הרה"ג רבי מנחם מאניש הופמן שליט"א,
אלפי הנוודים, משולחים, וכל כיו"ב, החסידיים, האם ידליקו נ"ח בביתם בברכה?
ישנם אלפי בני אדם אשר אינם שוהים בביתם בימי החנוכה, והם גרים לבדם במלון, בבתי אירוח, באכסניות ובבתים פרטיים. ישנם מאות רופאים הבאים והולכים מהכא להתם ומהתם להכא, ישנם הרבה הבאים לשמחת קרוביהם וידידיהם, ישנם הרבה משולחים בכל המדינות, ישנם חסידים הנוסעים לאדמו"ריהם, ישנם בעלי מקצוע וכן ר"מים השוהים מחוץ לביתם, ועוד כהנה וכהנה.
כפי המשוער, מדובר בלמעלה מרבבת בני אדם המדליקים נרות חנוכה לבדם, כאשר אין אף איש השוהה עמם בעת הדלקתם נרות חנוכה.
והנה, הלכה מפורשת היא במשנה ברורה (סי' תער"ב ס"ק יא) הא דכתב המחבר (ס"ב) שאם 'עבר הזמן דלכתחילה ולא הדליק, מדליק והולך כל הלילה'. עד עמוד השחר. ובברכה. והיינו דווקא אם בני הבית נעורים, אבל אם ישנים, אין לברך עליהם, אלא ידליק בלא ברכה, דכמו דלדידהו לא היה מברך אלא בזמן פרסום הנס ה"נ לדידן. ואם בא לביתו קודם עלות השחר ומצא בני ביתו ישנים, מן הנכון שיקיצם, כדי שיוכל להדליק בברכה, ע"כ.
ולפי"ז, למעלה מרבבת בני האדם השוהים מחוץ לביתם, כי אז, אם הם מדליקים את נרות החנוכה על פתח ביתם מבחוץ [או בחלון הפונה לרחוב], שפיר יוכלו להדליק נ"ח בברכה, אף שאין איש עמם בשעת ההדלקה, כיון שעכ"פ יש פרסום נס להולכים ושבים. אך, הנוהגים להדליק נרות החנוכה בתוך הבית, על פי דין המשנ"ב, לא יוכלו להדליק הנ"ח בברכה, אלא רק בלא ברכה.
כמו כן, יש הגרים במקומות נידחים ומרוחקים, ליד נהרות ואגמים, שאף כשידליקו בפתח ביתם לא יעבור איש לראות נרותיהם הדלוקות, ואף בדידהו יהיה דין זה, שלא יוכלו להדליק הנ"ח בברכה.
אך, כבר הובא ב'ביאורים ומוספים' (הע' 37) בזה"ל, 'וכשמדליק בזמן פרסום הנס, דהיינו, עד חצי שעה לאחר צאת הכוכבים, כתב בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ד סי' קי אות ז ד"ה ולפ"ז) שמדליק בברכה אפילו שאין כלל עוברים ושבים ברשות הרבים, והוא הדין כשמדליק בביתו והוא יחידי. וכן דעת הגרש"ז אויערבך (מבקשי תורה תשנ"ו עמ' טז אות י), והגרי"ש אלישיב (שבות יצחק חנוכה פ"ד עמ' פח), וכן דעת הגר"נ קרליץ (פסקי הלכות חנוכה מהגרי"א דינר פ"א אות ג), והגרב"צ שאול (נר ציון פ"ו ס"ק יד – טז)', ע"כ.
וכאן באים אנו אל שאלתינו, מה יעשה אדם חסידי המתפלל תחילה תפילת ערבית מיד בצאה"כ, ולאחר מכן הולך למקוה, ותיכף הינו מזדרז חיש להגיע אל ביתו הדליק נרות חנוכה, אלא שעד שסיים לומר את ה'לשם יחוד' שקודם הדלקת הנרות, מתברר לו להוותו שכבר חלפה עברה מחצית השעה שלאחר צאת הכוכבים. וכאן הבן שואל, כדת מה עליו לעשות, האם אכן ידליק הנ"ח בלא ברכה או בברכה.
אם נתיר לו להדליק הנ"ח בברכה, אזי יתבטל לגמרי דינו של המשנ"ב שיש מצבים בהם מדליקים בלא ברכה, שהרי אם נאמר שמכיון שאצלו זה כעת זמן ההדלקה, אזי יכול הוא להדליק בברכה, נוכל לומר כן גם אצל מי שהיה בהדלקת הנרות אצל אדמו"רו שבעיר אחרת, ושב לביתו בשעה מאוחרת, שמכיון שאצלו הוי זמן ההדלקה עתה, יכול הוא לברך על הדלקת נר החנוכה. ואולי אכן כך יהיה הדין להלכה ולמעשה.
ישנן שלוש אפשרויות לפסוק ההלכה בכגון דא.
האפשרות הראשונה, יקוב הדין את ההר, ואין לנו אלא דברי הפוסקים הקדמונים, שעד חצי שעה לאחר צאה"כ ניתן להדליק בברכה אפילו בהיותו ביחידי, ולאחר שעה זו, עבר זמנו ובטל ברכתו.
האפשרות השניה, שנחלק בין היכא שבא להדליק נרותיו בעוד יש המשוטטים ברחובות, [ואפילו גויים], דבכל כי הא מיקרי 'זמן הדלקה', [כי אילו הדליק בפתח ביתו באותה השעה, היה מדליק בברכה], וכמו"כ ייאמר אף לדידיה, שגם כשמדליק בתוך ביתו, ידליק בברכה. ברם, אם רבו כמו רבו הכנותיו למצוה רבה ונשגבה זו, [או ששב לביתו מהדלקת הנ"ח והטיש של אדמו"רו אחר זמן רב], וכבר אזלו רגלי דתרמודאי מן השוק, בכל כי הא ידליק בלא ברכה.
האפשרות השלישית, כל היכא שאיחורו הוא באופן טבעי, היינו, מחמת הכנותיו למצוה זו, כי אז, אף באם כלתה הרגל מן השוק, [או שאף מלכתחילה לא היתה כאן ריגלא דתרמודאי], מ"מ כיון שכלפי דידיה הוי זה זמן הדלקת נרות החנוכה, שפיר ידליק בברכה. לעומת זאת, אם איחורו בא מחמת סיבה, ואפילו סיבת השתתפותו בהדלקת נ"ח של אדמו"רו, מ"מ אחר שאף על פי תירוצו הצודק וההגון יש כאן 'איחור', בכל כי הא אף שעדיין לא כלתה הרגל מן השוק, כיון שכבר עבר עיקר זמן הדלקת הנרות, ידליק בלא ברכה.
קיצור ג' האפשרויות:
אפשרות א, לעולם ידליק בלא ברכה, אחר שכבר עבר זמן ההדלקה.
אפשרות ב, אם יש עדיין עוברים ושבים ברחוב, [ונמצא, שנוכל לומר אף כלפי דידיה שהדלקתו היא בתוך 'זמן ההדלקה'], ידליק בברכה. אם אין עוברים ושבים, ידליק בלא ברכה.
אפשרות ג, אם יש כאן 'איחור מחמת סיבה צדדית', [ואפילו סיבה צדדית מוצדקת, כגון נסיעתו להדלקת נ"ח אצל אדמו"רו, או השתתפותו בהדלקת נ"ח בישיבה, דהוי צרכי רבים, או התעסקותו בענייני צדקה ומצוה, וכל כיו"ב], ידליק בלא ברכה, ואפילו שיש עדיין עוברים ושבים ברחוב, מאחר שאף כלפי הסיבה שלו, הא יש כאן איחור מזמן ההדלקה. אם אין כאן איחור מחמת סיבה, אלא שתפילת ערבית שלו נתארכה בכוונות ובמציאת עשרה למנין, ולאחר מכן טבילותיו הרבות במקווה והטבת הנרות לקחו ממנו זמן רב, כי אז אף שכבר חלפו עברו שעות רבות, וכבר אזלא הרגל מן השוק, ועבר לילה וכמעט אתא יום, כיון שאין כאן 'איחור מחמת סיבה צדדית', ידליק בברכה.
והאפשרות הרביעית – הלכה למעשה:
אין נוהגין כהמ"ב אלא מברכין אפילו כשאין אף אחד נמצא לידו אפילו מאוחר בלילה, עי' שו"ת אג"מ ח"ד סי' ק"ה. ולכן אפשר לברך עד עלות השחר, אפילו אם חצי השעה של זמן הדלקה הוא לאחר עלות השחר כמבואר בשו"ת שבט הלוי ח"ח סי' קנ"ו אות ב'