אי אפשר לחנך את הילדים או התלמידים באותה מתכונת. אותה הערה יכולה לבנות בחור אחד ולהרוס בחור אחר

הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

 "ניסינו את הכל. ביקשנו, דיברנו, הסברנו וגם צעקנו גערנו התרענו, הענשנו. אך הוא לא מוכן לקום לתפילה בזמן", אמר לי האבא המיואש, שבנו מגיע לישיבה לפחות חצי שעה אחרי שסדר א' מתחיל.

"אתה בטוח שניסיתם הכל?" – אני תוהה – "מה הוא אוהב במיוחד"?

"הוא אוהב מאד כסף" –  השב האב.

"אז תציעו לו חמישים שקל על כל שבוע שהוא מגיע בשבע ורבע לתפילה, והוא מסכם בכתב לפחות חצי מהשיעור היומי…"

"חמישים שקל בשבוע?" – הזדעק האב המופתע – "האם זה חינוכי לשלם לבחור כסף, כדי שיבוא להתפלל בזמן??"

"לא לכולם זה חינוכי, לבן שלכם – כן".

 ● ● ●

"ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל" (בראשית מט, ז)

ופירש רש"י: "אין לך עניים וסופרים ומלמדי תינוקות אלא משמעון, ושבטו של לוי עשאו מחזר על הגרנות לתרומות ומעשרות".

ה"אור החיים" הקדוש מסביר שענין זה של "אחלקם ביעקב", בא כדי "לקרר את עוז הרתיחה" של שמעון ולוי. בספר "כמוצא שלל רב" הביא בשם זקנו, המחנך ר' יעקב קלמנוביץ זצ"ל, שיעקב אבינו הכיר תכונות בניו, שמעון ולוי, לכן פעל כדי לקרר את עוז הרתיחה שלהם. יעקב תיקן את סערת רוחם, בכך שהפנה את בני שמעון לכהן כמלמדי תינוקות ואילו בני לוי חיזרו על הגרנות. מלמד תינוקות חייב להיות מתון וללמד בישוב הדעת ובנחת. שאם לא כן – אף אחד לא ימסור את בנו כדי שילמד אותו תורה. לכן הוא מוכרח להתגבר על רתיחתו הפנימית ולהיות מתון ורגוע עם תלמידיו. בני שבט לוי חיזרו על הגרנות כדי לקבל תרומות ומעשרות. אם יהיו הם כעסנים, לא ירצו להתעסק איתם ולא יתנו להם מאומה, ולכן יהיו מוכרחים לשכך את מידת הכעס שלהם.

הגר"א (משלי כ"ב, ו') כותב שתכונות האדם נקבעות לפי מזלו ולא ניתן לשנותן כלל. אמנם, למרות שאי אפשר לשנות תכונות נפש, אך אפשר לכוונן לבחור בטוב או ברע.

וכך כותב הגר"א ז"ל על הפסוק "חנך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה": "חנוך וגו' כשהוא עד נער ואז גם כשיזקין לא יסור, והענין כי האדם אי אפשר לו לשבור דרכו, כלומר מזלו שנולד הוא, כמו שאמרו חז"ל 'האי מאן דבצדק – יהיה גבר צדקן' וכו'. וכשנולד במזל רע אז ע"ז ניתנה הבחירה ביד האדם שיוכל לאחוז במזלו לאיזה דבר שירצה, להיות צדיק, רשע או בינוני, וכמ"ש במסכת שבת 'האי מאן דבמאדים יהיה שופך דמים, אמר רב אשי או מהולא או טבחא או ליסטים'. וזכר אלו השלשה, לפי שמזלו מורה שיהיה שופך דמים, אך בבחירתו יוכל לבחור האם להיות מהולא והוא צדיק שעושה מצוה עשה – או טבחא – הוא בינוני או ליסטים והוא רשע שופך דמים".

הגר"א ז"ל מסביר שחז"ל בחרו דווקא בשלש דוגמאות אלו, של מוהל טבח ורוצח, כדי להמחיש לנו שעל אף שהאדם נולד במזל רע, כמו הנולד במזל מאדים, שתכונתו מכריחה אותו להיות שופך דמים, יכול הוא לבחור להיות צדיק – להיות מוהל המקיים מצות עשה של ברית מילה, להיות בינוני – טבח, או להיות גנב ורוצח. נכון, תכונות מזלו חייבה אותו להיות שופך דמים, אך הוא בוחר האם להשתמש בתכונתו כדי להיות צדיק, בינוני או רשע.

חז"ל מספרים שכשהגיע דוד לפני שמואל הנביא כדי שימשחנו למלך, ראה שמואל שדוד הוא אדמוני – "אדמוני" כאילו שופך דמים, וכיון שראה שמואל את דוד אדמוני, דכתיב: "וישלח ויביאהו והוא אדמוני", נתיירא ואמר אף זה שופך דמים כעשו. אמר לו הקב"ה: "עם יפה עיניים", עישו מדעת עצמו הוא הורג, אבל זה מדעת סנהדרין הוא הורג.

הגר"א כותב שלפי מזל לידתו של דוד, שנולד בזמן מזל מאדים, הייתה בו תכונה לשפוך דם. אך דוד השתמש בתכונותיו הטבעיות לטובה וניצל את תקיפותו למלחמה נגד אויבי ה'. אך שאול המלך נולד מכוח מזלו עם תכונה טבעית של מידת הענווה, אך הוא בחר להשתמש בענוותנותו הטבעית לרעה ולא עמד איתן נגד רצון העם, ולכן נענש בכך שהמלוכה ניטלה ממנו ועברה לדוד.

לאור זאת מסביר הגר"א, שכל אדם נולד עם תכונות טבעיות הטמונות בו לפי כוח מזל לידתו, ועל המחנך להכיר ולהבין תוכנותיו המיוחדות של הנער, איתן נולד ע"פ מזלו, ולחנכו בכך שינתב את תכונותיו לטובה, ואז גם כשהנער יתבגר ויזקין, ימשיך הוא להשתמש בתכונותיו לאפיקים חיוביים. אך מחנך (שאינו מכיר בכך שלא ניתן לשנות את תכונות הנער, שנטבעו בדמו ובלבבו ע"פ מזל לידתו, אלא רק לנתבן לאפיקים טובים) שינסה לשבור את תכונות הנער ולעוקרן ממנו, אולי יצליח הוא בכך כעת, באופן זמני, בזמן שהנער מחויב לציית לו מתוך פחד ויראה, אך כשיוסר עול המחנך מכתפי הנער, ישוב הוא לתכונותיו המולדות ויתכן שישתמש בהן לרעה.

אי אפשר לחנך את הילדים או התלמידים באותה מתכונת. לכל אחד יש תכונות ונתוני פתיחה משלו. אחד יכול לשבת שיעור שלם ולהקשיב, לשאול ולדון, ואילו השני חייב להתאוורר קצת מידי פעם בחוץ. אותה הערה עצמה יכולה לבנות בחור אחד ולהרוס בחור אחר. כל ילד או בחור הוא עולם שלם בפני עצמו, עם כישורים משלו, תנאי סביבה ומשפחה שונים. גם בתוככי המשפחה עצמה עלינו להבין ממי ניתן לדרוש לשבת ליד שולחן השבת מ"שלום עליכם" ועד לאחר ברכת המזון ומי שזקוק להפוגה באמצע. מי יכול להיות "שר הפנים" ולסייע בעבודות הניקיון וסידור הבית, ומי זקוק דווקא להיות "שר החוץ" ולסייע בקניות מחוץ לבית. אי אפשר לדרוש מכולם את אותם הדברים. כי כפי שחזר ושינן המשגיח הגה"צ רבי שלמה וולבה זצוק"ל, בשיחות רבות ששמענו ממנו – המסילת ישרים פותח את ספרו במילים: "יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה, הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו", חובתו הפרטית שלו, בעולמו הפרטי והמיוחד שלו.

 ● ● ●

מעשה בבן ישיבה כשרוני, שהוחלט להעבירו למקום לימודים אחר, בגלל זלזולו התמידי בסדרי הישיבה ובכך שהתנהגותו משפיעה לרעה על יתר הבחורים.

ואז בסייעתא דשמיא, זיהיתי אצלו כשרון כתיבה נדיר. ניגשתי אליו והצעתי לו שידפיס קונטרס קטן בענייני פורים. הבחור הסכים והחל לכתוב כמה עניינים ו"חבורות". ישבנו יחד, ליבינו את הדברים והוא הוציא מתחת ידו קונטרס נפלא. ניגשתי אז לאחד מגדולי הדור זצ"ל, סיפרתי לו שאותו בחור זקוק לעידוד רב וביקשתי בשבילו הסכמה בכתב. ההסכמה הלבבית ניתנה בחפץ לב, הבחור הדפיס את קונטרסו במאה עותקים התגובות היו חמות ונפלאות, ומאז עברו הרבה שנים, הוא לא מפסיק ללמוד בהתמדה, להוציא ספרים תורניים משובחים וללמוד וללמוד…

לפעמים חמישים שקל, מחמאה טובה או דירבון להוצאת קונטרס יכולים להפוך עולמות!

(יתד נאמן – נקודה למחשבה)