ה"חזון איש" הלך פעם עם אחד מתלמידיו, ובמהלך ההליכה שאל את התלמיד "מה השעה"? עוד לפני שהתלמיד הספיק להציץ בשעונו ולומר את השעה, אמר לו ה"חזון איש": "כבר לא צריך! הסתכלתי על הירח, ולפי מיקומו ברקיע – השעה היא כך וכך"…

"וידבר ה' אל משה לאמור. דבר אל אהרון ואמרת אליו בהעלותך את הנרות" (ח, א-ב)

לכאורה יש כאן כפל לשון: "דבר… ואמרת אליו", מה זה 'דבר' ומה זה 'ואמרת'?

אלא, כל אימת שכתובה לשון 'אמירה' הכוונה היא הגדה ברורה, לכן נאמר: "וידבר ה' אל משה לאמור" – היינו שיאמרו באופן ברור, והכתוב ממשיך ואומר: "דבר אל אהרון ואמרת אליו", גם אתה כאשר הנך מדבר אל אהרון, אמור לו בלשון ברורה.

ומה יאמר?

"בהעלותך את הנרות"  –   משה רבנו מצווה את אהרון  על  הדלקת  נרות  המנורה. ומובא ברש"י:

"לפי שכשראה אהרון חנוכת הנשיאים חלשה אז דעתו שלא היה עמהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה: חייך שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומיטיב את הנרות".

מה פשר אותה 'חלישות הדעת' של אהרון? הרי כל היום הוא מקריב קרבנות ובשבעת ימי המילואים עצמם הוא הקריב קרבנות רבים, ומדוע חלשה דעתו על שלא היה בחנוכת הנשיאים?

אלא, כיוון שהיה חסר לו לאהרון הכהן אפילו קורטוב של רוחניות – כבר חלשה דעתו!

אני  נזכר בוורט שאמר לי יהודי ששמע בחתונה את רבי חצק'ל לווינשטיין זצ"ל מדבר. [אגב, זאת יש לדעת, כי פעם היו דורשים בחתונות…].  אמר רבי חצק'ל: שנינו בפרקי אבות (ב,ח): "הוא [רבן יוחנן בן זכאי] היה אומר: אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים, ואליעזר בן הורקנוס בכף שנייה, מכריע את כולם. אבא שאול אומר משמו: אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ורבי אליעזר בן הורקנוס אף עמהם, ורבי אלעזר בן ערך בכף שניה, מכריע את כולם". שאל רבי חצק'ל: מה פשר דברי ריב"ז "מכריע את כולם"? הרי מדברים כאן על התנאים הקדושים, שאין לנו כל השגה בגדולתם, והנה לדעת רבן יוחנן בן זכאי רבי אליעזר בן הורקנוס מכריע את כולם, ואילו אבא שאול סבר שרבי אלעזר בן ערך מכריע את כולם, אף את רבי אליעזר בן הורקנוס. מחלוקת תהומית שכזאת, מן הקצה אל הקצה. מה פשר הדברים הללו?

אמר על כך ר' חצק'ל וורט חזק: ברוחניות אין מושג כזה שאחד 'קצת' יותר מהשני. אם לאחד יש מעלה רוחנית על זולתו, הוא אדם שונה לחלוטין. אם הוא מעט יותר גדול ברוחניות – הוא 'מכריע את כולם'. ברוחניות כל 'משהו' זה 'עולמות' ממש, דרגה אחרת, עולם אחר.

'סיום' על דף גמרא

ספר לי בני על יהודי אחד מארצות הברית שבא לרבי משה פיינשטיין זצ"ל וספר לו כי היה חילוני ובנו חזר בתשובה והחל ללמוד בישיבה. יודעים אנו כי 'ברא מזכה אבא' לא רק בעולם הבא אלא גם בעולם הזה. הבן החל ללמוד עם אביו גמרא. כל ההתחלות קשות, והאבא הזה שמעולם לא למד, החל ללמוד עם הבן, על אף הקושי הגדול שבדבר. לאחר תקופה ממושכת של לימוד, הצליח לסיים דף גמרא שלם. "עתה" – כך אמר – "באתי אל הרב בבקשה שיבחן אותי על הדף גמרא שלמדתי!"

כאשר שמע זאת רבי משה, אמר לאבא בשמחה: "סיימת דף גמרא שלם? אם כן צריך אתה לעשות 'סיום'. תערוך מסיבת 'סיום' בביתך, ואני אבוא להשתתף בשמחה!"

סיפר רבי משה, שגם בישיבתו של ה"חפץ חיים" למד בחור עם ראש חלש ביותר, אבל עם הרבה רצון ותשוקה ללמוד ולדעת. במשך חודש שלם עמל ויגע כדי להבין דף גמרא אחד, עד שבא ל"חפץ חיים" וספר לו בכאב על כך שהוא בקושי לומד דף גמרא בחודש, תוך שהוא אומר: "בשביל מה אני לומד?…"

והנה הוא שומע את החפץ חיים ממלמל לעצמו: "בחור מתלונן על כך שהוא למד בחודש רק מאה דפי גמרא…"

נראה היה לבחור כאילו וה"חפץ חיים" לא שמע אותו, ולכן חזר ואמר שהספיק ללמוד בחודש דף אחד בלבד.

אמר לו ה"חפץ חיים": "וכי חושב אתה שלא שמעתי? אך חז"ל הרי אמרו (אבות דרבי נתן ג,ו) "יפה אחד בצער – ממאה שלא בצער", ואם כן דף הגמרא שלמדת בקושי כה רב, נחשב לך כמאה דפי גמרא!"

הרי לנו שברוחניות, אפילו מעלה אחת קטנה – עולם ומלואו היא!

מעתה מובנת חלישות הדעת של אהרון, כי מאחר שהיו חסרים לו קרבנות הנשיאים , והיינו חיסרון של עוד קורטוב רוחניות, אשר על כן חלשה דעתו!

***

"בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות" (ח,ב)

רבנו בחיי כותב שהארון כנגד התורה שבכתב והמנורה כנגד התורה שבעל פה. הכפתורים והפרחים שבה הם כנגד כל השורשים, הכללים, הפרטים והדקדוקים שלמדונו חז"ל בתורה שבעל פה. שבעת הקנים שבה הם כנגד שבע החכמות הקיימות בעולם, שמקורן ושורשן בתורה.

רבי יהונתן איבשיץ ב"יערות דבש" מוסיף ואומר, כי אותן שבע חכמות לא זו בלבד שמקורן בתורה, אלא הן אף משמשות את התורה ואת לומדיה! דבר זה בא לידי ביטוי במנורה: כל הנרות פונים אל הנר המערבי. הנר המערבי מסמל את חכמת התורה, שהרי "שכינה במערב". כל הנרות הפונים אליו מצביעים על כך שכל החכמות מקורן בתורה והינן לצורך התורה.

על הנר המערבי, האמצעי, נאמר כי "ממנו היה מדליק ובו היה מסיים" (שבת כב ע"ב) לאמור: כל החכמות באות מהתורה ואף מובילות אליה, בדיוק כשם שכל הנהרות באים מן הים ולבסוף זורמים אליו.

אין חכמה שאין לה מקור ושורש בתורה הקדושה. כל החכמות שבעולם באות מהתורה!

כשהייתי ילד התפרסם הסיפור הידוע על מרן ה"חזון איש" זצ"ל, סיפור שכל העולם סער ממנו:

יהודי אחד נזקק, לא עלינו, לניתוח בראשו, שהשם יתברך ירחם. פנה לרופא מפורסם, בעל שם עולמי בתחום זה, ד"ר אשכנזי, והלה אמר כי אין אפשרות לבצע את הניתוח, כי אם יבצעו אותו – הלה יישאר "צמח" כל חייו.

החולה פנה ל"חזון איש" וספר לו את כל העניין.

ה"חזון איש" נטל פיסת נייר, שרטט על גביו את מבנה הראש והמוח, וסימן את הדרך בה ניתן לבצע את הניתוח מבלי לפגוע במקומות הרגישים והמסוכנים! "הציגו לפני ד"ר אשכנזי את השרטוט הזה", הורה ה"חזון איש", "ולפיו הוא כבר ידע כיצד לנתח!"

כשד"ר אשכנזי ראה את השרטוט, הוא מהר לביתו של ה"חזון איש"…

עניין אותו, מאוד, לדעת היכן למד ה"חזון איש" רפואה? באיזו אוניברסיטה? באיזו פקולטה?…

האמת היא כי ה"חזון איש" למד רפואה מהתורה הקדושה, כי כל החכמות שבעולם מצויות בה! מכוחה של חכמת התורה שהיתה לו – היטיב לדעת כיצד לבצע ניתוח ראש מסובך, יותר מגדול הפרופסורים שבתחום!

עוד מספרים, כי ה"חזון איש" הלך פעם עם אחד מתלמידיו, ובמהלך ההליכה שאל את התלמיד "מה השעה"? עוד לפני שהתלמיד הספיק להציץ בשעונו ולומר את השעה, אמר לו ה"חזון איש": "כבר לא צריך! הסתכלתי על הירח, ולפי מיקומו ברקיע – השעה היא כך וכך"… התלמיד הציץ בשעונו וראה שאכן ה"חזון איש" נקב בשעה המדויקת!

וכי ה"חזון איש" למד באיזשהו מקום אסטרונומיה? כיצד יכול הוא לדעת שעה מדויקת על פי מיקומו של הירח בשמים? התשובה לכך היא: "הפוך בה והפוך בה – דכולא בה" (אבות ה, כב). כל החכמות שבעולם מצויות בתורה הקדושה.

שמעתי פעם בעל תשובה, מדען, שאמר: "אם ה'חזון איש' לא למד באוניברסיטה, והוא יודע מהתורה, דברים שגם מי שלמד באוניברסיטה לא יודע  – אני עוזב את האוניברסיטה, והולך ללמוד גמרא בישיבה"…

 

מתוך ספר "יחי ראובן"