שמעתי מבעלי המעשה: בשנת התשע"ה אירע דבר בבית אחד מאנ"ש מק"ק 'תולדות אהרן' בעיה"ק ירושלים תובב"א, שעקרת הבית החלה (בשלהי החורף) להרגיש לחץ נורא בעיניה וראייתה נחלשה מיום ליום. בצר לה פנתה לרופאים מומחים, והללו לא מצאו את מקור מחלתה. בלית ברירה קבעו לערוך לה בדיקת סי. טי. ונקבע זמנה ביום ל"ג בעומר בבקרו של יום. באותו היום מיהרה לבית הרופא ומיד אחר עריכת הצילומים הספיקה להצטרף לקבוצת חסידי תו"א הנוסעים מירונה – כי התשובות והתוצאות של בדיקת הסי טי לא יגיעו אלא רק לאחר עשרים וארבע שעות מעת לעת.
בהגיעה למירון כמעט שלא הצליחה לראות בעיניה את ההדלקה של הרבי, אלא בכתה ללא הרף בתחינה אל ה' שיאיר עיניה וירפא אותה בתכלית הבריאות. אחר ההדלקה נכנסה למערה, מקום הציון של התנ"א רשב"י, ובמשך דקות ספורות התפללה על מצבה הקשה…
ויהי ממחרת, ותשכם האשה בבוקר והנה היא רואה כאחד האדם… גם כל הלחץ זו הדחק חלף כליל מבין עיניה. אלא שחזקה עליה פקודת הרופא שעליה לבוא לשמוע את תוצאות בדיקת הסי טי. ותתייצב האשה לפניו, ובטרם פתחה את פיה לומר לו כי הכל חלף ועבר, החל הרופא לומר לה כי נתגלה בצילומים שיש 'בצקת' (נפיחות) נוראה בעיניה, וחייבים בדחיפות לנתחה בעיניה, כי בלא זה מסוכנת היא לאבד את מאור עיניה לפתע בעודה מהלכת ברחוב העיר…
אמרה לו האשה, היום בבוקר, למחרת נסיעתי למירון, פקח ה' את עיני, גם כל הלחץ פרח לו… ומה לעיני ולניתוח?… הרופא שלא הבין את אשר לפניו, אמר לה – מכל מקום עלייך לבוא בכל שבוע להיבדק, כי לפי הבדיקה שנערכה לפני כ"ד שעות, נראית הבצקת כמסוכנת מאד.
עשתה האשה כמצוותו, עד שכעבור שבעה שבועות שנבדקה בכל שבוע הודה לה הרופא כי אין כל טעם לטרוח, ומעתה משוחררת היא לביתה. זאת ועוד, כי מקץ תשעה ירחי נולד לה בנה הבכור (לאחר כמה שנים מהנישואין) למזל"ט. הבט וראה אלו ניסים ונפלאות אירעו לה מרגע לרגע מחוץ לדרך הטבע, כי באותו היום הראו הבדיקות על בצקת נוראה ומסוכנת – אולם כאן לפני רשב"י, וכאן לאחר רשב"י, ששבה להיות כאחד האדם בבריאות שלימה.