ישראל וייס
אז הנה אנחנו כבר בתוך חודש ניסן, הסתיים לו זמן החורף ואנחנו מתחילים את ימי בין הזמנים.
בבתים רבים, תקופה זו של בין הזמנים, היא תקופה לא פשוטה בכלל. הבנים חוזרים מהישיבות ונופלים אל תוך חיי המשפחה השוטפים. הם משתחררים מהמסגרת ואילו אחיותיהם ואחיהם הקטנים עדיין צריכים לקום בבוקר השכם, להתארגן בזריזות ולהספיק להתייצב בכיתתם לפני שישמע הצלצול…
ומי מדבר על ההורים שממשיכים את עבודתם כרגיל, ומוסיפים עליה גם את העומס של ערב החג, כשהם צריכים לנקות את הבית, לקנות את כל צרכי החג, להלביש ולהנעיל את כל הילדים מגדול ועד קטן, ובמקביל לארוז את כלי החמץ ולפרוק את כלי הפסח, לשמור שהקטנים לא יפזרו חמץ בחלקים הנקיים של הבית, ושהגדולים לא יצעקו על הקטנים שמפריעים להם לקרוא ספר מתח, בזמנם הפנוי…
לא פעם התנהגותם של הבחורים יוצרת תסכול של ממש אצל ההורים: "למה הוא לא קם מוקדם", שואלת האם, "נראה לך ששלוש שעות לימוד ביום זה מספיק?", מטיח האב, "אם אתה רוצה ללמוד רק שלוש שעות, לפחות תעזור בבית. הבנות גם לומדות בבית הספר כרגיל וגם מקדישות כל רגע פנוי כדי לנקות לפסח…".
זה הזמן להזכיר את מה שכולנו יודעים, ובכל זאת כדאי להזכיר אותו בכל פעם מחדש.
הבחורים, בזמן הלימוד בישיבה, נמצאים תחת מסגרת של משטר מחייב מאוד. הם צריכים לקום מוקדם, כל בוקר, להתייצב בזמן לסדר לימוד, לתפילה, זמני הארוחות קצובים ומי שלא הספיק לאכול יישאר רעב עד לארוחה הבאה. בחדר האוכל מנות המזון קצובות, גם אם הן מספיקות כדי לשבוע. במשך כל היום הם נמצאים תחת עין בוחנת, יש כללי התנהגות ויש מוסכמות חברתיות, וכמובן שיש את עיקר העיקרים, העמידה בעומס לימודי, הכנה, האזנה, חזרה ושינון, ולאחר מכן עמידה בכור המבחן.
אם הבן שלכם מלאך, או אולי גיבור-על המסוגל למלא את כל המשימות הללו ולעמוד בהן בכבוד כל ימות השנה… אשריכם ואשרי חלקכם.
אבל בכל זאת, סביר להניח שהעומס של המטלות והמשטר והלימודים בישיבה די מכבידים עליו, גם אם הוא נהנה מהגישמאק בלימוד ומקובל מאוד בחברה. אלא מה? כל אחד עושה את מה שהוא חייב, ואיפשהו, בפינה הצדדית ביותר של התודעה שלו הוא גם 'בונה' על זה שעוד מעט, כשיגיעו ימי בין הזמנים, הוא יוכל להשתחרר, לישון קצת יותר, ללמוד קצת פחות, להתאוורר, לקרוא ספרים, ואולי אפילו לריב קצת עם האחים הקטנים.
אין זה אומר שההורים צריכים לאפשר לו להתנהל בהפקרות ולעשות ככל העולה על רוחו. הבחור, כל בחור, צריך לדעת שגם בבית יש כללי התנהגות, יש מותר ויש אסור, יש רצוי ויש מצוי, יש מעשים שלא ייעשו ויש התנהגות שאינה מקובלת.
אבל כן כדאי להבין את הצורך של הבחור להשתחרר מעט, גם כשמעירים לו צריך לעשות את זה מתוך ההבנה שההתפרקות החלקית הזאת היא טבעית ואפילו בריאה. אם ההורים לא יודעים להעריך את הצורך של הבחור להתפרק, הוא יסיק מכך שהם לא מבינים ובעיקר לא מעריכים את ההשקעה שלו במהלך הזמן בישיבה.
וכשהבחור מרגיש שהוריו אינם מעריכים את מאמציו, הוא מאבד את המוטיבציה העיקרית שלו להתאמץ… ומה ישיג בחור בלי מוטיבציה בזמן הקיץ או בזמן אלול? כלום, ושום דבר!
והכי חשוב, עם תחילת ימי בין הזמנים, לפתוח ספר תהילים ולשאת תפילה מעומק הלב לאבינו שבשמים החונן לאדם דעת, שייתן לנו חכמה, בינה, דעה והשכל, כיצד להתנהג עם הילדים שלנו, בימי בין הזמנים, ובכל ימות השנה.