"להיות לו לעם סגולה" (ז' ו')
רגישותו לדבר שבקדושה הגיעה לידי ביטוי בהנהגות שונות, למשל השתדל שלא למכור חפצים ששימשו את הישיבה לגויים. פעם עמד למכירה רכב של הישיבה וסיפרו לרבינו שהשיגו קונה גוי במחיר טוב, רבינו התפלא; רכב ששימש את הישיבה ימכר לגוי?! וסירב ואמר לחפש יהודי, ועדיף שומר תורה ומצוות.
כאמור, רבים מהנהגות הקדושה והפרישות עשה בצניעות ונזהר להסתיר אותם, ובחיצוניותו לא ראו מאומה. פעם ביקר אצלו ראש ישיבת מיר, הגאון רבי נתן צבי פינקל, וכשיצא ממנו התפעל ואמר: הוא כזה ענק, מאידך, הוא מתנהג כ"כ נורמלי.
סיפר רבי שמחה טפר שבילדותו, בעת ששהה בשכנותו של רבינו באותו בונגלוס במחנה הקיץ בהרי הקטסקיל, ארע פעם שהרים אבן ומתחתיה פרץ כעין ענן -נחיל של מאות דבורים, והחלו נטפלים אליו, רבינו ישב בקרבת מקום ולמד וכאשר ראה את שארע קפץ ממקומו הסיר את מעילו והדף אותם חזרה לבור.
אומר רבי שמחה, לא הצלחתי אז, ועד היום איני מבין איך הצליח עם מעילו להכניסם חזרה, היו שם מאות דבורים שאמורים בדווקא להתפרץ בפני מי שמנסה להלחם בהם, רק לימים הבנתי ופשוט אצלי שזה מה שקרה, שמעיל זה ששימש כמלבוש לאדם שנתקדש בקדושת לימוד התורה, מעיל כזה מבריח בעלי חיים ושרצים כמו שכתוב בפסוק "ומוראכם וחיתכם יהיה על כל חית הארץ".
"והריחו ביראת השם"
היה לרבינו חוש ריח רוחני מופלא שלא יכול היה לסבול דברים טמאים, תלמידו רבי זלמן פנחס שטולצנברג מספר שהיה עוקב אחריו בעת שכיהן כמשגיח בישיבת חפץ חיים ששכנה בשכונת ווילימסבורג, וכשהיה מגיע משכונת מגוריו באיסט סייד היתה דרכו ללכת בצד מסויים של הכביש וכשהיה מתקרב לבית תפלתם היה חוצה את הכביש לצד השני ורק כשעבר את אותו מקום שב למסלול הליכתו הקבוע.
זו היתה גם חלק גדול מהסיבה שבגינה החליט לעקור מארה"ב ולעלות לארץ ישראל עם בני הישיבה שהקים, למרות כל הקשיים שהיו כרוכים בכך, כמובן שהמניע העיקרי היה מצוות ישוב ארץ ישראל, אך הוא דיבר הרבה עם הבחורים על אווירת הקדושה שבארץ ישראל ובפרט בירושלים פלטרין של מלך.
היה זה בשנת תשכ"ד בעת שהגיע רבינו לראשונה לארץ ישראל לפקוד את קבר אביו שנסתלק שנה קודם לכן, הוא התאכסן בבית חותנו הצדיק רבי יעקב יוסף הרמן זצ"ל, שהתגורר בשכונת זכרון משה בירושלים. בשהותו בירושלים הוקסם מאווירת הקדושה והטהרה שבארץ ישראל ובפרט מירושלים בה ביקר. ומיד כששב, החל לקנן בו רצון עז לעבור להתגורר בארץ ישראל ולחון את עפרה. מיד כשהגיע לארה"ב, לפני השיעור הראשון שמסר, התחלק עם התלמידים בסערת רגשותיו: "אני מגיע מארצנו הקדושה, מירושלים עיה"ק, שם הקדושה והרוחניות מורגשת ברחובות, הכל על טהרת הקודש, אפילו שמות הרחובות והערים מזכירים קדושה, מה יש לנו פה בארה"ב על אדמת נכר? מקומו של כל יהודי הוא בארץ ישראל".
אחד הבחורים שאלו, וכי בארץ ישראל אין רחובות ואזורים טמאים? ענה לו רבינו: אסביר לך את ההבדל, כשאדם מתגורר בחוץ לארץ ונקלע לרחוב כזה, הוא מרגיש מיד 'מה אני עושה במקום כזה, הרי אני יהודי וזה תרבות הגויים המשוקצת לנו', ואילו בארץ ישראל מרגיש יהודי 'מה עושה פה טומאה', שהרי כל יהודי יודע שארץ ישראל היא בית השם וירושלים היא פלטרין של מלך.
אין הקב"ה מביא תקלה על ידי צדיקים
היתה תקופה שתלמיד הביא לו אוכל בצהרים מקייטרינג שבהנהלתו, יום אחד כשהגיע אמר לו רבינו שהאוכל טריפה, התפלא התלמיד שכן הקייטרינג עמד תחת השגחת בד"ץ אך היות ורבינו אמר שהוא טריפה זרקו מיד לאשפה. אחד מבני הבית סיפר זאת לאחד מגדולי ישראל והא הסביר זאת שכנראה בהמה זו היתה טריפה במקומות שלא בודקים, כגון במוח שטריפה שם היא בגדר מיעוט שאינו מצוי, אלא שהקב"ה שומר צדיקים מתקלה ולכן לא נכשל באכילתה.
לא אחת ראו איך שהרגיש דברים שאף אחד לא חש בהם. פעם בנסיעתו לעיר אחת נתקבל על ידי רבני המקום וכלי הקודש שבאזור בקבלת פנים חמה. בין הנוכחים היה אחד בעל חזות תורנית שניסה להתקרב לרבינו לשוחח איתו ולהמצא בקרבתו, וניכר היה לאחדים מהמשתתפים שרבינו התייחס אליו בקרירות ואף לא רצה את עזרתו, הכל בעדינות כדרכו, אבל בעקביות. הרואים תמהו בליבם מדוע הוא מרחיקו, לא ארכו הימים והלה הקדיח תבשילו ברבים ונתגלה בקלונו.
מעניין לציין, שגם בענייני מידות, ראו איך הפריע לו מידות רעות. כמה פעמים כשהיה נמצא במחיצת בעלי גאווה הרגישו שקשה לו מאד עם זה, למרות שנמנע לדבר לשון הרע ואפילו לרמוז, יכלו להרגיש שזה מפריע לו. ופעם כשדיבר על גנות הגאווה אמר שלפעמים פוגשים אנשים "אז אס איז עיפשט פון זיי גאווה", ש"ריח חריף ודוחה של גאווה נודף מהם", וכאשר אמר זאת ראו במוחש את המיאוס שהוא מרגיש כלפי גאווה.
(מתוך מגדלותו ומרוממותו)