"ועל כן נקראת יראת חטא, כי עיקרה יראה מן החטא שלא יכנס ויתערב במעשיו מחמת פשיעה והתרשלות או מחמת העלם יהיה באיזה דרך שיהיה" (מסילת ישרים פרק כד)
הגה"צ רבי הלל כגן זצ"ל הסביר פעם מה סודה של ה'יראת חטא' אותה ראו אצל מרן הרב מבריסק זצוק"ל: המשנה בסוף סוטה אומרת שבעקבתא דמשיחא 'יראי חטא' ימאסו. המשנה מדברת על 'יראי חטא' דייקא. גם מי שהוא ירא שמים מרבים, עדיין אין בכלל זה הרגשה מוחשית בפגם הטמון בכל חטא, ושסכנת החטא שווה לאש שיש לברוח ממנה. אצל מרן הרב מבריסק – הסביר רבי הלל – ראו פחד ממשי מעבירה! ואפילו אם זה נדנוד קל של עבירה!
וכך סיפר בנו של מרן, הגאון רבי משולם דוד הלוי: פעם בליל שבת נכנס אחד ממתפללי המנין לחדר ששימש את בני הבית לאכילה. על השולחן היה מונח נר בתוך קערה, האיש התקרב לנר כדי להיטיב לראות בספר שבו נצרך לעיין – והנר נפל וכבה.
אותו אדם ניגש לרב והתנצל שעקב מעשיו יצטרכו בני הבית לאכול בחשכה. אמר לו הרב: "אינני מבין אותך. כשאני הולך במסדרון הסמוך, אני נתון כולי בפחד מהנר. ואיך יכולת אתה להתקרב אליו ללא כל פחד?!"…
(ע"פ 'הרב מבריסק')