"אך מפסידי הבחינה והדברים התלויים בה…" (שער הבחינה פרק ו')
סיפר הגה"צ רבי שלמה ברעוודה זצ"ל על מעשה שאירע לו. הייתי צריך להגיע לדירתו של קרוב משפחה ורצתי לשם ללא הפוגה. באותה שעה היתה הפסקת חשמל באיזור ועלטה כבידה כיסתה את כל הסמטאות. לפתע נזכרתי כי לפני הדירה ההיא יש מורד מסוכן מאוד ובו עשרות מדריגות עשוית חידודין חידודין, וסיכוייו של מי שמחליק במדרון הזה להישאר בחיים אינם גדולים. עצרתי לפתע את מרוצתי כדי לבדוק היכן אני נמצא, ומה אני מגלה? ששתי רגלי עמדו בסנטימטר האחרון שלפני המדרון, ואם הייתי ממשיך במרוצתי עוד שניה מי יודע מה היה עולה בגורלי. נס גלוי היה.
למחרת בבוקר הוצרכתי להגיע אל החזון איש בבני ברק להציג בפניו כמה שאלות, וזכיתי להכנס לביתו והוא קיבלני במאור פנים. לאחר שסיימתי את שאלותי סיפרתי לו על הנס הגלוי שהתרחש לי אמש והוספתי לשאול את השאלה הבאה:
לאחר שקרא לי נס כה גדול, הייתי בטוח שבבוקר אקום ממיטתי כאדם אחר לחלוטין ולבי ירנן בשבח והודיה להשי"ת על שהצילני. והנה התעוררתי ואני כאחד האדם, ללא שינוי וללא הרגשים מיוחדים. כיצד אפשר להסביר זאת?
השיב החזון איש וגילה לי יסוד גדול בעבודת ה': יש יצר הרע מיוחד הנקרא 'יצר הרע שלאחר נס גלוי', ותפקידו להחליש אצל האדם את כל ההרגשים העשויים להתעורר בקרבו של אדם לאחר שהקב"ה עושה עמו נס כזה.
(איש לרעהו מתוך טובך יביעו)