"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם" (ט"ו ל"ח)
הגאון רבי יהודה רבינוביץ זצ"ל מספר בספרו 'כרם חמד' בשם גיסו הגאון רבי ראובן קרישבסקי זצ"ל, רבה של שכונת 'עץ חיים', שהגאון רבי יצחק ישראל רייזמן זצ"ל סיפר על אחותו שלא היו לה ילדים.
בצרתה, הלכה אל הגאון מלובלין זצ"ל בעל ה'תורת חסד' וביקשה ממנו שיתפלל עבורה לזרע של קיימא. הרב אמר לה שכסגולה תתפור טלית, ובעלה יטיל בה ציציות, וילבש את הטלית. ואכן כך עשו, וברוך ה' נושעו ונולד להם בן.
הטעים ע"כ בעל ה'כרם חמד', שהמקור לסגולה זו הוא מהפסוק הנזכר: דבר אל בני ישראל ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם 'לדורותם', על ידי שיתנו ציצית על כנפי בגדיהם, יזכו 'לדורותם'.
והוסיף ה'כרם חמד' שאולי זהו המקור למנהג שהכלה שולחת טלית לחתן לפני החתונה, והוא מטיל בה ציציות, כדי שיזכו לזרע של קיימא.
ודבריו כבר מבוארים במדרש תנחומא על פרשת כי תצא, וזה לשון המדרש: לָמַדְנוּ, שֶׁעֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה. וּמִצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, מִנַּיִן. דִּכְתִיב: כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ, שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח וְגוֹ' לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים. אַחֲרָיו מַה כְּתִיב: כִּי תִּבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ, תִּזְכֶּה לִבְנוֹת בַּיִת חָדָשׁ וְלַעֲשׂוֹת מַעֲקֶה. מַה כְּתִיב אַחֲרָיו, לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם, תִּזְכֶּה לְכֶרֶם וְלִזְרֹעַ שָׂדֶה. מַה כְּתִיב אַחֲרָיו, לֹא תַּחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמוֹר, תִּזְכֶּה לִשְׁוָרִים וַחֲמוֹרִים. מַה כְּתִיב אַחֲרָיו, לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז, תִּזְכֶּה לִבְגָדִים נָאִים מִן צֶמֶר וְלִבְגָדִים נָאִים מִפִּשְׁתִּים. מַה כְּתִיב אַחֲרָיו, גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָךְ, תִּזְכֶּה לְמִצְוַת צִיצִית. מַה כְּתִיב אַחֲרָיו, כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה, תִּזְכֶּה לְאִשָּׁה וּלְבָנִים. הֲרֵי לָמַדְנוּ, שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, וַעֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה. לְפִיכָךְ נִסְמְכוּ פָּרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ זוֹ לָזוֹ.
***
סיפורים רבים מסופרים על סגולתה של מצות ציצית, שפעמים רבות הגינה על מקיימה מפני מרעין בישין.
אחד מהם מסופר בספר 'מעשה איש' בשמו של ר' יעקב פלינט: 'אני ואחי התאום' – מספר ר' יעקב – 'נולדנו לאבי הר"ר מרדכי ואמי מרת רחל, שנים רבות לאחר לידת אחותי הגדולה. בעיה בנוגדני הדם שנתגלתה בגופם לאחר לידת אחותי, וניסיונות רבים שכשלו, גרמו לרופאים להתייאש מכך שיוולד להם פרי בטן נוסף.
אך אבי, שהיה מקורב מאוד למרן ה'חזון איש' והתייעץ עימו בענין, לא שעה לקולות הייאוש של הרופאים, כי באחד הניסיונות אמר לו החזון איש: 'ר' מרדכי, הפעם יהיה הכל בסדר!'.
ואכן טרם לידתנו, אמי עברה סיבוכים רבים עד כדי שיתוק בחצי גופה, ולמרות שהרופאים המשיכו לייאש את אבי, וציוו עליו שאמי לא תרד מן המיטה אפילו לרגע, הוא עשה הכל כפי הדרכת החזון איש, ובמקום לרתקה למיטה, הוא היה מוריד אותה באישון לילה מהמיטה והולך איתה כשעה וחצי – כציווי החזון איש.
בסופו של דבר, לאחר ויכוח גדול עם פרופסור רחמילביץ, ולאחר שהרופא נפגש אישית עם החזון איש, הסכים הרופא שלא לנתחה, באחריותו של החזון איש. ובשעה טובה ומוצלחת אחי ואני נולדנו…
מידי פעם היה החזון איש מבקש מאבי שיביא אותנו אליו. אך קשיים טכניים וארגוניים מנעו ממנו לקיים את בקשתו.
ביום רביעי האחרון לחיי מרן החזון איש, הוא צווה על אבי בנחרצות: 'ר' מרדכי, תביא את הילדים! עכשיו אתה נוסע ומביאם אלי…!'. לא נותרה בידי אבי כל ברירה, הוא נסע עם מונית לתל אביב כדי להביאנו אל החזון איש.
באותו יום קנה לנו אבינו קורקינט חדש, ולא הסכמנו להשאיר אותו בבית. כאשר נכנסנו אל החזון איש, ניסה אבי להרגיע אותנו שלא נשחק בקורקינט לפני הרב, אך החזון איש אמר לו: 'הנח להם!'
הוא שוחח עם אבי ושאל אותו מי הגדול בינינו, כאשר שמע שאני הגדול הוא הניח אותי על ברך ימין ואת אחי על ברך שמאל ובירך אותנו. לאחר מכן פנה החזון איש לאחי ושאל אותו: 'אתה יודע מה זה ציצית?'
אחי לא הבין את שאלתו של החזון איש, ואבי הוציא מבגדיו את ציציותיו והראה לו…
אז אמר לו החזון איש: 'אני רוצה שכל החיים תלך עם ציצית…!'
אבי שאל את החזון איש: 'ומה עם בני הראשון?', אך הוא לא ענה… ושתיקתו חזרה על עצמה, גם כאשר המשיך אבי לשאול אותה שאלה כמה פעמים.
לאחר שלושה ימים מפגישה זו, נסתלק החזון איש לבית עולמו…
שנים רבות לאחר מכן, במלחמת יום הכיפורים, שירת אחי במוצב בצפון הארץ. באחד הימים כאשר ישב בתצפית, הוא קרא עיתון והניח את נשקו לצידו. לפתע הסתבכו חוטי הציצית שלו ברובה, והרובה נפל…
תוך כדי שאחי התכופף כדי להרים את הרובה, פגע טיל בעמדה…. בנס, אחי נפצע רק באורח קל, בידו ובכתפו. לו אחי היה יושב כרגיל ולא היה מתכופף, הספור היה מסתיים, חלילה, באסון גדול…'
4/180