הרב יהודה לב
השבת שלאחר תשעה באב נקראת "שבת נחמו". הטעם בשם זה: על שם ההפטרה שמפטירים בה (ישעיה פרק מ) "נחמו נחמו עמי".
שבע דנחמתא
ביאור – חז"ל תקנו לקרות בז' השבתות שלאחר תשעה באב ז' הפטרות של נחמה שאמר ישעיהו הנביא ואלו הן:
פרשת ואתחנן "נחמו נחמו עמי" (ישעיה מ, ב). פרשת עקב "ותאמר ציון עזבני ה'" (שם מט יד). פרשת ראה "עניה סערה לא נוחמה" (שם נד יא). פרשת שופטים "אנכי אנכי הוא מנחמכם" (שם נא יב), פרשת כי תבוא "רני עקרה לא ילדה" (שם נד א). פרשת כי תבוא "קומי אורי כי בא אורך" (שם ס א). פרשת נצבים וילך "שוש אשיש" (סא י).
הטעם בסדר הזה
לפי שבתחילה אמר הקב"ה לנביאים "נחמו נחמו עמי", ועל זה משיבה כנסת ישראל ואומרת "ותאמר ציון עזבני ה'" כלומר איני מתפייסת מנחמת הנביאים, והנביאים חזרו ואמרו להקב"ה "עניה סערה לא נוחמה" כלומר שכנסת ישראל לא נתפייסה.
ועל זה חוזר הקב"ה ואמר "אנכי אנכי הוא מנחמכם" ואומר עוד "רוני עקרה לא ילדה" ואומר "קומי אורי" ועל זה משיבה כנסת ישראל "שוש אשיש בה'" כלומר עתה יש לי לשוש ולשמוח "כי תגל נפשי באלהיך" (פסיקתא הובא באבודרהם).
והטעם בשבע כיון שמספר ההפטרות דפרענותא שלש הכפילו כנגדם שש הפטרות של נחמא, והשביעי שכנסת ישראל מקבל הנחמה (אהבת ציון בינה לעיתים).
ברכת הלבנה במוצאי שבת נחמו
יש שנהגו שלא לברך ברכת הלבנה במוצאי תשעה באב וממתינים למוצאי שבת נחמו (מנהגי מהרי"ל, הלכות תשעה באב עמוד רמד),
והטעם: לפי שברכת הלבנה נחשבת כקבלת פני שכינה, ואין מקבלים את השכינה אלא מתוך שמחה, ובמוצאי תשעה באב עדיין אסורים בשמחה (מנהגי מהרי"ל שם).
שבת נחמו שאינה סמוכה לת"ב ונראה דווקא אם שבת נחמו סמוך לת"ב כגון שחל תעשה באב ביום ה' אבל אם חל ביום ג' וא"כ יוצא ששבת נחמו בי"ג מקדשים בחול אחר תשעה באב, והטעם: משום שיש לחוש ליום המעונן (דרכי משה תכו).
תשעה באב נדחה: נראה דדברי המהרי"ל להמתין עד מוצ"ש נחמו דוקא בתשעה באב בזמנו שנמשך האבלות עד למחרת, אולם בתשעה באב נדחה שכבר פסק האבלות שרי (ספר החיים ב).
ט"ו באב
א"ר שמעון ב"ג לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיוה"כ שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו (תענית ל, ב, ב"ב קכא, א).
טעם אחר: אמר רב יהודה אמר שמואל יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה (תענית שם). ביאור: יום שהותרו השבטים להתחתן זה בזה והותר שבט בנימין לבא בקהל שמימות משה רבנו ע"ה בת היורשת נחלה משבט אביה לא יכלה להינשא אלא לבן שבטה בלבד כדי שלא תעבור נחלה ממטה למטה ובט"ו באב הותרו.
טעם אחר: אמר רב יוסף אמר רב נחמן יום שהותר שבט בנימין לבוא בקהל (תענית שם).
ביאור: בימי פלגש בגבעה (שופטים יט כא) נשבעו ישראל במצפה לאמר (שם כא א) "איש ממנו לא יתן בתו לבנימין לאשה"' עקב הגנאי שעשה בנימיני בפלגש בגבעה שני איסורים אלה אף שנעשו כתורה וכמצוה היו קשים על ישראל לכן היתה להם שמחה גדולה ביום שהותרו.
טעם אחר: אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן יום שכלו בו מתי מדבר (תענית שם). ביאור: ששים רבוא מישראל שעליהם נגזרה גזרת "במדבר הזה יתמו ושם ימותו" (במדבר יד לה), ומתו מהם ט"ו אלף בכל תשעה באב, ט"ו אלף האחרונים אף הם חפרו קבריהם ונכנסו בהם בליל תשעה באב והקב"ה ויתר להם מפני שאחרונים היו ונבדלו לחיים ואולם בתשעה באב שחרית כשקמו על רגליהם עדיין לא ידעו שנבדלו לחיים וחשבו שמא טעו בחשבון והיו חוזרים ונכנסים לקבריהם עוד חמישה לילות כיוון שהגיע ט"ו באב וראו את הירח במלואו הבינו כי בטלה הגזירה מעליהם ועשאוהו ליום ט"ו באב יום טוב (מדרש איכה וב"ב קכא, ב).
טעם אחר: עולא אמר יום שביטל הושע בן אלה הפרסדיאות [מחסומי דרכים] שהושיב ירבעם בן נבט.
ביאור: כשקרע ירבעם בן נבט מלכות ישראל מירושלים התפלג העם ושררה איבה בין ממלכת אפרים לממלכת יהודה ביקש ירבעם בן נבט למנוע מבני ישראל מלעלות לירושלים ולכן הושיב פרסדיאות [משמרות] בכל הדרכים המובילות ירושלימה כדי שלא יעלו ישראל לרגל ולא יביאו ביכוריהם לבית המקדש (תענית לא, א).
טעם אחר: רב מתנה אמר יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה (שם).
ביאור: הם ההרוגים שהרגם אדריינוס שגזר שלא לקבור אותם, ולאחר שבע שנים מלך מלך אחר והתיר להביא את ההרוגים לקבורה וזה היה בט"ו באב.
טעם אחר: רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו יום שפסקו מלכרות עצים למערכה (תענית שם).
ביאור: לפי שהיו חוטבים עצים כדי להבעיר את אש המזבח בביהמ"ק והיו עושים זאת במשך כל תקופת הקיץ עד ט"ו באב שמט"ו ואילך תשש כוחה של חמה ואינה מייבשת העצים הכרותים מהר ונכנסים בהם תולעים ונפסלים לגבי המזבח לפיכך אותו היום שהשלימו בו את המצוה עשו אותו יום שמחה וקראוהו יום תבר מגל היינו יום שבירת המגלים הקרדומות.
הטעם שעשוהו יו"ט ביום גמר כריתת העצים: לפי שעתה יכלו להתפנות לעסוק יותר בתורה שלא יהיו טרודים יותר בכריתת העצים (רבנו גרשום מאור הגולה ב"ב קכא, ב ד"ה יום שפסקו).
טעם אחר: לפי שבאותו יום היו משלימין מצוה גדולה כזאת הרי שהשלמה של מצוה שמחין עליה (רשב"ם שם קכא,ב ד"ה ברכת הטוב והמיטיב מניסן).
גדר יו"ט
יו"ט לענין שמחה והודאה ולא כיו"ט שהוא חג ואסור במלכה ומצאנו כדבר הזה יו"ט לענין שמחה והודאה בשבת (קיח, ב) אמר אביי תיתי לי דכי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתיה עבידנא יומא טבא לרבנן, וכן ביומא (פרק ז משנה ד) "ויום טוב היה עושה לאוהביו בשעה שיא בשלום מן הקודש" ואינו יו"ט של איסור מלאכה אלא משמחה והדאה (מאירי תענית פ"ד משנה ח).
סדר התפילות
תחנון ערב ט"ו באב [י"ד באב] אין אומרים בו תחנון, והטעם: לפי שצריך לעשות זכר ליו"ט להשלימו כליל יו"ט ויומו (סידור יעב"ץ, שו"ע קלא משנ"ב שם ס"ק לב).
ט"ו באב אין אומרים בו תחנון, והטעם: דאיתא בגמרא שהיה יו"ט גדול בזמן המקדש (מג"א קלא טו, בית ברוך על החיי אדם כלל לב לד).
"יהי רצון" אין אומרים "יהי רצון" שאחר קריאת התורה [כשחל ביום ב' או ה'] (קלא ו).
"אא"א" "ולמנצח" [כשחל ביום ב' או ה'] אומרים אא"א קודם קריאת התורה, וכן אומרים מזמור "למנצח" אחרי אשרי (שו"ע קלא ומשנ"ב שם ס"ק לה, חיי אדם שם), והטעם: לפי שאא"א ולמנצח שווים הם (חיי אדם שם). [ומנהג בני ספרד שאין אומרים למנצח ואא"א כתחנון].