאים והקהלים. בנוסף זה בנוסף לשיעור שלישי או כזה במוצאי שבת בו מתאחדים כלל הלומדים.
ויש דמות אחת שממגנטת את כולם. מגיד השיעור הנצחי.
בחיוך רחב, הוא יפסע אל שולחנו הממוקם במזרח, מולו כבר ממתינה המצלמה המוכנה להעביר את השידור לרחבי העולם, ידו מסדרת את כיפת הענק שלראשו, ולאחר מכן מלטפת את זקנו הצחור.
ראיתם פעם אנשים ממתינים למשהו מרתק שיתחיל? כך בדיוק זה נראה באותם רגעים. אמירה מקומית מחויכת אומרת, כי מי שמעוניין להתעדכן בחדשות הקהילה, כדאי לו להגיע לשיעור שכן בראשיתו נאמרות לעיתים ברכות מזל טוב לרגל אירועי הלומדים השונים.
ואז זה קורה.
כבר כשהוא פותח במילותיו הראשונות אתה מגלה עד כמה כל מילה שיוצאת מפיו, כל תיאור, כל הסבר בגמרא, הופך להיות מעניין במיוחד בפיו. הכל נהיה מובן ובהיר, לכל רמה, לכל גיל. ניכר שהוא חי בתוך זה.
זהו הגאון רבי שמחה במברגר, שיש בממלכה הבריטית המכנים אותו "גאב"ד הדף היומי". סיכוי רב שהוא מגיד השיעור הוותיק ביותר בעולם. תכפילו 45 שנה בשלושה שיעורים יומיים, לא כולל חברותות לדף היומי ותקבלו מספר שיא של שיעורים ושל דפים.
שיעוריו הנמסרים באנגלית זוכים לפופולריות אדירה ברחבי העולם, עד ששמענו מדיינים ומורי הוראה, גם תושבי הארץ, שמדי ערב במשך כשעה, הם ישובים מול הגמרא כשהטלפון בידם, רק כדי לשמוע שיעור דף יומי מפיו. כי להסבר הקולח שלו, לחן המיוחד, ולטעם הממכר שלו – אין תחליף.
מה שהופך את השיעור הזה למעניין עוד יותר, זוהי העובדה שהוא משתלב בקורות ימיה של קהילת קודש מנצ'סטר ומסמל את המהפך העצום שהתחולל בה בעשורים האחרונים, כשהדף היומי הוא אחת מאבני הדרך ששינו את הקהילה מקצה לקצה.
פעם, כך נזכרים ותיקי המקום, בימים עברו, הכל היה כל כך שונה.
מאז ומתמיד הייתה מנצ'סטר עיר שתלמידי חכמים מופלגים מצאו בה בית. כיהנו בה הגאון העצום רבי יהודה זאב סגל, מי שהביא לעולם את לימוד ההלכות בספר 'חפץ חיים' כסדר, גם גאב"ד העדה החרדית, הגאון רבי יצחק יעקב וייס, בעל ה'מנחת יצחק', הפיץ ממנה את תורתו טרם עלותו לארץ הקודש ואף ייסד בה את הכולל הראשון שבראשו עמד. ואלו הן רק חלק מדמויות ההוד שהיו לזיו בעיר האנגלית הקרה.
אבל למרות היותה מקום שגדולי תורה הוציאו ממנה תורה לעולם כולו, העיר עצמה לא הייתה עיר תורנית. בימים ההם, מספר הלומדים בה היה בקושי מניין, ויש כאלה שאף התבטאו כי ביחס לקהילות יהודיות אחרות הייתה אווירתה הרוחנית של העיר מצויה הרחק מאחור, כמו במקום בלתי מפותח בעליל.
למצוא כמה מוותיקי המקום, היה די קל. לשמוע מהם איך הכל החל, היה מעט יותר סבוך. הם מספרים על אותם ימים אחרים, שבהם האברכים כונו בכינויים לא בהכרח מחמיאים, על עידן שבו היה שיעור תורה אחד בלבד לבעלי בתים היה בעיר, וגם הוא קצר, בין מנחה לערבית. ומי דיבר על עשרות בתי כנסת. אפילו שטיבל אחד לא היה. כך באה לעולם יוזמה של מספר אברכים שינו את הכל מקצה לקצה. אחד מהם היה הגאון רבי אשר יעקב וועסטהיים, העומד בראשות בד"צ איגוד הרבנים ומכונה בעיר כ"דיין וועסטהיים".
הכי 'תורה'דיג' שיש
מנצ'סטר, בצפון מערב בריטניה, היא עיר לא קטנה. מספר התושבים בה כיום עומד על מעל לחצי מיליון, זאת בנוסף לעוד קרוב לשני מיליון בגלילותיה. היא נחשבת לעיר עם קצב ההתפתחות העצום ביותר באזור בשנים האחרונות. במבדקים הנעשים מפעם לפעם במדרגים שונים בממלכה המאוחדת, היא ממוקמת תמיד מקום אחד אחרי לונדון הבירה, המרוחקת ממנה בכמה שעות נסיעה נכבדות. מנצ'סטר, למשל, היא העיר השניה שבה ניתן למצוא בקלות בית עסק, והיא גם בעלת הצמיחה הכלכלית הכי מהירה באי הבריטי.
מה שלא יודעים אותם חוקרים אנגלים, זה שהיא גם העיר האירופית שבה ניתן היום למצוא הכי בקלות שיעורי דף היומי. שלל המסגרות השונות, ובראשן המסגרות של ארגון 'דרשו' שחולל מהפכה תורנית משמעותית בעיר – מלאות בלומדים הבאים ללמוד מדי יום. רק במסגרת תוכנית לימוד ההלכה של 'דרשו' קיימים כ-15 שיעורים יומיים.
מספר בתי הכנסת עובר את החמישים, והמקום בו ישנה הצמיחה היהודית הגדולה ביותר באירופה, לא עוצר לרגע. בתוך מספר שנים, הכפילה הקהילה היהודית את גודלה. מנצ'סטר התחרדה במהירות, או נכון יותר התייהדה. לפחות שלושה חלקים נרחבים שבעבר היו בהם רחובות הנחשבים מפוקפקים, כאלה שאיש לא מסתובב בהם בשעה מאוחרת – ובאנגליה לעיתים שעה מאוחרת באה די מוקדם – הפכו לרחובות יהודיים מובהקים.
רק בשנים הספורות האחרונות נפתחו בה מספר נכבד של בתי ספר ותלמודי תורה חדשים. העיר הזו שמתפתחת בצעדי ענק עם קהל צעיר וטרי, באופן שמאוד מזכיר את לייקווד האמריקאית, היא כיום מעצמה של תורה. או כמו שהמקומיים אמרו לנו שוב ושוב, כמעט בדקלום: "מנצ'סטר כיום היא הכי 'תורה'דיג' שיש".
"מדי בוקר", מספר לנו אחד האברכים, "יש יהודים שקמים לשעתיים של תורה לפחות, ובשעה חמש אחר הצהריים כשהכל מתחיל להיסגר, בתי המדרש מתמלאים ביהודים הללו של עמל שכל חייהם סובבים את התורה. זה לא ניתן לתאר".
אחרים קראו לזה "תורה וגדולה במקום אחד", קהילות שבהן גם בעלי הבתים הם בני תורה מובהקים.
אחת הסיבות לתופעה היא מניע כלכלי. העיר נחשבת למקום מאוד נוח ומאוד זול למגורים, הכל באופן הרבה יותר קל מבלונדון, שבה נדמה שההתפתחות כבר הגיעה כמעט לקצה גבול היכולת. כולם מרגישים בה במנצ'סטר בבית. אשכנזים וספרדים, ליטאים וחסידים, גם חסידויות המפוצלות לכמה חצרות שכולן מוצאות מקום להתגדר בו עם בתי מדרש משלהן. ברפרוף קל אתה יכול לראות תלמודי תורה, בתי ספר ובתי מדרש של סאטמאר ובאבוב, של סקווירא וחב"ד, של ליטאים וספרדים.
רבים מה"חדשים" שבאו בשנים האחרונות למנצ'סטר הם דווקא די ותיקים, ילידי המקום, כאלה שגלו למקום תורה. חלק ניכר מהם הלכו ללמוד בארץ ישראל ועכשיו הם שבים הביתה בהמוניהם. לעיתים אלו הם גם חברי ילדות שפשוט שבו להתאחד יחד בשיטת חבר מביא חבר. העיר הזו שבה היו בסך הכל כמה מאות יהודים בקושי, הפכה לעיר עם אלפי משפחות חרדיות, מספר האברכים בה, השוקדים על תורתם יום וליל, הוא כיום פי כמה ממספר היהודים שהיו בה לפני יובל, חוצה את החמש מאות.
משפחת הדף
"זה נהיה כל כך מובן מאליו שישנם מאות יהודים שלומדים ונבחנים", מספר ל'משפחה' הרב חנוך גרינבלט, הרוח החיה מאחורי שיעורי 'דרשו' בעיר. במידה רבה עצם קיומם של השיעורים האלו בכמות כזו, מהווה סמל למנצ'סטר עם צמיחתה התורנית. "בכל פעם שעשינו סיום, הצטרפו עוד ועוד". כשהם סופרים את הלומדים והנבחנים ההתרגשות שלהם עולה, באופן שהישראלי עלול להרים גבה. "אתם רגילים לאווירה של הכוללים, לערים החרדיות", הם מסבירים, "אבל לא, כאן זה מרגש ומיוחד הרבה יותר. מנצ'סטר התמלאה בתורה".
הרב יהודה שטיינברג, אחד ממגידי השיעורים של 'דרשו', רואה בביקוש ההולך וגובר לשיעורים, את שיא הצמיחה התורנית שהולכת וגדלה, וגם הוא לא מסתיר את התרגשותו. "כששולחים מהארץ 300 ספרים כי נדמה שזה מספיק, אבל הם נחטפים בתוך מספר ימים על ידי אברכים ובעלי בתים ממגוון קהילות, עד שצריך בדחיפות לדאוג לעוד ועוד ספרים – זה רגע שאתה מבין שמשהו קרה במנצ'סטר".
כשאנחנו מנסים להבין איך כל זה קשור לדף היומי, התשובה היא מפתיעה במיוחד: "ראית פעם אדם שמכור לשוקולד כמה הוא להוט אליו?" שואל אחד מלומדי הדף היומי, "לך תראה את רבי שמחה במברגר כשהוא בשיעור דף היומי. לך תעמוד ליד חלון ביתו בשתיים בלילה ותראה את האור בחדר שלו כי הוא מכין שיעור למחר, כשבעוד שעות ספורות הוא קם – זה מה שמדביק את כולם בלימוד הזה, והשיעור הזה שלא פסק מעולם, שלא היה ממנו חופש, הוא אחת העוצמות של מנצ'סטר התורנית".
וכשכולם שולחים אותנו אל הרב במברגר, הגענו אליו וביקשנו לשמוע.
כששאלנו את הגר"ש במברגר עצמו אם הוא זוכר מאורע בו החלו ניצני השיעור הוותיק שלו לנבוט, הוא לא היסס. "י"ד בתמוז תשל"ה", הוא אמר בהתרגשות, "זה היה היום שבו השתנו החיים שלי". מהר מאוד מתברר גם כי הזיכרון שלו יצוק מפלדה, דבר ששם במקום עוצמתי הרבה יותר את העובדה שאחד מהדברים שמאפיינים את שיעוריו, זו העובדה שנדמה כאילו זו הפעם הראשונה עבורו שבה הוא עוסק בסוגיות אלו, באותה התרגשות וטריות.
באותו יום בו 'השתנו חייו' של הגר"ש, הוא שמע מחברו לספסל הכולל הגרא"י וועסטהיים מילים בודדות שמהדהדות עד היום. "אתה צריך להתחיל שיעור. השאלה רק במה יעסוק השיעור". מודעה שפורסמה באותם ימים בעיתון 'ג'ואיש טריביון' וסיפרה על סיום הש"ס שיתקיים בלונדון, הביאה את הרעיון כי אם צריך שיעור – אין מתאים מהדף היומי. בימים ההם, טרם היה העולם מוצף בשיעורים, והדף היומי לא היה נחלת הכלל כמו היום.
למען האמת, הרב במברגר לא מתראיין, הוא לא אוהב לדבר על עצמו, ובריחתו מאור הזרקורים היא גם זו שבגינה הוא טרם מבין מדוע כל כך ברור לכולם כי הוא יהיה זה שיסיים את הש"ס בסיום הענק של 'דרשו' במנצ'סטר. אבל גם על זה נדבר.
השיחה איתו זורמת. לא שיחה של כותב ומרואיין, אלא שיחה של תלמיד עם מגיד השיעור. "אם לדבר על הדף היומי יביא תועלת, נו, אז אפשר שהשיחה שלנו תהיה בשמי", הוא יאמר מאוחר יותר. זמן לשיחות אין לו. גם לא לשיחות על השיעור. הוא הרי עסוק בשיעור עצמו. אבל ברגע של סייעתא דשמיא מצאנו חלון קטן בשעה מאוחרת לפנות בוקר, עם שובו משיעורי דף יומי שמסר לקהל לומדי 'ירחי כלה' המתקיים על ידי ישיבת פוניבז' בהולנד מדי שנה. כשהוא שב תשוש והתיישב בחדרו גדוש הספרים, חזרנו אל אותם ימים.
הוא נזכר איך יום למחרת השיחה ההוא, לפני כ-45 שנה, הוא הודיע לציבור כי ישנו סיום הש"ס בלונדון בעוד כחודשיים, ועם תחילת הלימוד בדף היומי, יחל גם שיעור חדש במנצ'סטר. "או דף יומי, או שאין שיעור אחר, רק זה מה שיתפוס", כך היה משוכנע.
הגרא"י וועסטהיים דאג אז לפרסום קטן בעיר, שוחח עם אנשים, דיבר, הפעיל, אבל אחרי שמונה שבועות, שב מאוכזב לחלוטין.
"יש מעט אנשים שמוכנים", הוא אמר, "אבל אחד רוצה בעברית, אחד באנגלית ואחד באידיש, אחד רוצה בבוקר, השני בערב והשלישי בצהריים, העסק אבוד". הרעיון הגיע לקיצו. לא יהיה שיעור דף יומי, ובעצם לא יהיה שיעור כלל.
במנחה של שבת, יום לפני סיום הש"ס שהיה אמור להתקיים בלונדון, התחוללה שיחה קטנה בבית הכנסת 'מחזיקי הדת' על הבימה. שיחה שאיש לא חלם מה יהיו תוצאותיה לטווח הרחוק.
"ה'טור' כותב דברים מופלאים על העת רצון הזה של שבת אחרי צהריים, ואני תפילתי לך השם עת ר-צ-ו-ן", מספר הגר"ש במברגר, וכשהוא מתאר את הדברים, הוא ממגנט אותך, בדיוק כמו שהוא עושה בשיעוריו. אפשר לגמרי להבין את ההילה שיצרו שיעוריו. "הלכתי לנשק את הספר תורה, להתפלל בעת רצון הזו, ואז, ברגע הזה עוצר אותי רבי דוד רייך, יהודי יקר שלמדתי עם בניו גמרא, הוא זכה ובניו צמחו לראשי ישיבות ידועים, ובאותה התפילה הוא היה הגבאי".
"'שמעתי שיש משהו שמדברים על הדף היומי', הוא אמר, 'אם תגיד כל יום שיעור ב-6 וחצי פה בבית הכנסת, אני מגיע'. ביום ראשון הגעתי לכולל ואמרתי לחברים: 'אני מתחיל שיעור בדף היומי'. 'למי?' הם שאלו. אמרתי להם 'מבחינתי לאדם אחד. אני לא צריך יותר מזה'".
באותו היום, כעבור מספר שעות, הם נסעו ללונדון לסיום הש"ס, מגיד השיעור, התלמיד הראשון ועוד אברכים. ברכב הצפוף, בדרך חזור מלונדון למנצ'סטר, החל השיעור הראשון עם אותו יהודי. כך שלמעשה, לשיעור הראשון האמיתי, זה שהתקיים בבית הכנסת שעה קלה לאחר שהגיעו הביתה, אותו יהודי שהבטיח לבוא ראשון כבר לא הגיע, שכן הוא שמע את השיעור ברכב. אבל היה מי שהגיע, יהודי אחד, אחר. הרב במברגר קיים את הבטחתו, למסור שיעור גם ליהודי אחד. השיעור יצא לדרך והיה לעובדה.
כעבור מספר ימים, השמועה על שהשיעור קורה בפועל התפרסמה והחלו לזרום בקשות לשיעור נוסף בשעות הערב. הרב במברגר נענה מיד, הוא לא המתין רגע, ובערב שבת של אותו שבוע, מסר שיעור ארוך על שלושת הדפים הראשונים במסכת ברכות, אלו שמשתתפי השיעור המאוחר החמיצו ומשם החל בשיעור נוסף.
עם סיום מסכת ברכות, נערך הסיום הציבורי הראשון בעיר אי פעם. בשיעור כבר היו כחמישים משתתפים. אחרי סיום מסכת שבת זה נהיה 85 אנשים, ואז, דווקא אז, בעירובין, מסכת שהיה מי שחשב ששם מעצמת השיעורים תקרוס, מספר בעלי הבתים שהגיעו ללמוד בהתלבות, גדל משמעותית. הם יצאו משם עם ידיעת מסכת עירובין באופן מדהים. חלקם מתענגים על הזיכרון ההוא עד היום.
בספר 'יראה ודעת' של הגר"י סגל, מדמויות הענק של מנצ'סטר, ניתן לראות את דרשתו לפני התקיעות בראש השנה תשל"ו, בה הוא מספר על הזכות החדשה שנוספה לעיר: שיעור דף היומי.
עם הזמן הלכו השיעורים והיו לאימפריה בלתי נתספת במושגים מקומיים וכנראה גם עולמיים. רבי שלמה אדלר, מי שעסק רבות בכבוד המת ברחבי העולם, הציע לראש הישיבה הרב סגל, כי השיעורים יהפכו למשהו רשמי. ההצעה נתקבלה והגאון רבי שמחה במברגר הפך באופן סופי לרב ומנהיג של הדף היומי בעיר. השיעור באותם ימים עם קרוב ל-150 משתתפים היה אחד הגדולים בעולם. עד היום, בכל סיום ש"ס, כבר בפעם החמישית, יוצא ספר ענק של 'משפחת הלומדים', בו מוזכרים דברי הספד ותמונות על כל אלו שהלכו לעולמם. הגר"ש סופר אותם בשמותם. יודע בכל מחזור כמה נסתלקו ומי. כולם חלק מחייו ממש. כך גם רגע השיא של סיומי הש"ס שלו, הוא תפילת 'ק-ל מלא רחמים', לזכרם.
"אנחנו אולי שלושה שיעורים", מסביר הרב במברגר, "אבל כולם מאוגדים. זה כמו אגד, יכול להיות לה 3 אוטובוסים עם נוסעים שונים, אבל הכל אותה חברה".
סיום הוא סיום
בשנת תשמ"ב נערך הסיום הענק הראשון בעיר, ומגיד השיעור דאג מכיסו לכל ההוצאות, כולל הסעודה. הדבר הזה בוער לו, להעריך ולייקר את לומדי התורה. "סיום הוא סיום", הוא אומר, ואם בבית לא היית רק יושב סביב שולחן, כך גם בסיום הגדול.
השנה, עם התעצמותה של העיר, בהיסטוריה של מנצ'סטר תיחקק אבן דרך חדשה. הסיום הפעם יהיה עם אלפי משתתפים, סיום של 'דרשו' על כל המשתמע. זאת למרות שאותו ארגון בעצמו, מקיים סיום בריטי ענק כמה ימים לאחר מכן, באחוזה מפוארת באוקספורד. ההחלטה על סיום מיוחד המוקדש למנצ'סטר, נפלה מיד לאחר סיום הש"ס הקודם בגייטסהד.
בדרך חזור ממנו, עצרו רבני 'דרשו' במנצ'סטר, שכבר ניכר בה היותה הופכת לממלכה של תורה עם הרבה רוח צעירה, וכבר החלה להתמלא בשיעורים הרבים. אז הם כבר ידעו כי בסיום המחזור הנוכחי, יהיה בעיר סיום ענק על כל המשתמע.
"הזמינו אולם ענק, אלפי מקומות, כבר לא ישנים כמה לילות", אומר לנו ר' יענקי זילבר, העומד מאחורי הפקת הסיום. "יש כאלה שכבר כמה חודשים מתארגנים לכל פרט, אבל מה שהם לא לקחו בחשבון זה הביקוש הענק, זה שהביא להכרח של עוד אלף מקומות מהתכנון המקורי. אי אפשר להסביר את ההתרגשות, את הכרטיסים שנגמרו ברגע, את האלפים שיגדשו את היכל הסיום הענק במנצ'סטר. צריך להיות מקומי כדי להבין את ההיסטוריה. את העוצמה".
ואולי הם גם לא לקחו בחשבון את הביקוש הגדול דווקא ללימוד, את עשרות הלומדים החדשים, שכבר מהיום מצהירים כי הם יהיו חלק מלומדי הדף החל מהיום הראשון שאחר הסיום. מה שאומר שעם תחילת מסכת ברכות יהיו לכל הפחות עוד כשלושה שיעורים חדשים של דרשו בעיר.
רבי שמחה עצמו, שכבר יצר מסורת של סיומים מנצ'סטריים, נרתם בכל כוחו למשימה באופן מעורר השתאות. "אפשר לברך על 'דרשו' 'ברוך אשר יקים' (את דברי התורה)", הוא אומר, "הם מילאו את העיר בשיעורים שרק יכולנו לחלום עליהם בעבר". הוא הביא לכך שיהיה זה סיום שמאחד את כלל הקהילות, מכל הסוגים והשמות למקום אחד. אחדות כפי שרק מנצ'סטר יכולה לייצר. וגם, דאג למסורת החשובה שלו: סיום הוא סיום.
לא בטוח כלל שיש עוד מקום בעולם שבו ישבו לסיום של ממש, עם כל בעלי המנגנים והמקהלות, גדולי ישראל מכל העולם, לצד שולחנות ערוכים בסעודת מצווה לכבוד גומרה של תורה. אם היה ספר שיאים לתחום הדף היומי, הרי שייתכן שמקום בו שהחל השיעור הגדול בעולם שמעולם לא פסק ושכיום מעיינותיו פורצים בכל דרך לרחבי העולם בפופולריות מדהימה, הוא גם המקום בו יתקיים הסיום הגדול בעולם, לא בכמות המשתתפים, כמו בעובדה שזה סיום לכל דבר. משפחתי עם 3,000 איש בקירוב.
תנאי אחד הציב הגר"ש במברגר, והוא, שלראשונה תינתן לו ההזדמנות להעביר את מושכות ה'מסיים' למגיד שיעור אחר. "לא השארתי מקום לאחרים", אמר בצניעות, "סוף סוף אפשר לפרוץ עוד עם הדף היומי". בתחילה נענו לדרישתו, אבל הקהל המנצ'סטרי לצד רבני 'דרשו', פועלים עד לרגע זה להסביר את הכבוד שהם יזכו לו לראותו כמסיים הראשי בפעם החמישית, ודומה שלמסביר הגדול ביותר, לא כל אחד מצליח להסביר.
להבין, פשוט להבין
אחרי 45 שנה, העזנו לשאול את מי שכבר שנים הדף זורם בדמו מבוקר ועד לילה בשיעורים וחברותות, יש משהו חדש?
הרב במברגר מחייך את חיוכו הרחב שמאפיין אותו מאוד. "אני יותר מבוגר", הוא אומר בנעימות שאתה יכול להתמוגג עליה גם שעות, "כיום אני מבין איך הפשט מאיר עיניים, התחלתי להתמקד בעיקר בפשט. ללמוד אותו, להבין אותו הכי ברור שיש. אתה יודע מה זה שיש לי כעת המון קושיות על הפשט שמעולם לא עלו לי?! איזה דבר מיוחד זה להבין, פשוט להבין. רק להבין. לגלות ידיעות מרתקות בראשונים, ודווקא זה, הפשט, הוא הרבה יותר קשה מבעבר, הרבה יותר".
והוא, שבכל מחזור סיים שלוש פעמים את הש"ס בשיעורים שהסמל שלהם הוא ההבנה הבהירה, הפשט שמביא כל אחד להבנה מלאה, יושב מוקף ספרים, ופשוט חי את הכל מחדש. בעוד מספר ימים מתחילים מסכת ברכות, וכמגיד לשיעור מהנצפים ומואזנים בעולם הוא הרי מוכרח להתכונן.
ביקשנו רק לשאול מה סודו, לקבל את המתכון להצלחה. "למה כל הלומדים כל כך אוהבים את השיעור ברמה שאין הרבה דומה לה?" תמהנו.
אך הוא סירב להשיב. "יש כאלה שמפרשים את 'יהללך זר ולא פיך', בפיסוק שאומר שאם זר יהללך, טוב, ואם לא, אזי פיך. האמת שזו לא הלצה בצחות", הוא מחדש, "זה מהרש"א מפורש ועוד ראשונים, אז אם אמרת שיש כאלה שאוהבים את השיעור, הנחת לי בכך מקום לא לדבר על עצמי".
בכל זאת, מצאנו צד שווה להערצה הזו אצל כל הלומדים איתם שוחחנו: החיות שבה נראה שכל שיעור נמסר כאילו זו הפעם הראשונה.
וסוד ההתחדשות הזה, הוא סודה של מנצ'סטר, עיר התורה שאלפים מבניה יעמודו בשבוע הבא ויכריזו: הדרן עלך תלמוד בבלי, ואולי יהיה זה הסיום הגדול ביותר שבו הוא סיום של ממש, סביב.
בקשה אחת הייתה לו, כזו שנאמרה בתחנונים, בהפצרה חסרת פשרות: "תגידו בכל מקום איפה יש שיעורי דף יומי. תעשו סיומים מושקעים, תפרסמו את מתיקות התורה. לפני עשרות ומאות שנים רצחו את אבותינו, והיום, היום העולם מלא תורה. אסור לנו לעצור. מוכרחים שעוד ועוד יהודים ילמדו".
את האמת, אם רק היה מסכים, עוד היינו נשארים עימו לשיעור רצוף על הש"ס כולו, בכל שפה שבה יחפוץ.
