יעקב א. לוסטיגמן
זכה הרה"ג ר' איסר זלמן שוב, למה שרק מעטים זוכים לו בכל דור ודור, להיות מקורבו ונאמנו של מנהיג הדור מרן ראש הישיבה רבינו הגדול הגראי"ל שטיינמן זיע"א. הרב שוב היה מעלה על הכתב את שיעוריו של מרן הגראי"ל, ואף שימש אותו כתלמיד נאמן במשך שנים רבות, עד שהיה לאחד מאנשי הסוד של בית מרן זצ"ל.
לקראת יומא דהילולא השלישי של אותו צדיק קדוש ונשגב, פנינו לרב שוב, וביקשנו ממנו שיעניק לקוראי 'לקראת שבת', הצצה קטנה נוספת לחייו המופלאים של מרן הגראי"ל זצ"ל, אופן ההתייחסות שלו לנושאים שונים, ומעט פרפראות ודברי חכמה שנשמעו מפיו הקדוש והטהור.
- דומה כי אחת התכונות הבולטות של מרן הגראי"ל היתה הענווה והפשטות שאפיינו אותו. הוא התגורר בבית ישן שמצבו הפיזי לא היה משופר בלשון המעטה, מעולם לא הילך בגדולות ולא חיפש שררה או כבוד, ובכל זאת אנחנו רואים שהוא הנהיג ביד רמה את היהדות החרדית כולה, בגאון ובעוז רוח, כשהוא מקבל הכרעות היסטוריות, כאחד הגדולים. איך אפשר להסביר את השילוב המיוחד הזה של שני הדברים הללו בכפיפה אחת?
"על השאלה הזאת אענה בסיפור מעשה שהיה", משיב הרב איסר זלמן שוב, "ביום מן הימים הגיע למעונו של מרן זצ"ל יהודי אמריקאי, ובפיו שאלה מאוד מקורית: "אני חייב לדעת", הוא אמר לראש הישיבה, "האם הראש ישיבה יודע שהוא גדול הדור?…".
"כבר קדמך אחר", השיב ראש הישיבה, "ושאל את מרן החזון איש את אותה השאלות בדיוק. החזו"א זצ"ל השיב לו כך: "אני יודע שאני גדול הדור. אבל אני גם יודע שעדיין לא הגעתי לדרגה שאני צריך להגיע אליה.
"לעומת זאת, בפעם אחרת, אחרי פטירתה של הרבנית מרת תמר ע"ה, כשהתברר היכן ביקש מרן להיקבר לאחר אריכות ימיו ושניו, שאל אותו מאן דהו, מדוע בחר רבינו מקום פשוט כל כך, ורחוק כל כך מגדולי בני ברק האחרים. השיב לו ראש הישיבה זצ"ל: "האמת שאני אדם פשוט מאוד", אמר, "הציבור טועה בי וחושב אותי לגדול. באים אלי ושואלים אותי שאלות מורכבות, ומצפים ממני שאענה עליהן כאחד הגדולים, אני לא אדם רע חלילה וחס, ולכן אני עונה על השאלות, כדי שלא להיות אכזרי, אבל אחרי שאשוב לבית עולמי, אני חוזר לאמת, שם אין את כל החשבונות האלו, ולכן אני רוצה להיות במקום המתאים לי…".
"כלומר, ראש הישיבה זצ"ל היה ענוותנותו ושפל ברך ברמה כזאת שהוא היה בטוח במאת האחוזים שהוא לא ראוי למעמד, ומצד שני הוא הבין שכרגע הוא נפל משום מה למקום הזה של גדול הדור, והתפקיד שלו זה להנהיג. כמו שכל יהודי צריך למלא את התפקיד שלו בעולם, גם הוא מילא את התפקיד, למרות שהוא חשב שאינו ראוי לכך".
- היו תקופות של מתיחות גדולה, מאבקים גדולים, ראו עליו שינוי כלשהו?
"הדבר העיקרי שראו אצלו בכל התקופות היה השקיעות בלימוד", משיב הרב שוב. "יכולת לראות אותו מפסיק מלימודו לצורך עניין ציבורי חשוב וכדו', דן בכובד ראש בשאלה, ומיד לאחר שהשיחה הסתיימה הוא היה שוקע בלימוד כאילו לא הפסיק בכלל. ממש מאותה הנקודה בצלילות ובעמקות. זאת תכונה שרבינו עבד עליה בצעירותו, והרגיל את עצמו לחזור תמיד לגמרא ולהתנתק באותו רגע מכל מה שהיה מקודם או מה שקורה מסביב".
הוציאו כל איש מעלי
"מצד שני, הוא כן היה לוקח את הדברים ללבו וכשהוא לא היה לומד, ראו עליו שהוא עסוק בנושא. אם הזכרת את חוק הגיוס, רבינו אמר לי שהוא מזכיר את הנושא הזה כל יום בתפילת שמונה עשרה, ומבקש שתוסר הגזירה הזאת מעל עולם התורה, כמו"כ היה מרבה בתפילות ובאמירת תהילים להצלחת המערכה.
"ובפרט בימים שהיתה הצבעה על חוק הגיוס, והיה חשש שתתקבל החלטה שאינה לטובת עולם התורה, הוא היה ממש 'אויס מענטש', ואמר כמה וכמה ספרי תהילים באותו יום, כשהוא מנסה להפעיל מאמצים אחרונים להביא לתוצאה טובה יותר.
"כך למשל נוהג היה רבינו להימנע מכל וכל מפגישה עם אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות, וכשזה הגיע לאנשים מפורסמים הוא לא הסכים לקבל כל אחד שאינו חרדי, כדי שלא יגידו בהמשך שרבינו תומך בהם וכדו'.
"באחת הפעמים נכנסו אנשי יהדות התורה לרבינו, ואמרו לו שישנו אחד, שיש לו השפעה גדולה על חבריו, ואם רבינו יקבל אותו לפגישה בביתו, ויבקש ממנו להשפיע, הוא בוודאי יתאמץ בעניין, אבל יש בעיה כי אותו אדם הנו מחלל שבת ל"ע. אמר רבינו שכדי להציל את עולם התורה הוא מוכרח לשנות ממנהגו ולקבלו בביתו, אבל לפני שהוא הגיע, דרש רבינו שלא יישאר איש בבית, חוץ מאלו שהיו נצרכים לשם כך, חברי הכנסת החרדים עצמם, ולא אף אחד נוסף, וגם אני קיבלתי הוראה לעזוב את הבית באותה השעה, כדי שלא אכשל בראיית פניו של אדם המחלל שבת. סיפרו לי שגם במהלך הפגישה לא הביט מרן זצ"ל בפניו של האיש, למרות שהתייחס אליו יפה וניהל עמו שיחה קולחת ומעניינת כשהוא גם מחמיא לו על כך שבציבור החרדי יודעים שיש לו לב חם לתורה ולעולם התורה".
השפעה לדורות!
"באופן כללי, כל שאלה שהוצגה בפניו בענייני הציבור, היתה עוברת על ידו חקירות ובדיקות לא רק לגוף השאלה והתשובה עצמה כיצד יענה לה, אלא גם מה תהיינה ההשלכות של ההוראה שלו לשנים הבאות ולדורות הבאים. כל מעשה וכל אמירה היו מחושבים, כדי שלא ילמדו הלכה לדורות ויעשו דברים שאינם לפי רוח התורה, כשכביכול הוא הורה על כך או הסכים לכך.
"אני זוכר מקרה שבו הגיע למרן יהודי עם רעיון יפה מאוד: ולי נתקן תקנה שבכל תלמודי התורה יקדישו עשר דקות לימוד ביום ללימוד מצוות התורה. יש היום ספרים ב"ה שמרכזים את כל תרי"ג המצוות בשפה שווה לכל נפש, וילדים רבים לומדים בהם בשעות הפנאי, או במסגרות שונות שהוקמו על ידי החיידרים, אבל למה שלא נתקן שזה יהיה משהו כללי, וכך נזכה שכל ילדי ישראל הלומדים בת"תים, יכירו את כל תרי"ג המצוות.
"רבינו זיע"א התנגד לכך נחרצות. "בשום אופן לא", הוא אמר. היהודי שהציע את הרעיון ממש נבהל. הוא לא הבין מה כל כך נורא בהצעה שלו, פנה אליו מרן ראש הישיבה והסביר לו: "אתה מגיע עם רעיון נפלא שקשה לסרב לו, אבל מחר יבוא יהודי נוסף עם עוד רעיון נפלא וגם לו יהיה קשה לסרב, ולאחריו יבוא אחד נוסף, יקדישו עשר דקות ביום ללימוד תרי"ג מצוות, ועשר דקות ללימוד שמירת הלשון ועשר דקות ללימוד שער הביטחון ועשר דקות ללימוד מצוות התלויות בארץ ועשר דקות ללימוד ענייני הצדקה והחסד וכן על זה הדרך, עד שבסופו של דבר לא יישאר בכלל זמן ללמוד גמרא, שזה עיקר העיקרים. אני דוחה את ההצעה שלך, בגלל ההצעות שיבואו אחריה".
- אומרים על מרן זצ"ל, שהוא ידע להשיג סכומי עתק לצדקה שגייס מיהודים עשירים, להחזקת תורה וחסד. בוודאי הייתם עדים למקרים כאלו…
"זאת טעות נפוצה. מרן זצ"ל מעולם לא דרש ממישהו לתת צדקה, ובוודאי שלא קבע סכומים. גם כשהוא היו באים אליו ושואלים אותו כמה לתת, הוא לא הסכים לומר.
"זכור לי מקרה אחד בודד שבו הגיע יהודי עשיר ואמר לרבינו שאם הוא יגיד לו לתרום, כל סכום שהוא, הוא יתרום אותו בשמחה ובחפץ לב. רבינו לא רצה לומר סכום אבל הוא לחץ מאוד עד שרבינו אמר "אני הייתי נותן לעניין הזה שני מיליון דולרים", ואכן עמד אותו עשיר ונידב את הסכום הזה במלואו".
מה תעשה על כל כך הרבה כסף?
"לעומת זאת, זכור לי מקרה הפוך שבו היה פנו אנשי רבינו ליהודי עשיר שגם הפעיל קרן צדקה, וביקשו ממנו סכום של עשרים אלף שקלים לחתונתה של יתומה שאביה היה מקורביו מאוד למרן זצ"ל, ואותו עשיר אמר שלכבוד הבקשה של רבינו הוא מוכן לנדב סכום של עשרת אלפים שקלים, אבל אם רבינו יורה לו לתרום 20 אלף, הוא יתרום את מלוא הסכום. כשאמרו זאת לרבינו השיב מיד: "שייתן עשרת אלפים שקלים, ושלא יעשה לי טובות. מישהו אחר כבר יזכה לשלם את עשרת האלפים הנוספים".
"באופן כללי הגישה שלו היתה שאף אחד לא עושה לו טובה כשהוא תורם כסף לצדקה. ההיפך הוא הנכון, הטובה היא לתורם עצמו, ואם הוא לא יתרום, יהיה מישהו אחר, הקב"ה ימשיך לנהל את העולם כרצונו גם אם אדם פלוני לא יתרום את הסכום הנדרש.
"גם כשהיו באים אליו ראשי מוסדות גדולים ומבקשים שיכתוב מכתבי ברכה לגבירים שתרמו להם הון רב, רבינו היה נעתר לבקשה וכותב מכתב, אבל הוא לא היה מודה על הנתינה אלא משבח אותה, וכותב לתורם כמה גדולה הזכות שלו שהוא תרם".
- ובכל זאת, אנחנו שומעים על עשירים רבים שתרמו סכומי עתק לאחר ששוחחו עם רבינו, בלי קשר לקבלת מכתבי ברכה…
"צריך להבין את העניין. העשירים האלו חיים בווילות מרווחות ומפוארות, עם מיטב הטכנולוגיה והקדמה. הם באו לבית מרן ראש הישיבה וראו בית עלוב מבחינה פיזית, ריהוט ישן מאוד, דלתות חורקות, בלי שום גשמיות שאינה הכרחית כדי להתקיים בעולם הזה. זה כבר פתח להם את הלב.
"כשהם שוחחו עם רבינו, הוא המאיס בעיניהם את הכסף, נתן להם להבין שהדבר הכי טוב שהם יכולים עם הכסף שלהם זה לתרום אותו לצדקה. הוא דיבר על זה בצורה כל כך חזקה, שהלב שלהם פשוט נפתח לתרום, אבל הוא לא ביקש מהם לעשות זאת, וגם לא שידר הרגשה שהוא מצפה לתרומה שלהם.
"נכנס אליו פעם יהודי עשיר מאוד שאמר לרבינו שהוא תורם חומש לצדקה ומבקשים ממנו שיתרום יותר אבל יש לו בעיה שהרי חז"ל אסרו לבזבז יותר מחומש.
"אמר לו רבינו שהאיסור לבזבז יותר מחומש הוא מחשש שמא יצטרך התורם לעזרת הציבור, אבל במקרה שלך יש לך הכנסות של עשרות או מאות מיליונים בשנה. כמה אתה צריך כדי לחיות? אפילו לחיות ב
הרחבה, ואפילו בפזרנות גדולה. כמה??? מיליון דולר בשנה? אבל יש לך הרבה הרבה יותר ממיליון דולר, אז למה שלא תתרום את כל השאר לצדקה ותשאיר לעצמך רק מיליון דולר לשנה?… כך הוא המאיס עליהם את כספם או לפחות גרם להם לאהוב אותו קצת פחות, מה שאפשר להם לתרום סכומים גדולים במיוחד".
1/230