"וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹקים וְאֶת תּוֹרֹתָיו" (שמות י"ח, ט"ז)
הרבי מקוסון בעל ה'אור מלא' זצוק"ל הי"ד, היה מפורסם כבעל מופת והתהלכו סביבו שמועות הוד של גילויי רוח הקודש. ואולם הוא היה מתאמץ לדחות את כל השמועות הללו ולבאר כי כל הנהגותיו המה דברי תורה הכתובים בתושב"כ ובתושבע"פ. [בסביבתו רווחה האמרה: "דער גרעסטע חסידות ס'איז א בלאט גמרא, און די גרעסטע'ר רעבע'ס זענען אביי ורבא" – ה'חסידות' הגדולה ביותר הינה דף הגמרא וה'רביים' הגדולים ביותר המה אביי ורבא'].
אחד מחסידיו, הרה"ח רבי משה חיים פלברבוים זצ"ל, תלמיד חכם גדול שכבר שימש לפני השואה בתפקידי רבנות וזכה להישאר לפליטה גדולה ולהקים דורות ישרים בארץ הקודש – היה מספר את המעשה המופלא שהתרחש עמו בעת שקיבל בשעתו צו גיוס לצבא ההונגרי.
כמעשי אנשי שלומנו פנה אז רבי משה חיים לעזרת העסקנים, ולאחר פעילויות ושתדלנויות הם הציעו לו 'עסקה' ולפיה יקדים את התייצבותו, ובכך – כך הצליחו לדבריהם לסדר ב'חלונות הגבוהים' – תקוצר משמעותית כל תקופת השירות שתוטל עליו. הסדר כדוגמת זה הם הציעו באותה תקופה לחייבי גיוס נוספים, ורבים עשו כעצתם. נכנס אפוא רבי משה חיים אל הקודש פנימה לשאול בעצת רבו ה'אור מלא', ומה הופתע לשמוע מפיו כי הוא מתנגד לתכנית הנזכרת. שב ר' משה חיים אל ידידיו העסקנים ומסר להם את תשובתו השלילית, ונענה על ידם במשיכת כתפיים, באומרם שאם כך אין בידם להועיל לו במצוקתו.
ואולם לא חלף זמן רב עד שנודע, כי אלו שאימצו את הצעת הקדמת השירות תמורת קיצורו – אכן נאלצו להופיע ולשרת בצבא, ודוקא הוא שהמתין למועד הנקוב בצו גיוסו, שוחרר לחלוטין מהתייצבות לאחר שהצבא נסוג מכל תכניות הגיוס של מועד זה. נפעם, סובב ר' משה חיים בקרב ידידיו ובני משפחתו כשעל שפתיו ה'מופת' הנשגב שהוכיח כאן הרבי, ואיך שדוקא המענה השלילי בנוגע לתכנית הוא שהביא לשחרורו מעול הצבא.
הדברים עלו ובאו עד לחדרו של הרבי, שהזדרז לקרוא לו, וכך אמר לו: "שומע אני כי אתה מפזר בחוצות סיפורי 'מופת' עלי. דע שאין דעתי נוחה מכך. הרי כל מה שיעצתי לך זהו מאמר חז"ל מפורש: 'אקדומי לפורענותא לא מקדמינן'"…
מתן תורה בקוסון
החסיד הישיש רבי משה וייס ז"ל, אביהם של הגאונים רבי בערל וייס רב קרית צאנז בירושלים ורבי אשר וייס גאב"ד דרכי תורה, ועוד שאר אחים גאונים וידועי שם – שמע פעם תחת אחד השיחין מפי אברך פלוני כי מוצא משפחתו מחסידי קוסון. התפעל רבי משה מאוד וסיפר לו כך:
"פעמיים בשנה היו הדרכים עמוסות בעגלות ובהן חסידים רבים מכל קצוי הארץ, משתוקקים להגיע לשבות במחוז חפצם – העיירה קוסון, במחיצת הרבי בעל ה'אור מלא' זצוק"ל הי"ד. ומדוע פעמיים בשנה?" – המשיך רבי משה וייס לתאר בלשונו הזהב – "היו אלו שבתות פרשת יתרו ופרשת ואתחנן, בהן קוראים בספר התורה את מתן התורה ועשרת הדברות.
"לכל היה ידוע" – שח רבי משה, שאף שלא נמנה על חסידי קוסון טרח אף הוא באותן שנים ובא שמה עם כל המוני בית ישראל – "שכששומעים את עשרת הדברות אצל הרבי מקוסון (ששימש כ'בעל קורא') מרגישים ממש את מעמד הר סיני כפשוטו"…
(מאוצרו של הגרי"מ וינגרטן שליט"א ר"י משנת שלמה – ממקור ראשון)