"אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם… לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ" (דברים י"ג, א')
בשו"ת 'הר צבי' (להגרצ"פ פראנק זצ"ל או"ח סי' ס"ב) מביא עובדא בכהן, שכאשר היה יורד מן הדוכן היה אומר לכל מי שפגש אותו בדרך הילוכו: "ברוכים תהיו", ונסתפקתי אם יש בזה חשש של 'בל תוסיף', ע"פ מה שנפסק בשו"ע (או"ח סי' קכח סי' כז) שכהן אינו רשאי להוסיף מדעתו יותר על שלושת הפסוקים של ברכת כהנים, ואם הוסיף עובר על בל תוסיף.
וכתב שיש לחשוש לזה ע"פ שיטת הרמב"ם (המובא בביאור הלכה סעי' כ"ז ד"ה ואם הוסיף), שכהן המוסיף על הברכות אף בלי נשיאת כפיים עובר בבל תוסיף.
ואם כי י"ל, שאפילו שלדעת הרמב"ם עכ"פ אינו עובר אא"כ עומד על הדוכן, וכמשמע ל' הגמרא בראש השנה "מנין לכהן שעלה לדוכן שלא יאמר וכו'", מ"מ יש להסתפק בזה ויש למנוע הדבר.
♦ ♦ ♦
עופות טהורים מקננים בחורבות ירושלים יותר משאר המקומות המיושבים
"כָּל עוֹף טָהוֹר תֹּאכֵלוּ" (דברים י"ד, כ')
בס' 'תורת המנחה' (לרבי יעקב סקלי זצ"ל תלמיד הרשב"א, פ' פקודי דרשה ל"ד) כותב: "שמקום המקדש הוא מקום חיי הנפשות, ומפני זה משתוקקים הלבבות והנפשות להיות שם, כי הטבע מרגיש בנאות לו, ולמה לא יתאווה וישתוקק האדם להיות שם, שהרי אפילו בעלי חיים מסתופפים ונאספים שם, וכן הוא אומר 'גם צפור מצאה בית ודרור קן לה' וגו', ואע"פ שהציפור והדרור אינם דרים אלא ביישוב, הרי הם דרים ומקננים בחורבות ירושלים יותר משאר המקומות המיושבים, וכל כך למה, מפני הרגשתם בהנאת המקום, כי בעלי חיים יש להם כח ההרגש יותר מבני אדם, והרגשתם היא בהנאת האוויר, כי אוויר המקום ההוא נאות לכל הגופות, וכשם שהגופות מרגישות בהנאת האוויר, כך הנפשות הזכות והקדושות מרגישות כהשגת השכל שמשיגות במקום ההוא", עכ"ל.
♦ ♦ ♦
האם צדקה היא מצוות עשה שהזמן גרמא?
"נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ…" (דברים ט"ו, י')
בחידושי הגרמ"ז (להגאון רבי מנחם זמבה זצ"ל סי' כ"ח) מובא מס' 'נחלת יעקב יהושע' (לרבי יעקב יהושע פרומאן זצ"ל פ' ראה) שהמילים "ולא ירע לבבך בתתך לו", הוא ר"ת "ובליל", ונראה שבא לרמז על מה ששמעתי מידידי הגאון ר"מ זמבה זצ"ל דאין ליתן צדקה בלילה[1], וראייתו מס' חרדים בהקדמתו שכתב: "ויש מצוות וכו' אך אין חיובן תמידי רק לזמנים ידועים בשנה, או מן היום, כגון תפילה ותפילין צדקה סוכה ולולב וכיוצא בהם", הרי דמדמה צדקה למצוות שהזמן גרמא.
וכן מבואר בירושלמי (שקלים פ"ה ה"ד) שר' חיננא בר פפא היה מחלק צדקה בלילה, ולילה אחד פגע בו השר של הרוחות, ואמר לו: "לא כן למדת רבינו ש'לא תשגי גבול רעך', והלילה הוא גבול של רוחות לילך ואין לבני אדם אז לצאת". אמר לו: "והלא כתוב 'מתן בסתר יכפה אף', מלאך חבלה הנקרא 'אף' יכפה בשביל מתן בסתר", והוי מסתפי מיניה וערק וברח לפניו.
מבואר שלאדם פשוט אין ליתן צדקה בלילה, והקשה שם ע"ז מדברי החינוך, שכתב שצדקה נוהגת בכל זמן בזכרים ונקיבות, ואם אין ליתן בלילה – הוי מצות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות.
[1] באמת כן כתבו גדולי המקובלים בשם האר"י הקדוש, עי' פרע"ח (פ"ב שער ט"ו): "אבל עכשיו בערבית להיות שאז זמן שהדין גובר לכם אינו זמן צדקה". וע"ע בברכי יוסף להחיד"א או"ח סי' רל"ז אות א'.